"היי תומר, זה הבנק שלך – יודע כמה שילמת לנו בחודש האחרון?"

למרות הכוונות הטובות, "תעודת הזהות הבנקאית" שאכף בנק ישראל להנגשת המידע האישי באתרי הבנקים נראית כמו סתם עוד מכתב לא ברור. זה יכול להיראות אחרת, אם הבנקים יעשו את מה שעשו דו"חות הפנסיה ויפנו אלינו ישירות: בלי ביטויים מפחידים ובלי מלים שוברות שיניים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נגיד בנק ישראל, אמיר ירוןצילום: אייל טואג
תומר ורון

הכוונה היתה טובה, הבנקים אפילו עשו קולות של התנגדות, "המידע הוא של הלקוחות" אמרו אז בחגיגיות בבנק ישראל. והנה, חמש שנים עברו מאז השקת תעודת הזהות הבנקאית ונדמה שאפשר לתת ציון אחד: נכשל. 

ויכול להיות שחלק לא מבוטל מהקוראים מגרד כעת בראשו ושואל את עצמו, מה זה בכלל תעודת זהות בנקאית — ואולי עצם גירוד הראש יספיק כדי להוכיח את הציון הלא־המחמיא למהלך המבורך, שהיה מלא בכוונות טובות. כדי להחליש מעט את הגירוד נוסיף כי אי שם ב-2016 הבנקים חויבו לפרסם ב"אזור האישי" באתר הבנק מסמך מרכז על הפעולות שלנו מול הבנק ועל העלויות שלהן. 

תעודת זהות בנקאית היתה צריכה להיות המסמך שמפצח את הקופסה השחורה שנקראת בנקים ולתרגם לעברית פשוטה את הבנקאית המדוברת והמבלבלת. כך, התעודה הזאת היתה צריכה להנגיש לנו מידע: כמה עמלות אנחנו משלמים, אילו עמלות, מהן הריביות שאנחנו משלמים, כמה תכל'ס עולה לנו המינוס ואילו פירורי ריבית אנחנו מקבלים עבור הפיקדון שלנו בבנק.

על פניו, אי אפשר לבוא בטענות. כמעט כל הנתונים האלו אכן נמצאים בתעודה אבל אופן הצגתה וכל התפאורה שעוטפת את התעודה הזאת גורמים לה להיות סתם עוד מכתב לא ברור מהבנק.

הפספוס הגדול הוא לא רק המידע עצמו, שאפשר היה להנגיש טוב יותר, אלא ההשלכות שלו — כלומר, מה אפשר לעשות עם מידע ברור ונהיר. כי בסופו של דבר, כמאמר הקלישאה, ידע הוא כוח, והתעודה הזאת היתה צריכה להיות כלי תחרותי וכלי מיקוח די משמעותי בהתנהלות שלנו מול המערכת הבנקאית.

ולפני שנעלה הצעות לשיפור צריך גם לדבר עלינו ועל אחריות אישית, כי נכון שתעודת הזהות הבנקאית היא מסמך לא מושלם, ונכון שבכמה פעולות פשוטות הוא יכול להיות אפקטיבי יותר, אבל ספק אם מי מאיתנו פתחו את המסמך והקדישו לו יותר מכמה דקות כדי להבין מה קורה שם ואיך אפשר לשפר את מצבנו.

רשות שוק ההון והחיסכון נעזרה בשנים האחרונות בכמה מומחים שיסייעו לה להנגיש את דו"חות הפנסיה והביטוח. ברשות הבינו שלא רק חשוב מה כתוב אלא בעיקר איך הוא כתוב. בנק ישראל לא צריך להמציא את הגלגל כדי שהתעודה הזאת תמלא את הייעוד האמיתי שלה — הנגשה של מידע פיננסי והגברת התחרות. הנה כמה הצעות לייעול עבור קברניטי בנק ישראל. מרבית הנקודות הכתובות כאן למטה מיושמות בעולם הפנסיה.

סניף של בנק מזרחי טפחות. למצולם אין קשר לכתבהצילום: עזרא לוי

1. שהמידע יגיע אלינו

לא מעט אנשים שקוראים את הטקסט הזה לא יודעים בכלל על קיומה של תעודת הזהות הבנקאית. זהו כשל ראשון של בנק ישראל, שהנחה את הבנקים לפרסם אותו ללקוחותיהם באתר הבנק פעם בשנה. אם קרנות הפנסיה יכולות לשלוח לנו לכתובת המייל דו"חות מונגשים על ההשקעה הכספית הכי גדולה שלנו, אין סיבה שהבנק לא יעשה את זה. הרי אם יגיע אלי מייל עם כותרת "היי תומר, זה הבנק שלך – רצינו שתדע כמה שילמת לנו ברבעון הזה", סביר להניח שהייתי פותח את המכתב ומנסה גם להבין מה כתוב בו.

בנק ישראל חייב לשנות את ברירת־המחדל ואלא אם ביקשנו אחרת – הבנקים צריכים לשלוח אלינו את המידע בצורה אקטיבית.

סניף של בנק לאומיצילום: Nir Elias / רויטרס

2. כמה עולה הבנק שלי

האם אתם יודעים כמה אתם משלמים לבנק שלכם בכל חודש? לא רק איזושהי עמלה ספציפית ולא רק לגבי ההלוואה "המיוחדת" שקיבלנו. הכי פשוט — מספר אחד, הכל כולל הכל. לרובנו אין מושג וגרוע מכך, אין לנו יכולות אמיתית לחשב את זה. אנחנו לא יודעים כמה בדיוק אנחנו משלמים למוסד ששומר לנו על הכסף, והעובדה העצובה הזאת יכולה ללמד משהו על מערכת היחסים העקומה ביננו ועד כמה היא לא שוויונית.

אם חושבים על זה, מדובר במשהו די פשוט. למה שלא נקבל דו"ח תקופתי שבו הבנק כותב לי בטבלה: "תומר היקר, החודש שילמת לנו עמלות עו"ש בסך של X שקלים, שילמת ריביות על ההלוואה שלקחת Y שקלים. סך הכל שילמת לנו החודש Z". בלי ביטויים מפחידים ובלי מלים שוברות שיניים. למה אנחנו יודעים כמה אנחנו משלמים לחברת הסלולר או למנוי החודשי בנטפליקס, אבל אין לי מושג כמה אני משלם לבנק שלי?

סניף של בנק דיסקונטצילום: אייל טואג

3. איפה ההשוואה

אחד הדברים החשובים בדו"ח הפנסיוני שמגיע אלינו לתיבת המייל הוא ההשוואה, כמה אני משלם דמי ניהול ביחס לממוצע בקרן שלי. אם אני משלם 0.2% מהצבירה, זה טוב או שזה יקר? והנה הדו"ח הפנסיוני מגלה לי במבט אחד כמה אני משלם ביחס לאחרים. מדוע בנק ישראל לא מחייב את הבנקים לפרסם בצורה ברורה לא רק מהו גובה העמלה שאנחנו משלמים, אלא גם כמה משלמים לקוחות אחרים בבנקים. גם כאן, בנק ישראל כבר עשה את הצעד הראשון והכריח את הבנקים לפרסם לדוגמא ממוצע של עמלות ני"ע.

אתם שואלים את עצמכם איפה אפשר לראות את המידע הזה? עד שהבורסה לניירות ערך לקחה את הממוצע ועשתה ממנו מחשבון עמלות מונגש, הבנקים החביאו אותו בלינקים נעלמים באתרי הבנק שלהם, ונדרשה יכולת של חושחש הבלש כדי למצוא אותם. איכשהו נראה לי שב-2021 אפשר לעשות את זה לא רק עם עמלה אחת ספציפית, אלא כהשוואה מספרית לכל השירותים שאני מקבל מהבנק. מידע כזה יכול ללמד אותי כמה אני משלם על השירותים החשובים לי בהשוואה ללקוחות אחרים בבנק וגם ללקוחות בבנקים אחרים.

סניף של בנק הפועלים. למצולם אין קשר לכתבהצילום: MENAHEM KAHANA / AFP

4. למה פעם בשנה

קרנות הפנסיה שולחות אלינו דו"חות אחת לרבעון ובסוף השנה שולחות בנוסף דו"ח מפורט יותר. מדוע הסתפק בנק ישראל במסמך אחד שמתפרסם אחת לשנה? תדירות כזאת הופכת את הדו"ח בחלקו ללא רלוונטי. אפשר לדמיין ולפנטז על דו"ח חודשי שמתקבל מהבנק ומכיל את כל הפעולות שעשינו, כמה עלו לנו הפעולות האלו ומהו הסכום הכולל ששילמנו לבנק — אבל עד אז אפשר וצריך לדרוש מסמך בנקאי שנקבל לפחות אחת לרבעון.

תומר ורון | החיים עצמם

מתכנן פיננסי ויועץ משכנתאות, מחבר הספר "ככה לוקחים משכנתא". תומר הוא בעל רישיון פנסיוני ממשרד האוצר ותואר שני במימון ובנקאות מהאוניברסיטה העברית. מעביר הרצאות וסדנאות בנושאים פיננסיים שנוגעים לכולנו. בעבר היה כתב הבנקים של "כלכליסט" והכתב הכלכלי של גל"צ. יש לו אהבה מוזרה לקריאת דו"חות כספיים של בנקים אבל מעל הכל אוהב חומוס. לאתר של תומר

מטרת הפוסטים הם הנגשה של מידע פיננסי בגובה העיניים ואין לראות בהם תחליף לייעוץ אישי המתחשב בצרכים ובמטרות האישיות שלכם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker