קיצור תולדות הביואתיקה: הרופא כאמן קדוש והבוטיק שעיצב תינוקות

לפני מלחמת העולם השנייה זכו חוקרים לעצמאות מוחלטת, והפעילות המחקרית של החוקר היתה תוצר של פרשנותו האישית וללא מעורבות גורמים אחרים. ואולם, אחרי המלחמה התמונה השתנתה ■ המלצות קריאה על ההיסטוריה של הביואתיקה

כוס קפה וספר
הספרייה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אילוסטרציה: תינוק בבועה
צילום: GrandeDuc / Shutterstock.com

יאסר ואקד

יאסר ואקד
יאסר ואקד

המונח ביואתיקה הוטבע לראשונה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. שני המוקדים העיקריים שבהם התפתחות הרגולציה היתה דומיננטית הם גרמניה וארה"ב, שבהן הדיון צמח בעקבות שערוריות ומקרים של התעללות בבני אדם.

ואולם, חשוב להבדיל בין שני פרקי זמן עיקריים: לפני המשפט של נירנברג (משפט הרופאים בעקבות פשעי הנאצים) ואחרי. לפני מלחמת העולם השנייה, ההיסטוריה מלמדת על קיומה של פעילות רפואית המערבת את גוף האדם במחקרים הקליניים. התקופה הזו מאופיינת בעצמאות מוחלטת של החוקר, והפעילות המחקרית של החוקר היתה תוצר של פרשנותו האישית וללא מעורבות גורמים מכריעים בממשלה, בעיתונות או אינטרס ציבורי כלשהו, אלא מדובר על  "אמון קדוש" שהותיר את הרופא לבד עם המטופל, בהשגחת אלוהים.

התקופה הזו ארכה שנים רבות בארה"ב. עד אמצע המאה ה-20, רופאים עבדו באופן עצמאי ללא שום רגולציה וללא שום הגבלות. מקרים בודדים של עתירות בבתי משפט מלמדים על ניסיונות להישען על סעיפים גנריים בחוקה, ואלה שימשו כלי לכאורה יחיד להתמודדות עם סוגיות מורכבות שבהם המטופל הופלה לרעה. כלים אלה הם תוצר של כללי יסוד המגנים על זכויות האדם וחירותו, ולא כללים אתיים הקשורים ספציפית לתחום הניסויים על האדם.

מעבדת ניסויים בעכברים, ב-2012
מעבדת ניסויים בעכברים (למצולם אין קשר לכתבה). המחקר על האדם הומר למחקר מקדים על בעלי חיים צילום: AFP

רות'מן, בספרו Strangers at the Bedside, דן בסוגיית הניסויים מתוך חדר הטיפולים מצד אחד, ועל פי האתיקה המקצועית האמריקאית מצד שני, וטען שבדרך כלל הנורמה המקובלת בין העוסקים בתחום המחקרים והניסויים הקשורים בבני אדם היא עצמאות מוחלטת לחוקר. ואכן, המכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב בשנים 1945-1919 עבדו ללא מסגרת רגולטורית, והמחקרים שלהם התבססו על שיקול דעתו האישי ופרשנותו של החוקר.

פחד לאומי מ"בחירה" ו"רבייה"

בגרמניה ההתפתחות היתה מוקדמת יותר, שם תועדה כבר במאה ה-19 רשלנות רפואית, שהובילה לקביעת נורמה הדורשת את הסכמת המטופל לניסוי על גופו. בהמשך היה זה הקוד של נירנברג, שנוצר בדיעבד בעקבות הפשעים הנאציים, ששימש נקודת מפנה ביחס לביואתיקה, והוא הצביע על הפנמה שבהיעדרם של רגולציות, נורמות או מוסכמות מחייבת, המטופל או הנבדק עשויים להיות קורבן לפשעים, כשהרופאים הם כלי ביצוע שמנצלים את הכוח לטובתם ולטובת המערכת.

בתחילת שנות ה-50, הקהילה המדעית האמריקאית לא האמינה לקוד של נירנברג. הטענה היתה שמדובר ב"צדק של מנצחים", ולכן הקוד של נירנברג נושל מהתואר הרגולציה הראשונה בתחום, ובמקביל מדענים אמריקאים תרמו לעיצוב של מחקר תקין. השלב השני בכינונה של רגולציה התחיל באופן מהותי בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובעקבות מהפכות הזכויות והיווצרותה של קהילה שדרשה טיפול יסודי במחקרים ללא בקרה, בעקבות חשיפת מקרים שבהם התגלתה הפרה של זכויות אדם, החלה כתיבת דו"ח בילמונט, ועיבוד נורמות בינלאומיות שהתוו את הדרך שבה ניתן לעשות ניסויים.

בשני המקומות, גרמניה וארה"ב, ההתייחסות לדרישה המחקרית של הסכמה מדעת של הנבדק בזמן הניסוי היתה בגדר המלצה בלבד, אבל הניצול לרעה והפשעים של הרופאים הנאצים במחנות הריכוז המחיש בדיעבד את הצורך בקוד אתי שיחייב את כלל המחקרים והניסויים על האדם. התוצאה היא שבתקנות של נירנברג היחס למחקר קיבל תפנית אחרת. המחקר על האדם הומר למחקר מקדים על בעלי חיים, והדרישה להסכמה של הנבדק נהפכה למחייבת, כשעל הנבדק להיות מודע וכשיר לקבלת ההחלטות שלו.

ד"ר מנגלה (שני משמאל) עם חבורת קציני אס־אס
ד"ר מנגלה (שני משמאל) עם חבורת קציני אס־אסצילום: ASSOCIATED PRESS

אמנת הלסינקי נוצרה כסט ערכים, ואלה יועדו קודם כל לקהילת המדענים, אך הומלצו (כלשון האמנה) לשאר העוסקים בתחומים הקשורים בניסויים בבני אדם. הלסינקי היא נדבך משמעותי מאוד במאמץ הבינלאומי שבא לייצר מוסכמות אתית בעניין הניסויים, ובעקבותיה הגישה כלפי המחקרים השתנתה, ואף נוצרו יוזמות פרטיות שבהן השתתפו גם חוקרים וממשלות, שלכולן היה רצון משותף אחד - ליצור מדריך שמטרתו לוודא שהמחקר על בני אדם מתבצע לפי כללים אתיים ונאותים.

בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, האיום מצמד המלים "בחירה" [Selektion] ו"רבייה" [Züchtung] נצרב חזק בזיכרון הקולקטיבי הגרמני, והמלים נעלמו כמעט לחלוטין מהלקסיקון הגרמני. ב-2001 הוביל גרהרד שרודר את הקמת "התעשייה הביוטכנולוגית הגרמנית", והקים יחד אתה את המועצה לאתיקה, שנועדה "לטפל באזורים מתוחים בין תקוות רפואיות עצומות, ציפיות כלכליות והפחד המובן מהרעיון של רבייה ובחירה". מחקרים שלא היו ניתנים לדיון עד אותה עת קיבלו הזדמנות שנייה בעקבות ההתפתחויות הללו, וב-2003 הקונצנזוס הלאומי התחיל לקבל את הסוגיה הביואתית בהבנה.

באותה שנה הוקם בעיר ברמן בוטיק בשם כרומוזומה, שלצד היין הטוב שהציע, לקוחות בו זכו לראות גם את תהליך התחברות הכרומוזומים, והזדמנות לשמר את בדיקת הדנ"א שלהם, ואף ניתנה להורים פוטנציאלים הזדמנות 'לעצב' את הילד שלהם. בדיעבד התברר שהבוטיק לא היה מיזם פרטי שאפתני, אלא מיזם שעוצב על ידי המרכז הפדרלי הגרמני לחינוך פוליטי, שמטרתו היתה לנטר את תגובת החברה לגבי ביוטכנולוגיה, והמוכרים בו היו שחקנים מקצועיים. ואולם, לדברי, המרכז, לאחר סגירת הבוטיק לא בוצע סיכום וניתוח של הפידבקים החברתיים מהניסוי.

המלצות קריאה

מאמר המצביע על "גרמניה המודרנית"ף ומעלה נקודות מפנה שהשפיעו על מעמד הביואתיקה בדיון הציבורי. המאמר סוקר בין היתר את תרומות של שרודר בהקמת התעשייה הביוטכנולוגית ב-2001.

Brown Eric (2004), The Dilemmas of German Bioethics, The New Atlantis, No. 5 (Spring 2004), pp. 37-53

Strangers at the Bedside, מאת דיויד רות'מן
Strangers at the Bedside, מאת דיויד רות'מן

ספרו של רות'מן, שהוזכר לעיל, מציג את הנורמות של המעבדות האמריקאיות והדרך שבה המחקר פעל בארה"ב ב-1945-1919. פרק 3 בספר מפרט איך השפיעה האוטונומיה של המחקרים על קידום הרגולציות בארה"ב; פרק 4 ופרק 5 מעשירים את הדיון ושופכים אור על תפקיד החוקר ועל החוקים של המעבדה.

Rothman David J. (2009), Strangers at the Bedside, A history of how law and Bioethics transformed medical decision making, U.K- U.S. Aldine Transaction

מאמר (קצר במיוחד) שמצביע על התפתחות האתיקה המקצועית בסוגיית מחקרים בבני אדם בגרמניה, שנוצרה במדינת פרוסיה ב-1900. במחקר זה מוצגת סאגת נאיזר 1898, והסיבה שבגללה נקבעה לראשונה תקנה המחייבת לקבל הסכמה מדעת של המטופל, והיא באה בעקבות הפרות אתיות שעלו במחקרים קודמים בבני אדם שבוצעו בגרמניה.

Vollmann Joachen and Winau Rolf (1996), Informed Consent in Human Experimentation Before the Nuremberg Code, BMJ, Vol. 313, No. 7070 (Dec.7, 1966), pp. 1445-1447

ולסיום, כתבה שפורסמה על בוטיק כרומוזומה.

DW (2003), Good Genes, Bad Genes -- A Consumer Choice?

לבלוג של יאסר ואקד - Footnotes

כוס קפה וספר

הספרייה | |הספרייה

הבלוגרים של TheMarker ממליצים: פודקאסטים, ספרים, הרצאות טד ועוד - כל התכנים המקצועיים שאסור לפספס.

מדי שבוע יעלה טור חדש ובו המלצות של אחד הבלוגרים הקבועים על תכנים מעניינים במיוחד בתחום התמחותו של הכותב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker