מנהיגות בעידן קץ האידיאולוגיה

מתחילת המאה ה-20, הוויכוחים על אמצעים באים במקומם של הוויכוחים הפילוסופיים על אידיאולוגיה וערכים ■ זנחנו שאלות של מה נכון, ראוי, צודק ומוסרי - ואימצנו שאלות של איך, מתי ובעיקר כמה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו מבקר במרכז חיסוני קורונה באום אל פאחם
בנימין נתניהו מבקר במרכז חיסוני קורונה באום אל פאחםצילום: שרון צור

על אף שנולד לרצות לנצח בגדול, בנימין נתניהו ממליץ להצביע לסמוטריץ'; לפיד, למרות הסכין שתקעה וסובבה חוסן לישראל, נזהר שלא למחוק את גנץ; סער חושש להפחית את מספר המנדטים של בנט, שמצדו דואג שביבי שוב ישתה אותו ברגע האחרון.

ביבי מזהיר מפני הערבים שנוהרים לקלפיות כדי לנצח בסיבוב הבחירות הקודם, אבל מצטלם מסתחבק אתם בסיבוב הנוכחי, אחרי שהבין שזהו המגזר שממנו ניתן לגרד עוד כמה מנדטים; מרב מיכאלי וניצן הורוביץ כועסים על הקמפיין של לפיד בישורת האחרונה, שקורא שלא להצביע למפלגות קטנות; והסקרים, שעד לא מזמן חילקו את מפת המנדטים לפי שמאל וימין, התחילו לחלק אותה על פי הקריטריון של "בעד ביבי" ו"נגד ביבי".

>> לטורים נוספים של טלי איכנולד דביר לחצו כאן

התופעות האלה ודומותיהן גרמו לסוציולוג דניאל בל לכנות את התקופה הנוכחית "עידן קץ האידיאולוגיה". הוא טען שמתחילת המאה ה-20, הוויכוחים על אמצעים באים במקומם של הוויכוחים הפילוסופיים על אידיאולוגיה וערכים. זנחנו שאלות של מה נכון, ראוי, צודק ומוסרי - ואימצנו שאלות של איך, מתי ובעיקר כמה.

קו פרשת המים במעבר ממנהיגות המבוססת על מהות למנהיגות המבוססת על נראות, התרחש בעימות הטלוויזיוני הראשון בעולם במרוץ לנשיאות ארה"ב, שהתקיים ב-1960 בין ריצ'רד ניקסון לבין ג'ון קנדי. עימות זה חרץ את גורלם של המועמדים. ניקסון לבש חליפה אפורה, לא הסכים להתאפר ונראה חיוור ועייף, בעוד קנדי הביט היישר למצלמה, היה נינוח ושזוף - וכך קנה את עולמו ב-60 דקות. צופי הטלוויזיה הסיקו שקנדי ניצח, ואילו המספר המועט יותר של מאזיני הרדיו הסיק שניקסון ניצח. בסופו של דבר, קנדי ניצח בבחירות בהפרש של 0.17% מהקולות.

ג'ון פ. קנדיצילום: AP

הפוליטיקאים בעידן הטלוויזיוני כונו על ידי ד"ר אורית גלילי "טלפוליטיקאים". הכוונה למנהיגים פוליטיים מהזן החדש, שצריכים להיות בראש ובראשונה כוכבי תקשורת, ידוענים וחביבי סקרים. חדירתם לזירה הפוליטית תלויה בזיהוי הצרכים של הבוחר ומשולה להחדרת מותג שיווקי.

המנהיג הפוליטי החדש מוכן לעצב מחדש את האני-מאמין שלו, כדי להתאים אותו לצורכי האזרחים שאמורים להצביע בעדו. לפיכך, מה שמניע את הבחירות המודרניות הם האמצעים, הטקטיקות והנראות - ולא האידיאולוגיות, המטרות והמהות.

על בימת ההיסטוריה, המטרה לא באמת מקדשת את האמצעים, ואין תוצאה ראויה ללא ערכים ותהליך. ג'ק וולש, שהיה המנכ"ל האגדי של חברת הענק ג'נרל אלקטריק, שינה את הדנ"א של החברה לכזה שבו עובדים ומנהלים שאינם מחזיקים בערכים של החברה, אך כן עומדים ברף הביצועים הגבוהים שהחברה דורשת - יפוטרו. זוהי החלטה ניהולית קשה ביותר לכל מנהל שנמדד באכזריות על פי ביצועים.

לדבריו, "הבעיה היא לגבי אלה שעומדים במספרים אך אינם שותפים לערכים – אנחנו מנסים לשכנע אותם, אנחנו נאבקים בהם, אנחנו מתייסרים לגבי האנשים האלה".

התהליך של פירוק מדינה או חברה עסקית מערכיה הוא תהליך ארוך וחמקמק שקשה לחוש בהשלכותיו ההרסניות בזמן הווה. הישגים בטווח הקצר תמיד מנצחים, מעוורים וממכרים. תמורתם אנחנו מוכנים למחול על שקרים, שחיתות, החלשת האחר ופלגנות. זאת, על אף שההיסטוריה הראתה פעם אחר פעם כי חברה שזונחת את ערכיה מביאה להרס עצמה החל מגלות בית ראשון ושני, דרך כהונת טראמפ ועד להבדיל - גרמניה בימי מלחמת העולם השנייה.

לעומת זאת, היצמדות לערכים כמעט בכל מחיר הביאה להישגים יוצאי דופן בתהליכים היסטוריים, בהם מוהנדס גנדי במלחמתו על עצמאות הודו מול הקולוניאליזם הבריטי, מרטין לותר קינג במאבקו לשוויון זכויות השחורים בארה"ב ונלסון מנדלה, שישב 28 שנה בכלא וסירב לחנינה במסגרת התעקשות על סיום שלטון המיעוט הלבן בדרום אפריקה.

גם בספר הקאנוני "לנצח נבנו" של הפרופסורים קולין ופוראס נמצא כי חזון וערכים הם אלה שהביאו חברות גדולות ומצליחות מסוימות להגיע לדרגת מצוינות עקבית ומתמדת, שהבטיחה את המשך קיומן כמובילות בתחומיהן במשך עשרות ומאות שנים, בהשוואה לחברות טובות אחרות שנשארו לעד מספר שתיים בתחומן. באורח פרדוקסלי, נמצא כי דווקא החברות בעלות החזון מרוויחות יותר מחברות המונעות לרווח בלבד.

עולם או חברה עסקית עם הישגים וללא ערכים אינו עולם שראוי לחיות בו, והוא איננו בר-קיימא לאורך זמן. הסכמי שלום וחיסוני קורונה הם משאת הנפש של כולנו, אבל אפילו עבורם, בכאב לב, אין להסכים למנהיגות שמבססת את שלטונה על הערכים הלא נכונים. זו אינה תמימות. ההיסטוריה המנהיגותית מראה שהיצמדות לערכים היא העיקרון היעיל ביותר שלאורו אדם צריך לבחור את בחירותיו בעולם של בלבול ופיתוי.

טלי איכנולד-דביר

טלי איכנולד-דביר | מנהיגות במשבר

טלי איכנולד-דביר היא בעלת דוקטורט במנהיגות וניהול בכיר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת ברקלי. היתה חברת סגל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וכיהנה כסגנית דיקן וראש תוכניות ה-MBA בבית ספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. מחקריה פורסמו בכתבי העת המובילים בעולם, זכו בפרסים והוצגו בכנסים בינלאומיים רבים. 

מכהנת כדיקנית הכשרת מנהלים ולימודי חוץ במרכז הבינתחומי הרצליה. בעבר היתה מנהלת פיתוח אקדמי ועסקי וחברת הנהלה בלהב המרכז לפיתוח מנהלים של אוניברסיטת תל אביב. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בעבודה מול הנהלות ומנהלים בכירים בחברות בסקטור הציבורי והפרטי בארץ ובחו"ל. 

כיהנה בהתנדבות בסקטור הציבורי במליאת רשות השידור, חבר הנאמנים של בי"ח הדסה, ועדת המשילות בראשות מנכ"ל משרד רה"מ, צוות שחיתות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד. 

חיה בגאווה במשפחה מעורבת חילונית דתית לאומית בגבעת שמואל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker