המערכה על הרגשות

ראיון ה"אני כועס" של גנץ והגישה החדשה שמציג נתניהו משתמשים בטריק הכי ישן בספר - לעורר בנו רגשות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני גנץ
שר הביטחון וראש הממשלה החלופי, בני גנץצילום: אוהד צויגנברג

ראיון ה"אני כועס" של גנץ לאמנון אברמוביץ' במהדורת השבת של ערוץ 12 היה כמעט משכנע. לפתע, האיש שמעולם לא כעס, על אף שכבר חודשים ארוכים מהלכים עם עקבים מחודדים על גווייתו הפוליטית, חושף בפנינו את הרגשות של בני.

הראיון התחיל בכך שגנץ אומר בטון רגשי כעוס לאברמוביץ' "אני כועס עלייך. אני מאוד כועס עלייך". והתגובה המיידית של המראיין המנוסה והידוע בציניותו, היא "הדברים שאתה אומר הם באמת נוגעים ללב. אני לא אומר את זה בציניות".

זוהי הפעם השנייה בקריירה הפוליטית הקצרה של ראש הממשלה החליפי שהוא עורר בנו רגשות כלשהם. הפעם הראשונה הייתה בנאום ההשקה בגני התערוכה, שבו עורר בנו גנץ רגשות חיוביים אקטיביים שכבר מזמן שכחנו - של תקווה, אחדות ותנופה. התוצאה של הסחף הרגשי הזה באה לידי ביטוי בקלפי.

אמנון אברמוביץ'צילום: גיל אליהו

>> לטורים נוספים של טלי איכנולד דביר לחצו כאן

הפעם , כשהוא מלחך את אחוז החסימה מלמטה, גנץ הולך על עוררות של רגשות שליליים אקטיביים – כעס, תסכול, האשמה. אפילו את אבא מנחם גנץ מעלים מקברו כדי להעצים רגשות שליליים אלה.

נתניהו בבית המשפט, החודשצילום: דודו בכר

גנץ, שכונה בצבא "בני-חותא", מנסה לעורר אותנו להצביע לו באמצעות סטייה רגשית חדה ממצב הצבירה הרגשי הרגיל שהוא מעורר בנו, שניתן לכנותו "קו ישר במוניטור". לקראת סוף הראיון אמנון אברמוביץ' מעלה את הסוגיה הבעייתית במפורש ואומר "הציבור מרגיש מי רוצה, מי משתוקק ומי אדיש", ובני החדש עונה בסערה: "יש לי את התאווה ויש לי את התשוקה לעניין הזה!". בהינף ראיון "בני-חותא" נהפך ל"בני הלוחם בדרכים".

גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בחר לעורר אותנו רגשית בראיון עם יונית לוי. וגם הוא מנסה דרך רגשית חדשה, דרך עוררות הרגשות החיוביים. אם עד כה, ביבי היה ידוע בסחיפת ההמונים באמצעות עוררות של רגשות שליליים נגד איראן, נגד הערבים הנוהרים, נגד התקשורת השמאלנית, נגד מערכת המשפט, נגד המשטרה, נגד נגד נגד... הרי שהנה התגלה בפנינו גם ביבי חדש. ביבי המחוייך, ביבי בעל חוש ההומור, ביבי האבא. פתאום הוא בדחן "נה נה נה נה" ו"תביאו לי עוד איזה אי במאוריציוס או שבט אפריקני", וחושף שהוא צופה ב"ארץ נהדרת".

כשהוא נשאל על ההתנהגות של בנו, הוא מיד שואל את יונית בעיניים רכות, כמעט מצועפות "בני כמה הילדים שלך?". הוא מביא חיסונים, הוא מביא הסכמי שלום, הוא יתמקד בכלכלה, הוא ידאג גם לחיסונים עתידיים. ביבי ייצר לנו בראיון זה ענן ורוד, והצליח לעורר במראיינת הידועה בקשיחותה, וגם בנו, רגשות חיוביים כלפיו.

שתי הדוגמאות האלה ממחישות את השימוש שעושים מנהיגים ומנהלים בתחום הפוליטי או העסקי בעוררות של סערה רגשית, בין אם חיובית ובין אם שלילית.

כבר במאה הרביעית לפני הספירה, ניתח אריסטו את אמצעי ההשפעה והשכנוע. אמצעים אלה מבוססים על אתוס – אופיו ועמדותיו של מעביר המסר כפי שמשתקפים בקשרי הגומלים עם הקהל; לוגוס – הלוגיקה והרציונל של הטיעונים; ופאתוס – החיבור לרגשות הקהל והיכולת לעורר אותם.

יונית לויצילום: הדס פרוש

עוררות רגשות הקהל היא אמצעי חשוב העומד לרשות מנהיג בניסיונותיו לרתום אחרים ללכת אחריו ובדרכו. שהרי מנהיגות משמעה Moving של אנשים בשני המובנים של המילה – להניע אותם לפעולה, אך גם לרגש אותם.

מחקרים רבים הראו שהקשר הרגשי במנהיגות מתחיל בכך שלמנהיגים יעילים יש יכולת הבעה רגשית גבוהה מלכתחילה. רגשות המנהיג עוברים בתהליך של הדבקה רגשית. עוררות רגשית גבוהה מעלה מוטיבציה, שביעות רצון וביצועים.

השפעת רגשות המנהיג פועלת בעוצמה כשהמנהיג עובד על עוררות רגשות חיוביים, בין אם אקטיביים או פאסיביים. עם זאת, גם לעוררות רגשות שליליים יש תפקיד מפתח במערכה על רגשות המונהגים. יתרה מכך, לרגשות שליליים אף יש השפעה חזקה יותר ובעלת משך זמן ארוך יותר מאשר רגשות חיוביים.

מנהיגים מוכשרים וישרי-דרך פינו את הזירה הפוליטית בין היתר בשל חוסר היכולת אן העדר הרצון לתמרן את רגשות הציבור. לעומת זאת, מנהיגים אחרים בהיסטוריה - כמו מנחם בגין, סטיב ג'ובס ומרטין לותר קינג - משוייכים לליגת העל של מעוררי הרגשות. מנהיגים ומנהלים אפקטיביים צריכים אם כן, להשקיע מחשבה גם בעוררות רגשות וגם בסוג הרגשות שיופעלו.

בפעם הבאה שניתקל בסערה הרגשית השלילית של גנץ או באבאל'ה החביב והחיובי ביבי, לא בטוח שכדאי להסיק ששניהם השתנו מהיסוד. כדאי לשקול את האפשרות שהם קיבלו המלצה שכדאי להם להדק את הקשרים הרגשיים בינינו לבינם באמצעות עוררות אקטיבית של רגשות - חיוביים או שליליים.

טלי איכנולד-דביר

טלי איכנולד-דביר | מנהיגות במשבר

טלי איכנולד-דביר היא בעלת דוקטורט במנהיגות וניהול בכיר מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, ופוסט דוקטורט מאוניברסיטת ברקלי. היתה חברת סגל בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וכיהנה כסגנית דיקן וראש תוכניות ה-MBA בבית ספר אריסון למנהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה. מחקריה פורסמו בכתבי העת המובילים בעולם, זכו בפרסים והוצגו בכנסים בינלאומיים רבים. 

מכהנת כדיקנית הכשרת מנהלים ולימודי חוץ במרכז הבינתחומי הרצליה. בעבר היתה מנהלת פיתוח אקדמי ועסקי וחברת הנהלה בלהב המרכז לפיתוח מנהלים של אוניברסיטת תל אביב. בעלת ניסיון של כ-30 שנה בעבודה מול הנהלות ומנהלים בכירים בחברות בסקטור הציבורי והפרטי בארץ ובחו"ל. 

כיהנה בהתנדבות בסקטור הציבורי במליאת רשות השידור, חבר הנאמנים של בי"ח הדסה, ועדת המשילות בראשות מנכ"ל משרד רה"מ, צוות שחיתות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ועוד. 

חיה בגאווה במשפחה מעורבת חילונית דתית לאומית בגבעת שמואל. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker