בדרך למטרו עוצרים בקופיקס: סיור תחבורתי בסנקט פטרבורג - תחבורה בגובה העיניים - הבלוג של דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בדרך למטרו עוצרים בקופיקס: סיור תחבורתי בסנקט פטרבורג

סניפי קופיקס כבר מקבלים את פני נוסעי הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג, אך סניפי הרכבת התחתית בארץ שהמציאה את קופיקס הם עדיין בגדר חיזיון רחוק. חוויות תחבורתיות מסנקט פטרבורג מזווית ישראלית

3תגובות
כניסה לתחנת רכבת תחתית בסנקט פטרבורג
דניאל קומיסר

דניאל קומיסר

מעולם לא הייתי טיפוס של טרקים בדרום אמריקה ושאנטי במזרח. תנו לי את אירופה הקלאסית ואשמח לשהות שם גם חודש רצוף, אם הדבר היה מתאפשר לי. ואכן, הנסיעה לסנקט פטרבורג (המוכרת גם בשמה הסובייטי לנינגרד) שבצפון ברוסיה היתה בשבילי חוויה מושלמת עם טעם של עוד.

כמובן שכחלק מהביקור השתמשתי במגוון אמצעי תחבורה שמספקת העיר. בסיכומו של עניין, אנחנו יכולים ללמוד לא מעט מהעיר הזו אך יש גם לא מעט קווי דמיון בין סנקט פטרבורג לתל אביב, ולא תמיד לטובה.

כשהקומוניסטים והטייקונים קילקלו את התכנון העירוני המושלם

יחסית לערי אירופה הקלאסית, סנקט פטרבורג היא עיר חדשה למדי וקיימת קצת יותר מ-300 שנה. שליטה של רוסיה דאז, פטר הגדול, בחר לבנות עיר הדומה לערים אירופיות שבהן ביקר כגון ונציה ואמסטרדם. ואכן, סנקט פטרבורג לא דומה כלל לערים סובייטיות אחרות כגון מוסקבה וקייב.

אל הנהרות והנחלים הזורמים באופן טבעי בעיר הוסיפו המתכננים תעלות רבות מעשה ידי אדם. כך נוצרו איים רבים שהקנו לעיר את הכינוי "ונציה הצפונית". את הנהרות, הנחלים והאיים חוצים עשרות גשרים דקורטיביים. אף גשר לא דומה למשנהו, והגשרים שעל נהר הנייבה גם נפתחים לשיט ספינות. הרחובות במרכז ההיסטורי מסודרים לרוב בצורה של שתי וערב, אך מהלך הנחלים והתעלות יוצר לעתים תופעה של רחובות מתעקלים, היוצרים אשליה של מרחק הליכה קצר יותר מאשר באמת.

מראה הגריד והארכיטקטורה הציורית של מרכז העיר מעודדים הליכה ברגל, וגם התחבורה הציבורית העלית של העיר מנצלת היטב את השדרות הרחובות ליצירת מסלולים ישרים, שעוברים כמעט אך ורק ברחובות הראשיים ובאופן סימטרי - כך ההתמצאות נהפכת לקלה וברורה יותר.

קופיקס בכניסה לתחנת רכבת תחתית בסנקט פטרבורג
דניאל קומיסר

אך כשיוצאים מהמרכז ההיסטורי לשכונות שנבנו בתקופה הקומוניסטית התמונה משתנה לרעה. באופן כללי השכונות עדיין מסודרות בצורה של גריד, אך רוחב הרחובות הראשיים הופך אותן למעשה לאוטוסטרדות עירוניות. אוטוסטרדה טיפוסית כזו כוללת שלושה נתיבים לכל כיוון, נתיבי חשמליות (מהסוג הישן) באמצע ורמזורים שבהם הולך הרגל יכול להמתין גם 2 דקות עד הירוק הבא (רוב הרמזורים בעיר סופרים לאחור את זמן מופע הרמזור). מדובר בהחלט בגרסה מקומית של "ציר מוות". גם עירוב השימושים של מרכז העיר מתחלף בקניונים ומרכזים מסחריים מרוחקים ממבני מגורים, ולא מזמינים הליכה ברגל.

גם מבחינה אדריכלית המצב משתנה לרעה כשיוצאים ממרכז העיר. בשכונות הישנות יותר רואים בנייה סובייטית טיפוסית של רבי-קומות מרובי כניסות הדומים אחד למשנהו. השכונות שנבנו בשני העשורים האחרונים מזכירים בצורה מחשידה את מערב ראשון לציון או את שכונת אם המושבות בפתח תקוה, עם מגדלי מגורים שכוללים גם חנייה תת-קרקעית. ואציין גם את ההון-שלטון שתרם לעיר את הגרסה המקומית של "הולילנד": בניין חברת גזפרום הגבוה באירופה, שבנייתו מסתיימת בימים אלה. לאחר מחאה ציבורית ראויה לציון הועבר מיקומו של הבניין מאזור הקרוב למרכז העיר למקום בפאתי העיר, שלא מפריע לנוף.

80 מטר מתחת לאדמה – הגרסה הרוסית

תחנת הרכבת Admiralteyskaya שבלב העיר ממוקמת כ-85 מטר מתחת לאדמה. כמי שהתגורר סמוך לתחנת המטרו הזו, יצא לי להשתמש בתחנה כמה פעמים. בהשוואה לאחותה הירושלמית הנמצאת בעומק דומה, העלייה והירידה ממפלס הרחוב לרציפים קצרה יותר: 10-8 דקות לכל כיוון בסנקט פטרבורג, ביחס ל-15-12 דקות בירושלים (לא כולל בידוק ביטחוני וקניית הכרטיסים).

הסיבה: מבנה קומפקטי יותר ומיקום נכון יותר של הדרגנועים. ניתן כמובן לקצר מעט את הזמן בשני המקרים באמצעות ירידה ברגל בדרגונעים, אך בשעות העומס האפשרות בסנקט פטרבורג כמעט לא מעשית עקב הצפיפות.

קרון חשמלית עם כרטיסנית בסנקט פטרבורג
דניאל קומיסר

באופן כללי, רכבת התחתית של העיר מרשימה למדי. היא לא ענפה במיוחד ביחס לגודל העיר, הרבה פחות יפה מזו של מוסקבה, אך בהחלט עושה את העבודה. התדירות הממוצעת של הרכבות בשעות השיא היא אחת לדקה וחצי-שתי דקות, וכל רכבת יכולה להכיל עד 1,000 נוסעים. למרות זאת, הצפיפות בשעות השיא איומה, אך כשיש אלטרנטיבה זמינה ומהירה, אף אחד לא מתלונן.

מחיר הנסיעה הוא כ-3 שקלים. התשלום על הנסיעה מתבצע בכניסה באמצעים מגוונים: ז'יטונים לנסיעה חד-פעמית שניתן לקנות בקופות המאוישות; תשלום בכרטיס הרב קו המקומי, שמקנה הנחה של 20%; תשלום בכרטיס אשראי; ואף תשלום באפליקציה סלולרית. ורק אנחנו בישראל, עדיין תקועים בטכנולוגיות של העשור הקודם.

הגישה לתחנות הרכבת התחתית נעשית לרוב מבניינים ייעודיים או מעברים תת-קרקעיים. הנקודה המעניינת והרלוונטית לישראל היא שאף על פי שבתחנות עצמן אין כל שטחי מסחר, הרי שבדרכי הגישה אליהן יש שטחי מסחר רבים ומניבים. תחנות הרכבת במרכז העיר ממוקמות בסמוך למרכזים גדולים, ולאחת מהן יש אף יציאה למרכז מסחרי ענק שקיים בגלגולים שונים כבר 250 שנה. סמוך לתחנות נמצאים סניפי קופיקס, מכונות לממכר משקאות ודוכנים אחרים. כמו בארץ, גם כאן יש צורך לזכות במכרז החברה הממשלתית המפעילה את המטרו כדי לזכות בנכס המניב. בסמוך לתחנות שבשכונות הוקמו מרכזים מסחריים עם קומת חנויות מתחת לבניינים.

המסקנה: לא תמיד חייבים מודל של בעלות פרטית על הרכבת התחתית. לעתים פשוט מספיק לתת לשוק הפרטי לעשות את העבודה.

חשמלית מהסוג הישן הסנקט פטרבורג
דניאל קומיסר

התחבורה העלית – שילוב בין מיושן לסופר מודרני

עם כל הנוחות של הרכבת התחתית, מרבית התעבורה בעיר עדיין מתבצעת בתחבורה שמעל לקרקע. סנקט פטרבורג מציעה יותר מ-300 קווי אוטובוס המסובסדים על ידי המדינה. כשליש מהקווים מופעלים על ידי תאגיד ממשלתי, בעוד השאר מופעלים על ידי מפעילים פרטיים שנבחרו במכרז. למשתמש הקצה זה לא ממש משנה כי מחיר הנסיעה זהה בכל הקווים, ויש גם הנחות לקשישים, נוער וזכאים מקבוצות אחרות.

אם זה מזכיר לכם מדינה מסוימת – אתם לא טועים ולא המצאנו כלום. תאגיד התחבורה העירוני מפעיל גם 45 קווים של טרוליבוסים, שהם אוטובוסים הנוסעים על כבלים חשמליים, וכן 38 קווים של חשמליות (streetcars) מהסוג הישן, האטי והרועש  שנעלמים והולכים מהנוף בהדרגה. כדי להשלים את התמונה התחבורתית, פועלת גם רשת של אוטובוסים פרטיים לא מסובסדים, מוניות שירות שחותכות נתיבים במאבק על כל נוסע, וגם תחבורה שיתופים של אובר וכמה גופים מאורגנים של מוניות ספיישל, ביניהם גם גט הישראלית.

באשר לתשלום על הנסיעה, הרי שבעיר עדיין פועלת שיטת המכירה ההיסטורית באמצעות כרטיסנים. כאלה מסתובבים ברכבים, ואף שמור להם מושב מיוחד. ניתן כמובן לשלם ברב קו המקומי ואף בכרטיס אשראי. בכל מקרה, הנהג בתחבורה המסובסדת לא מתעסק עם הכסף והעלייה מתבצעת מכל הדלתות.

כל התחבורה העירונית על מפעיליה מנוהלת על ידי רשות התחבורה העירונית של סנקט פטרבורג. שום התערבות של משרד התחבורה בפרטים התפעוליים הקטנים. לתשומת לבה של הממשלה העומדת לקום בציון.

רציף רכבת תחתית בסנקט פטרבורג
דניאל קומיסר

ונקודה לגבי התחבורה הבין-עירונית: מרבית התחבורה הבין-עירונית מתבצעת ברכבות. כל תחנות הרכבת נמצאות קרוב למרכז העיר. אחת מהן, המשרתת את הרכבות המהירות לכיוון מוסקבה, נמצאת בלב השדרה המרכזית של העיר. תארו לכם תחנת רכבת באמצע רחוב דיזנגוף פינת ארלוזורוב. אולי זה אפשרי אם היא תהיה מתחת לאדמה. אבל כאן לא יתנו לתחנת רכבת להיות קרובה מדי לבית.

כרטיס התייר הוא גם רב קו

למרבה הצער, ובדומה לישראל, לתייר שאינו דובר רוסית יהיה לא קל להשתלב בתחבורה הציבורית. השילוט והכריזה ברכבת התחתית הוא אמנם דו-לשוני, אך השילוט והכריזה באוטובוסים ובחשמליות הוא על טהרת הרוסית. ספק אם רוב הכרטיסנים יודעים אנגלית, ובמסעי גם לא ראיתי אף שלט זמן אמת אלקטרוני. אולי צריך שרוסיה תארח את האירוויזיון בסנקט פטרבורג כדי שהמצב ישתנה.

מה שכן ניתן ללמוד מרוסיה הוא יוזמה מסחרית ברוכה הנקראת "כרטיס אורח של העיר". מדובר בכרטיס מגנטי שבעבור תשלום יומי מאפשר כניסה למאות מוזיאונים ואטרקציות ברחבי העיר. בנוסף מאפשר הכרטיס טעינת כל חוזה אפשרי המקנה הנחה בתחבורה הציבורית, לרבות כרטיסייה עם מספר נסיעות נקוב, ערך צבור ואף מנויים יומיים ולמספר ימי נסיעה. תיאורטית אפשר להטעין על כרטיס כזה חופשי חודשי ללא תמונה (אך עם הנחה רגילה בלבד ובלי הנחות נוער, אזרח ותיק וכדומה). ורק אצלנו, מאלצים את התיירים לקנות כרטיס אנונימי.

מה עלינו ללמוד מהרוסים

כפי שנוכחתי לראות, רוסיה בכלל וסנקט פטרבורג בפרט היא שילוב מאלף בין הישן לחדש. מודרניות ומערביות שמתחתיה שכבות ארכיאולוגיות של קומוניזם וצאריזם שעדיין ניכרות על פני השטח.

השילוב המנצח הוא לקחת את הטוב מכל התקופות, וברוסיה זה לא תמיד מתבצע באופן אופטימלי. ובכל זאת, יש לנו מה ללמוד. בראש ובראשונה, באופן מפתיע, הרגולציה במדינה האוטוריטרית גמישה הרבה יותר מהמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון, לפחות בכל הקשור בתחבורה. עלינו ללמוד מהרוסים בכל הקשור לביזור סמכויות הפעלה, התחבורה השיתופית, גמישות והמגוון באמצעי התשלום, ובהקמת מערכות הסעת המונים, תוך ניצול מקסימלי של הערך הכלכלי מסביבן.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מסעדה בקלימנוס

מנהל מסעדה לא ענה למייל בעת חופשה - ופוטר. מה קבע בית המשפט?

העידן הדיגיטלי הביא לחיינו הרחבה כמעט בלתי מוגבלת של שעות העבודה - טלפונים, מיילים והודעות בלתי פוסקות, לפני ואחרי שעות העבודה, ובלי שכר על שעות נוספות. במדינות שונות נפסקו חוקים שונים שניסו להסדיר את הסוגיה

כתבות שאולי פיספסתם

*#