כל הדרכים מובילות לתל אביב – ופקוקות בכניסה אליה - דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי - הבלוג של דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל הדרכים מובילות לתל אביב – ופקוקות בכניסה אליה

תל אביב היתה ותישאר הבירה הכלכלית והתרבותית של ישראל, אך יש לכך מחיר בדמות עומסי תנועה מתגברים. כדי שעורקי התנועה לא ייסתמו באופן בלתי הפיך, יש לעשות צעדים לטיפוח ערים בשולי המטרופולין ולהעברת חלק ממרכזי התעסוקה לערים אלה

8תגובות
פקק תנועה ברחובות תל אביב
ודים שלייפמן

דניאל קומיסר

בסדרת המערכונים "השותפים", באחת העונות הראשונות של ארץ נהדרת, הוצגו עלילותיהם של שלושה צעירים שגרו בדירה קטנטנה וישנה במרכז תל אביב. באחד הטוויסטים הקבועים בעלילה של מרבית הפרקים, בעל הדירה הסחטן אפי זיהה הפרה מדומה של החוזה, וקנס את השותפים האומללים בסכום של 400 דולר, תוך איום שאם לא ישלמו, יצטרכו לעבור לגבעתיים, רחמנא ליצלן. השותפים המבועתים שילמו את הקנס המוגזם רק בשביל להישאר בעיר הגדולה.

קיפוד, דובה ונטע לי לא לבד. תל אביב נחשבה מאז ומתמיד לחלום הנחשק של רבים. כי בתל אביב יש יותר מסעדות, בתל אביב מוזיקה טובה, בתל אביב יש ים וטיילת, בתל אביב אנשים יותר מגניבים, וככה הייאוש נעשה יותר נוח. אה... בתל אביב גם יותר מקומות עבודה, וגם תחבורה ציבורית מצוינת, יחסית לישראל כמובן.

ואם העם רוצה תל אביב, למה שבמשרדי ממשלה ובגופי התכנון מישהו יתווכח. אם בתל אביב יש מוקדי תעסוקה משמעותיים צריך לפתח תחבורה טובה אליהם בהתמדה, לא?

התשובה קצת יותר מורכבת. כפי שכתבתי בטור הקודם, במקרים רבים תשתית תחבורה מפותחת היא זו שמגדילה את הביקוש לנדל"ן באזור ולא ההפך. הסיטואציה מתחילה להסתבך כשאין אפשרות ליצור היצע נוסף שיספק את הביקוש. תוצאת הלוואי היא החמרת הפקקים בכניסה לתל אביב, כשקצב בניית הכבישים והתשתיות האחרות לא מצליח להדביק את קצב כלי התחבורה הנכנסים ללב המטרופולין.

אז אם הרכב הפרטי כבר לא אטרקטיבי, אולי הישועה תבוא מהתחבורה הציבורית? גם כאן המצב לא מעודד. בהיעדר נתיבי תחבורה ציבורית מספיקים, האוטובוסים עומדים בפקקים יחד עם הרכבים הפרטיים ושום תגבור תדירות לא יעזור כאן. בגזרת הרכבות המצב קשה לא פחות. 3 המסילות של נתיבי איילון הגיעו לקצה גבול הקיבולת, המעבר להנעה בחשמל עשוי לעזור רק באופן חלקי ומוגבל בעוד כמה שנים, ואנו לא צפויים לראות מסילות נוספות באיילון לפני סוף העשור הבא.

גם מהרכבת הקלה הקורמת עור וגידים לא תבוא הישועה. בקו האדום צפויים עומסים קשים על סף קריסה כבר עם השקת הקו. הקווים הסגול והירוק לא יעזרו להקל בהרבה את הלחץ, וההבטחה נמצאת אולי בקווי מטרו שיושקו בשלבים מתישהו בסביבות 2030, במקרה טוב.

ומה קורה בינתיים? ממשיכים לטפח את החלום התל אביבי. כל תחנת רכבת חדשה שנפתחת בפריפריה משווקת תחת הסלוגן "מקרבים את הפריפריה למרכז", והשאלה הנשאלת היא למה צריך את זה? האם המטרה היא להגיע לקריסה תחבורתית במוקדם או במאוחר? כמה עומס יוכלו נתיבי איילון על מסילותיה להכיל לפני שייסתמו סופית?

בשורה התחתונה, מערכת הסעת המונים נחוצה לנו, כמו גם היררכיה תחבורתית כפי שקורה בכל מטרופולין שמכבד את עצמו, אך למערכת שמכוונת ללב המטרופולין יש חיסרון מהותי אחד. רכבות פרבריות ורכבות קלות שמסיעות יוממים משולי המטרופולין אל מרכזי התעסוקה עמוסות מאוד בכיוון היוממות וריקות בכיוון ההפוך. במלים אחרות, הקרונות מלאים עד אפס מקום בנסיעות בבוקר מכפר סבא וראש העין לתל אביב, אך מי שרוצה לנסוע מתל אביב לכפר סבא באותה השעה ימצא הרבה מקום לשבת. כך מתבזבזת תשתית תחבורתית יקרה.

אז למה לא להפוך את החיסרון ליתרון? אם אין מספיק ביקוש בשולי המטרופולין למה שלא ניצור אותו? אז נכון שלא ניתן להכריח יזם פרטי לבנות את מגדל המשרדים הבא שלו דווקא ברמלה ולא בתל אביב או רמת גן, אך משרדי ממשלה או חברות ממשלתיות יכולות לתת דוגמה חיובית. מעבר של מטה חברת נתיבי ישראל לאור יהודה ומעבר מטה רכבת ישראל ללוד, בסמוך לתחנת הרכבת, הן דוגמאות מייצגות למה שצריך לקרות בהיקפים גדולים הרבה יותר.

ברגע שיותר מקומות תעסוקה יוקמו בקצוות המטרופולין, יעלה גם הביקוש לנסיעות בכיוון זה. גם המגזר העסקי יצטרף למגמה, וכך נראה יותר פארקים של תעשייה דוגמת פארק סיבל בראש העין או אזור התעשייה הרצליה פיתוח, הנגישים לתחנות הרכבת. והכי חשוב, שולי המטרופולין שמתפקדים היום כערי שינה מנומנמות, ייהפכו למקומות אטרקטיביים יותר עם מקומות בילוי, וימשכו גם צעירים רווקים, שיזכו למשהו שקצת יותר מזכיר את תל אביב, אך במחירים הרבה יותר נוחים - ועם הרבה פחות פקקים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה תל אביב - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

כתבות שאולי פיספסתם

*#