כלי התחבורה העירוני היעיל ביותר הוא גם המקופח ביותר - דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי - הבלוג של דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כלי התחבורה העירוני היעיל ביותר הוא גם המקופח ביותר

הסיפור על איך הצלחתי להספיק את כל הסידורים בעיר העמוסה בפחות משעתיים, בלי לחפש חניה או להתייבש בתחנה, ואיך בכמה פעולות פשוטות יכולים מקבלי ההחלטות לעודד אתכם לעשות את אותו הדבר

5תגובות
רוכבי אופניים על שביל אופניים בתל אביב
דוברות עיריית תל אביב

מקס מורוגובסקי

ביום שישי האחרון, בשעות הבוקר המאוחרות - שיא העומס - יצאתי לסידורים בחולון.
בהתחלה עברתי אצל הווטרינר, שנמצא כחצי ק"מ מהבית, להתייעצות. אחר כך קפצתי לבית המרקחת. אז המשכתי למרכז העיר, מסרתי פריט לתיקון בחנות ברחוב סוקולוב הראשי, אחר כך קפצתי לרחוב קראוזה להחליף סוללה בשעון. משם המשכתי לבנק במורד הרחוב, ואחריו חזרתי לקצה הרחוב לאסוף את הפריט שבדיוק תוקן. וזה עוד לא הכל. המשכתי לחנות חשמל בנאות רחל. מנאות רחל שלחו אותי לחנות אחרת ברחוב דב הוז, שבה התייצבתי כבר אחרי דקות ספורות. משם המשכתי הביתה.

כל המסע המתואר לקח לי פחות משעתיים.

כמו שבוודאי ניחשתם, לא נסעתי ברכב. רק העמידה בתנועה הזוחלת וחיפוש החנייה היו לוקחים לי כחצי מזמן הסידורים הכולל. לא נסעתי באוטובוס, כי בהיעדר נתיבי תחבורה ציבורית בתוך העיר, ובהתחשב בתדירות הנמוכה של האוטובוסים בימי שישי, לא הייתי מספיק לחצי מהמקומות. לא הלכתי ברגל, כי קטעים מסוימים במסלול היו לוקחים לי 25-20 דקות בהליכה מהירה. את כל הדרך עשיתי באופניים. רגילים, לא חשמליים. תיק גב לחפצים, קסדה - ולדרך.

חולון, כמו רוב ערי המרכז שהן לא תל אביב, חסרת שבילי אופניים כמעט לחלוטין. השבילים המעטים שכן קיימים מפספסים את מטרתם, הן בגלל שהם מקוטעים, והן בגלל שחלקם לא תקניים. גם מקומות קשירה מוסדרים לאופניים נדירים למדי בעיר.

אז למה בכל זאת אני מרבה להשתמש באופניים בתוך העיר?

כי זה מתבקש. זה מהיר יותר, על אף התשתיות החסרות; זה חוסך חיפוש חניה; חוסך דלק; וחוסך עצבים של המתנה מיותרת בתנועה העמוסה.

עם השנים למדתי לבחור את הכבישים הבטוחים יותר לרכיבה – רחובות קטנים וצרים, שבהם למכוניות אין אפשרות לדהור. גם כבישים עם אמצעי האטה או ריבוי מכשולים במרווחים קצרים הם בטוחים יותר לרכיבה. עם זאת, זה עדיין לא מספיק. מחזה של מכוניות שחותכות אותי, או נהגים חסרי סבלנות שצופרים, מתרחש באופן קבוע.

חולון היא מקרה הבוחן שלי לעיר עם טופוגרפיה מעולה ובנייה צפופה, אך עם תשתיות אופניים חסרות. כמוה יש רבות באזור המרכז, בקריות ובאזור באר שבע. ערים שניתן להכפיל ולשלש את כמות רוכבי האופניים בזמן קצר ובהשקעה לא רבה, ובכך להקטין את כמות המכוניות על הכביש, ולשפר את איכות החיים של כולנו.

בשנים האחרונות משרד התחבורה החל לתכנן פרויקט "אוטוסטרדות אופניים", שיחבר בשבילים את כל ערי המרכז. אבל למה ללכת כל כך רחוק? הידעתם שבמספר שינויי תשתית פשוטים, ניתן להפוך את רוב העיר שלכם לידידותית לרוכבים?

קוראים לזה "רחובות מיתון תנועה". מדובר ברחובות חד סטריים וצרים, שעל ידי שילוט מתאים, הגבלת מהירות חוקית ל-30 קמ"ש ושינויי גאומטריה קלים וזולים, ניתן לגרום לנהגים להיות זהירים יותר ולחפש את הולך הרגל ורוכב האופניים. בתל אביב כבר אימצו את הפטנט, ויש כמה רחובות כאלה. בשאר הערים עדיין לא.

בחולון למשל, ניתן "לשרטט" מסלולי אופניים שיחצו את רוב שטח העיר רק על בסיס רחובות ממותני תנועה, עם מעברי חצייה לאופניים בצמתים. מספיק 4-3 מסלולי אורך וכמות דומה של מסלולי רוחב, בתוספת כמה שבילי אופניים רציפים, כדי להפוך את העיר לגן עדן לרוכבים, בלי לפגוע בשאר משתמשי הדרך.

זה לא נגמר כאן: גם מקום העבודה שלכם יכול לעודד אתכם להגיע באופניים על ידי בניית מקלחת לימים החמים, וכן חניה מוסדרת לאופניים.

והממשלה? הגיע הזמן שהיא תרפה קצת מהפרה החולבת שנקראת מסי קנייה ודלק, לפני שנגיע לידי קטסטרופה תחבורתית, ותתחיל לחשוב על הטבות מס ישירות לאלה שבוחרים להשאיר את הרכב בבית ולהגיע בשיטות ירוקות יותר.

ומעל הכל יש את המודעות שלנו, האזרחים, שכל פעם שאנחנו עומדים בפקק מיותר, צריכים להבין שזו לא גזירה משמים, ותמיד יש אלטרנטיבה, שלהשגתה מספיק לעתים לחץ קטן מהציבור.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מטוסי 737 חונים במפעל בואינג

להלאים את בואינג? זה כבר לא בשמיים

הלאמת בואינג עדיין רחוקה, אבל ההסתברות לכך כבר אינה אפסית — והדבר לא נמצא בשליטת החברה ■ הבעיה הגדולה של בואינג היא ברצפת הייצור: יש לה מחויבות לעובדים ולספקי משנה, כך שהיא מייצרת בכל חודש 40 מטוסי 737 מקס בעלות של 50 מיליון דולר למטוס

גרף השקעה

הצלחה בהשקעות חבויה בהבנה ולא בפיזור

השקעה במניות איננה מדע מדויק. תמיד צריך פיזור מינימלי, אולם התוצאה הסופית לא תלויה בפיזור אלא בממוצע ההצלחות לעומת ממוצע הכישלונות ■ קחו לדוגמה את S&P500, מדד המפוזר על פני 500 המניות המובילות בעולם, ועדיין ב-2009-2007 השלים המדד ירידה של 50%

 מנוע סילון של פראט אנד וויטני (חטיבה של יונייטד טכנולוג'יס)

המיזוג של ריית'יאון ויונייטד טכנולוג'יס: מה קורה בתעשיית הנשק?

לכאורה מדובר בעסקה נהדרת מכיוון ששתי ענקיות תעשיית הנשק משלימות זו את זו ככפפה ליד: ריית'יאון מתמחה בטילים לסוגיהם ובמכ"מים, בעוד יונייטד היא בעיקר חברת תעופה שמייצרת מנועי סילון ועוד מערכות תעופתיות. אז למה המניות צונחות?

כתבות שאולי פיספסתם

*#