האם הישראלי באמת מכור לרכבו הפרטי?

גודש התנועה המתעצם ויוקר המחיה הפכו את האופציה של נהיגה ברכב הפרטי להרבה פחות כדאית, בפרט בשעות השיא. ההנחה שלפיה תחבורה ציבורית נועדה לשרת רק את מי שאין ביכולתו לרכוש רכב פרטי - מוטעית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
פקק תנועה בין רמות להר חוצבים בירושלים, 2017
פקק תנועה בין רמות להר חוצבים בירושלים, 2017צילום: אוליבייה פיטוסי

דניאל קומיסר

קיימת קלישאה מוכרת בתחום התחבורה, שלפיה הנהג הישראלי כל כך מכור לרכבו הפרטי, שכל עוד יש לו הזדמנות לנהוג, הוא בחיים לא יוותר על הנוחות והגמישות של אמצעי תחבורה זה לטובת תחליף 'נחות' של התחבורה הציבורית.

לפי תפישה זו, פיתוח התחבורה הציבורית נועד כדי לספק את צורכי הקהל שאין לו אפשרות לקנות רכב פרטי, דהיינו "הקהל השבוי". תפישה זו הנחתה את משרד התחבורה ומתכנני התחבורה הציבורית במשך שנים רבות, ותרמה לכך ששכונות אמידות זכו לשירות תחבורתי מינימלי מתוך הנחה ש'אין ביקוש'.

אלא שהמציאות מורכבת הרבה יותר. גודש התנועה המתעצם ויוקר המחיה הפכו את האופציה של נהיגה ברכב הפרטי להרבה פחות כדאית, בפרט בשעות השיא. גם שימת הדגש על אורח חיים בריא בעשור האחרון גרמה לאוכלוסיות גדולות לחיפוש פתרונות תחבורה בני קיימא. גם במשרד התחבורה וגופי התכנון החל ליפול האסימון, וקווים חדשים ואטרקטיביים החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם.

לא עוד 'קווי ספגטי' המנסים לאסוף כמה שיותר נוסעים במחיר הארכת זמן הנסיעה, אלא מסלולים שעונים על צורכי המשתמשים ואטרקטיביים יותר מבחינת זמני הנסיעה. גם התפתחות רשת הרכבות תרמה להורדת עשרות אלפי נהגים מהכביש, ומספיק לראות את הגודש בכבישים בעת השבתת קווים אסטרטגיים, כדי להיווכח בתרומה של הרכבת, על כל בעיותיה, למלחמה בגודש התנועה.

כשהצלחה נהפכת לכישלון

אך אליה וקוץ בה. מה קורה כשהשירות 'מצליח מדי', והביקוש לשירות עולה בהרבה על ההיצע? דוגמה מאלפת לשירות שלא עונה על הביקוש ניתן לראות בצפיפות בקווי הרכבת שנידונה בטור הקודם. אך התופעה נוכחת גם בשירות האוטובוסים הגמיש יותר לכאורה.

קו 189
קו 189צילום: אורן זיו

להלן שתי דוגמאות לקווים כאלה באזור תל אביב רבתי. הארגון מחדש של התחבורה הציבורית בגוש דן מ-2011 זכור בעיקר ממחאות התושבים והתדמית הציבורית הגרועה, אך הרפורמה גם הולידה שני קווים מוצלחים במיוחד, במסלולים שלא היו קיימים קודם. הראשון הוא קו 189, שחיבר את דרום תל אביב ומרכזה אל אזור התעשייה רמת החייל, והחל לשמש גם כקו מזין מתחנת תל אביב-האוניברסיטה אל אזור תעשייה זה. השני הוא קו 33 שחיבר את דרום רמת גן לאזור קניון איילון בדרך הכי ישירה וללא הפיתולים של קו 67 (שחשיבותו ירדה בעקבות קו זה), וכן חיבר את רמת גן לאוניברסיטת תל אביב.

שני הקווים, ובמיוחד קו 33, הושקו בתדירות בינונית, מתוך תפישה (מוטעית) שהביקוש לקישור ליעדים אלה יהיה מוגבל, ושבכל מקרה יהיה ניתן להשתמש בחלופות הקיימות. המציאות טפחה על פני המתכננים, ושני הקווים החלו לקרוס מעומס כבר חודשים ספורים אחרי שהושקו.

בשני המקרים נאלצו להשתמש בפתרונות יצירתיים כדי לספק את ההיצע. במקרה הראשון הקו קיבל מעמד של 'קו מהיר' עם אוטובוסים מפרקיים שבהם ניתן לעלות בכל הדלתות (בדומה לקו 1 שהושק שנה קודם). במקרה של קו 33 התעקשו תחילה שהתדירות מספיקה, ומספיק להוסיף נסיעה או שתיים בשעות השיא כדי לאזן את הביקוש. רק לאחר מחאות רבות, ולאחר שגם תושבי בני ברק (המתגוררים קרוב לרחובות הרוא"ה ובן גוריון בהם עובר הקו) תפשו את הפוטנציאל וגרמו לצפיפות על גבול הקריסה, התחילו לתגבר את הקו בכמה פעימות (כשתגבור נוסף צפוי בקרוב), שלא הצליחו להדביק את קצב הביקוש.

אך גם כשמתעשתים בסופו של דבר ומגדילים את ההיצע, הנזק כבר נעשה. נוסע שנאלץ להתחפש במשך תקופה לסרדין רק כדי להגיע לעבודה, יעדיף ברוב המקרים לוותר על התענוג המפוקפק ולחזור לרכבו הפרטי היקר. כך מחמירים את עומסי התנועה. באו לברך ויצאו מקללים.

אז מה יש לעשות? כמו במקרה של הרכבות, תמיד כשמשיקים קו חדש או משופר, בין אם מדובר בתוספת שירות או מכרז הפעלה חדש, חשוב לדאוג לעתודה ראויה לתגבור במקרה הצורך. ובעיקר חשוב לזנוח את הראייה של משתמש התחבורה הציבורית כנוסע 'שבוי', ולהתייחס לנוסעים כתורמים למלחמה בגודש התנועה בכבישים.

תחבורה בדרך שלנו

דניאל קומיסר ומקס מורוגובסקי | תחבורה בגובה העיניים

דניאל קומיסר הוא ממייסדי ארגון הנוסעים "תחבורה בדרך שלנו". עורך תוכן, מקדם אתרים, ובזמן הפנוי - מקדם אג'נדות. כמי שגדל בחו"ל יודע איך נראית תחבורה ציבורית יעילה, ומאמין עם הרצון וההשקעה המתאימים, ישראל בהחלט יכולה ליהנות מתחבורה כזו. תושב אם המושבות, חובב חתולים ומוזיקה מכל סוגה ועידן.

מקס מורוגובסקי הוא איש תוכנה, חבר ועד מנהל בארגון הנוסעים "תחבורה בדרך שלנו", ופעיל חברתי בתחום התחבורה הציבורית. מתמקד בקידום השילוב התחבורה הציבורית כחלק מעירוניות בריאה מול מקבלי ההחלטות באזור מטרופולין תל אביב. תושב חולון, חובב רכבות ואוטובוסים מכל סוג ותקופה, וכותב למגירה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker