תמשיכו לסבול באוטובוס, אנחנו נישאר עם הבועה שלנו - סיון פלטין - הבלוג של סיון פלטין - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תמשיכו לסבול באוטובוס, אנחנו נישאר עם הבועה שלנו

עד שסוף סוף יש פתרון תחבורתי אמיתי לפארסת התחבורה הציבורית – הוא זוכה לקיתונות של ביקורת וחבטות

מונית השירות של באבל
עירד עצמון שמאייר

אתמול שוב פורסמה כתבת הספד לבאבל, מיזם התחבורה הציבורית של דן וחברת ויה. שוב הודגשו בפומפוזיות הנתונים העגומים על תנועת משתמשים דלילה והעלויות הגבוהות של המיזם. אני מודה שזה מרתיח את דמי – עד שיש סוף סוף מיזם תחבורתי שפוי שממש בא לפתור בעיה ולא לשמש פלסטר על הפארסה העצומה שנקראת תחבורה ציבורית בישראל – הוא זוכה שוב ושוב לחבטות וביקורת.

הפעם, הביאה הכותבת, מירב מורן, תחת הכותרת: "שירות טיפשי": למה המדינה מממנת מוניות ספיישל ברחבי תל אביב, ציטוטים דרמטיים של נהג אחד שמדבר על כך שהוא בעיקר לוקח סטארט-אפיסטים לרמת החייל. אותו נהג כנראה מייצג רק את עצמו, כי נהגים ונוסעים שאני שוחחתי עמם בנסיעותי בבאבל הביעו שביעות רצון מהמיזם. מורן היללה את התחבורה הציבורית לקרית עתידים ורמת החייל, רק שנראה שהיא שכחה שני דברים.

1. ברמת החייל וקרית עתידים עובדים עשרות אלפי אנשים, לא רק סטארט-אפיסטים – יעידו על כך האחיות והאחים בבית החולים אסותא, עובדי ועובדות המעבדות של כללית, שוטרי ושוטרות תחנת המשטרה ואינספור עובדי ועובדות המסעדות, בתי הקפה, הבנקים וחברות הביטוח שממוקמים באחד מאזורי התעסוקה הגדולים והצפופים בישראל.

לרוב העובדים ברמת החייל וקרית עתידים אין רכב בליסינג וחשבון הוצאות מנופח, ורבים מהם מגיעים מחוץ לעיר. הם צריכים להגיע לשם איכשהו, והעומס התחבורתי שם הוא מהחמורים בישראל (ואולי הגיע הזמן שנתמקד בחיבור לכביש 5, שיקל על צוואר הבקבוק של רחוב ראול ולנברג).

2. מצבה של התחבורה הציבורית בישראל עגום. באחרונה נאלצתי לנסוע באוטובוס מרחוב קיבוץ גלויות בתל אביב לרמת החייל. למה נאלצתי? כי הנסיעה, שלא היתה בשעות העומס, ארכה 55 דקות. הסיבה פשוטה - האוטובוס נוסע במסלול פתלתל, שכולל חצי מתל אביב. לזמן הנסיעה יש להוסיף גם המתנה של 20 דקות בתחנה נטולת צל (על אף שאפליקציית Moovit ולוח המידע שצמוד לתחנה הצביעו על כך שההמתנה הצפויה היתה 5 דקות).

כשחזרתי באותו יום לדרום תל אביב, בשעות העומס, הנסיעה כבר הגיעה לשעה ו-20 דקות, ללא המתנה של 10 דקות ארוכות של הסתתרות על חתיכה קטנה של צל מאחורי התחנה, וזינוק הירואי אל האוטובוס, שבלם בחריקת בלמים ברגע האחרון - והואיל בטובו לאסוף אותי ולא לייבש אותי להמתין עוד נצח לקו אחר.

ובואו נדבר על מצב האוטובוס – ישן, טחוב, מקרטע עם מזגן שטיפטף על חצי מהמושב - מה שכנראה הסביר את ריח הגרביים שנישא באוויר, או אולי היה זה נוסע שפשוט חלץ נעליים. הודו זה כאן. אז למה שלא יהיה פתרון מהיר, נוח ובמחיר שפוי? אפשר להבין למה הנהג של באבל מסיע את כולם לרמת החייל.

אז נכון, גוש דן מרושת באוטובוסים, אבל התדירות שלהם גרועה, המסלולים ארוכים ולא הגיוניים והעומס בשעות מסוימות בלתי נסבל – נסו לעלות על קו 52 לעתידים בבוקר או על קו 63 ברוב שעות היום – בקופסת סרדינים מרווח יותר.

לא מושלם, אבל גם לא מיותר

מדבר אחד מתעלמת מורן כשהיא ממשיכה לצאת שוב ושוב נגד באבל – מדובר במיזם חדש למדי וידוע שהנטייה שלנו הישראלים להיות סקפטיים כלפי כל משהו חדש. הביקורת לא צריכה להיות על עצם קיומו של המיזם, אלא על הכשלים באופן הביצוע. כך למשל, מדובר בשירות שתלוי לחלוטין בטכנולוגיה – כדי להזמין באבל חייבים אפליקציה וכרטיס אשראי. וזאת בעיה, כי רבים ממשתמשי התחבורה הציבורית הם אנשים שלא בדיוק נולדו עם סמארטפון ביד. הביקורת צריכה גם לצאת נגד העובדה שלא מפרסמים את השירות ולא מנגישים אותו לציבור הרחב – אז יהיו יותר משתמשים ויצדיקו את התקצוב.

מורן גם טוענת שבאבל לא מחליף מכוניות על הכביש, ומי שמשתמש בו לא משאיר את המכונית בבית – אך זאת טעות, מכיוון שרבים בוחרים בו (וגם אני ביניהם) כשהם יוצאים ורוצים לשתות או לא מעוניינים לחפש חנייה ו/או לשלם הון על חניון במרכז תל אביב. גם כאן הכשל הוא בביצוע ולא במיזם עצמו - ניתן להזמין את השירות רק עד 22:00 והוא לא פועל בשבת, וחבל – כי אין לי ספק שיש ביקוש אדיר לנסיעות בלילה ובסופי שבוע.  

באבל נועד לאנשים כמוני (ואני ממש לא לוביסטית של אף אחד) שנמאס להם מתל אביב הפקוקה, העצבנית, המיוזעת, חסרת החנייה, שבה צריך לשלם הון על מוניות או חניונים ובעיקר לחכות לאוטובוס שתמיד מאחר, לא מגיע בכלל, או מגיע ולא עוצר

ולכל המצקצקים והמבקרים - אתם לא מוזמנים לבועה שלנו, אתם יכולים להמשיך לנסוע באוטובוסים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

אינפלציה

הכל התחיל ב-1977: איך הגיעה הכלכלה הישראלית למצבה הנוכחי?

1981 היתה שנת בחירות. לקראת הבחירות הנהיג שר האוצר מדיניות כלכלית ברוח קריאתו של ראש הממשלה מנחם בגין "להיטיב עם העם". בין היתר הוחלט להפחית מסים על מוצרי יבוא, מה שגרם לגידול ביבוא, לירידה ביתרות מטבע החוץ ולירידה בהכנסות הממשלה

כתבות שאולי פיספסתם

*#