הזדעזעתם מהשריפה בנוטרדאם? גם אתם צבועים

קל יותר להזדהות עם אנשים שדומים לנו ומקומות אייקוניים שמוכרים לנו ■ זאת לא סיבה להתעלם כמעט לחלוטין מאירועים חשובים שקורים אצל מי שנראה אחרת מאתנו

סיון פלטין
סיון פלטין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קתדרלת נוטרדאם בפריז עולה באש
קתדרלת נוטרדאם בפריז עולה באשצילום: AFP

כולנו הזדעזענו כשמהדורות החדשות עברו אמש לשדר בשידור חי את השריפה הגדולה בקתדרלת נוטרדאם בפריז. המבט הרציני והטון הדרמטי שבו הסיפור הוגש, לצד המלים שבהן בחרו הכתבים והמגישים להשתמש לא הותירו ספק: מדובר באירוע דרמטי ומזעזע.

כן, גם לי נחמץ הלב לראות מבנה אייקוני וחשוב, ששרד מהפכות ומלחמות עולם, עולה באש על יצירות האמנות המרהיבות שבו, ועוד באחת הערים היפות והמתוירות בעולם. אבל משהו בסיקור המופרז והאובר-דרמטי קצת גרם לי לנוע בחוסר נוחות בספה.

מתרחשים כל כך הרבה דברים נוראיים וקשים מזה בעולם וגם אצלנו, והם כלל לא זוכים לסיקור תקשורתי, או זוכים לסיקור מינימלי. למעט כבאי שנפצע קשה במהלך הלילה, לא היו באירוע השריפה נפגעים בנפש, אבל בסודאן נהרגו השבוע אלפי בני אדם בהפיכה הדרמטית באמת שהתרחשה, וכמעט שלא שמענו עליה.

כן, זה לא נעים לשמוע שפשוט לא מעניין אותנו סבלם (או אושרם) של אנשים שלא דומים לנו. אנשי אקדמיה מיד היו מסבירים את סיקור השריפה עם ציטוט מהמאמר של כ"ץ ודיין מ-1992, ומסבירים את העובדה שמדובר באירוע מדיה לפי כל התיאוריות: מקרה מפתיע, בפריים טיים, שקורה במקום אייקוני ומוכר וגם במדינה שנחשבת לאליטה. מיד אחר כך הם היו מצטטים ממאמרם של גלטונג ורוג'ה מ-1965, ומנפנפים במכנה המשותף התרבותי בין הצרפתים והישראלים ובעוד קווי דמיון שמסבירים את החפירה האינסופית על הקתדרלה ההיא. מזל שלא היה איזה תייר ישראלי (יוצא יחידה מובחרת, כמובן), שנקלע לאזור במקרה וכיבה בעצמו את השריפה, אחרת הוא עוד היה מוזמן להשיא משואה ביום העצמאות.

וכמובן שקל להאשים, כמו תמיד, את התקשורת. קל לחשוב שהתקשורת נותנת תשומת לב למה שנוח לה ומתאים לאג'נדה שלה, והיא רק רוצה עוד רייטינג. ומה לעשות, קתדרלה מפורסמת בעיר שכל ישראל שני ביקר בה מצטלמת טוב יותר מערימות של אפריקאים מתים ומרודן אכזר ששלטונו הופל אחרי יותר מ-30 שנה.

אבל אני חושבת שהתקשורת בסך הכל מספקת את הסחורה של מה שאנחנו רוצים לצרוך. ובכל הנוגע להעדפות שלנו, אנחנו צבועים. כן, קראתם נכון. אנחנו צבועים ואפילו גזענים. אין דרך אחרת לקרוא לזה. הנה דוגמה: שימו יד על הלב ונסו להיזכר אם אתם מצקצקים בלשון באותה עוצמה כשאתם שומעים שילד נדרס בפזורה הבדואית או באלעד, לעומת התגובה שלכם כששמעתם שילד נדרס בצפון תל אביב? האם כשפועל בניין נופל אל מותו בבניין בעפולה אתם טורחים להקליק על הכתבה? ומתי בפעם האחרונה התעניינתם בגורלן של הנערות שממשיכות להיחטף בניגריה על ידי בוקו חראם?

אבל אתם לא אשמים, גם לא התקשורת אשמה. ככה העולם עובד, בצביעות. כולם עוצמים את עיניהם למיליוני ילדים עבדים באסיה, העיקר שיש אייפון חדש עם עוד פיצ'ר מיותר שכמעט מחדש את הפיצ'ר שלא השתמשתם בו מעולם באייפון הקודם; אונס ורצח נערות בהודו לא מעניינים כמו פסיכי שלקח אקדח וירה במישהו בקניון בניו ג'רזי; ואף מיליארדר לא תרם 100 מיליון יורו כדי לנסות להציל את הנערות המסכנות בניגריה או כדי לסייע לשקם את סודאן השסועה. טוב, זה לא מצטלם טוב כמו לגזור סרט של קתדרלה משופצת.

סיון פלטין

סיון פלטין | |סיון פלטין

כותבת, עורכת ונושמת תוכן. שואפת להיות צרכנית טובה וחכמה יותר. לשעבר בעלת הבלוג "הצרחניה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker