חגיגת הבחירות נשארה מחוץ לחדר המיון

האסירים בבתי הכלא מימשו אתמול את זכותם הדמוקרטית, אבל הזקנה במסדרון שוב נותרה מאחור ■ ככה זה כשהביורוקרטיה והטכנוקרטיה מותירות את הדמוקרטיה בסוף סדר העדיפויות הלאומי

סיון פלטין
סיון פלטין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חדר מיון
חדר מיוןצילום: ניר כפרי

אסירים הצביעו אתמול לבחירות המקומיות, אבל לי לא היתה את הזכות. למה? כי כרגיל, במדינת ישראל, הביורוקרטיה, הטכנוקרטיה והחלמאות חוגגות.

אני מודה שלראשונה מזה שנים, באמת ובתמים התעניינתי בבחירות המקומיות. זאת היתה מערכת בחירות סוערת, מעניינת ומלאה בשיח פעיל (והודעות סמס מעצבנות מצד מועמדים מערים מרוחקות ממקום מגוריי), ובאמת שמאוד רציתי להצביע. גם שיכנעתי כמה מחברי ובני משפחתי שלא תיכננו להגיע לקלפי - לממש את זכותם. אבל במדינה שמתהדרת בתואר הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מישהו שכח את זכות ההצבעה לחולים. יופי של דמוקרטיה.

למרבה הצער, אושפזתי השבוע במפתיע בבית חולים, ללא שום אפשרות לצאת אפילו לגיחה קצרה לקלפי. אז ציפיתי שכמו בבחירות הכלליות לכנסת, תוצב קלפי בבית החולים, כדי שגם מי שנאלצים לשהות באשפוז יוכלו להצביע. היגיון בריא, לא? אפילו דאגתי שיביאו אל מיטת חוליי את ההודעה לבוחר.

ערב לפני הבחירות, פניתי בהתרגשות לצוות המחלקה ושאלתי לאן צריכים להגיע כדי להצביע. כולם הסתכלו עלי בעיניים תמהות וציינו שלא ידוע להם על אף קלפי שתוצב בבית החולים. אז החלטתי לברר. נכנסתי לאתר משרד הפנים, ולמרבה ההפתעה גיליתי שאפילו לאסירים בבתי הכלא הוצבו קלפיות בבחירות השנה - אבל זכויות השוהים בבתי החולים יחכו. עד מתי? עד 2023.

באמצע 2017 אושר בכנסת תיקון (תשע"ז-3) לחוק הבחירות לרשויות המקומיות, שקבע כי גם בבתי החולים יוצבו קלפיות. בניגוד לבחירות לכנסת, שבהן מוצבות קלפיות בבתי החולים, במשך עשרות שנים נמנע מאנשים ששוהים במוסדות רפואיים לבחור את מי שיעמוד בראש הרשות המקומית שבה הם חיים, וסוף סוף החליטו לתקן את העוולה.

אבל גם אחרי שסוף סוף נעשה לכאורה צדק למען החולים, במשרד הפנים טענו שלא יספיקו להיערך להצבת קלפיות בבתי החולים. על אף שהתיקון לחוק נקבע כשנה ושלושה חודשים לפני הבחירות הנוכחיות, משך הזמן הזה לא הספיק כדי למצוא פתרון שיאפשר לאנשים לממש את אחת מזכויות היסוד החשובות ביותר בדמוקרטיה. כבר ברגע החקיקה פשוט החליטו שהתיקון לחוק יחכה עד לבחירות הבאות לרשויות המקומיות. אף אחד לא קם על רגליו ותהה איך יכול להיות שעוול של עשרות שנים יימשך עד 2023.

אני לא אשת טכנולוגיה, אבל כמה דקות מחשבה העלו כמה פתרונות אפשריים ולא מאוד מסובכים. למשל מערכת ממוחשבת על לפטופים שישונעו לבתי החולים, ותאפשר להקיש את שם הרשות ולהצביע באופן אלקטרוני (לאחר הזדהות באמצעות תעודת זהות), או מערכת שתדפיס במקום ערכת פתקי הצבעה בהתאם למי שמגיע להצביע (מכיוון שבבתי החולים יש תושבים משלל רשויות).

אני בטוחה שיש מוחות משובחים משלי במשרד הפנים שיחשבו על עוד פתרונות אפשריים, אבל נראה שהחייל שמאושפז במחלקה הכירורגית, הבחורה שנלחמת בסרטן במחלקה האונקולוגית והאשה שמתאוששת מלידה לא מספיק חשובים כדי למצוא בפרק זמן מכובד של יותר משנה פתרון טכנולוגי פשוט. ומה עם הזקנה במסדרון? היא מזמן התייאשה.

מצב הדמוקרטיה הישראלית זהה למצב של מערכת הבריאות. חולה, מקרטע ואחרון בסדר העדיפויות.

סיון פלטין

סיון פלטין | סיון פלטין

כותבת, עורכת ונושמת תוכן. שואפת להיות צרכנית טובה וחכמה יותר. לשעבר בעלת הבלוג "הצרחניה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום