ירון שקדי
ירון שקדי

ביום שבו פורסם נתון האבטלה המזעזע בארה"ב, שהראה 16 מיליון מובטלים חדשים מאז החל משבר הקורונה, ורשתות הטלוויזיה בארה"ב הראו תורי ענק לחנויות כלי נשק, רשם מדד הדאו ג'ונס את השבוע הטוב ביותר שלו מאז 1938. המסקנה המתבקשת היא שחדשות הן לא רלוונטיות. מה שרלוונטי היא התגובה לחדשות - ולא החדשה עצמה. אין בין זה לבין Buy the rumor sell the news, שום הבדל, ולכן הרמת הגבה לנוכח ביצועי השווקים ב-3 השבועות האחרונים איננה רלוונטית.

התגובה הטבעית, אך השגויה ביותר, של מרבית משקיעי תבל, במהלך מארס, התבססה על תרחיש יום הדין, תוך התעלמות מוחלטת מהשיעור הראשון בקורס 'מה לא לעשות בימים כאלו'. בתחילת ינואר פירסמתי טור על 10 מחשבות לעשור הבא. ציבור המשקיעים, שהחליט לברוח מהשוק בשיא הירידות, התעלם מ-8 מתוך 10 המחשבות. אחת המחשבות היתה לא לפחד מן המפולת הגדולה שבדרך, וממנה ציבור שלם בחר להתעלם. הרי מה חשב לו הציבור? שמפלות בשווקים לא תגיע לעולם? שלעולם חוסן? ממש לא.

ברבעון שחלף, שהוכרז כגרוע ביותר מאז ומעולם, חוו השוק בארה"ב פעמיים יום שני שחור (ב-9 וב-16 במארס), עם ירידות של כמעט 8% ו-13% בהתאמה  (דאו ג'ונס); ויום חמישי שחור אחד ב-12 במארס עם ירידות של 9.98%. לראשונה בהיסטוריה של הבורסות בארה"ב, הופעל מנגנון השעיית מסחר (עצירת המסחר ל-15 דקות) 4 פעמים באותו חודש (ב-3 התאריכים שצוינו וב-18 במארס פעם נוספת). נכון ל-31 במארס, איבד מדד MSCI העולמי 20% משוויו מתחילת השנה - 18 טריליון דולר.

שבו בשקט

שום דבר איננו ודאי בחודשים הקרובים, למעט תוכנית הממשל האמריקאית. הפד אומר למשקיעי תבל – שבו בשקט, אל תגעו, תנו לנו לנהל את המלחמה. אין ולא יהיה כאן תחום אפור. זה או שחור או לבן, והחלופות ברורות – "בואו נעבור את המגפה יחד" או "לכו כולכם לעזאזל". מה עדיף?

על רקע האטה במספר הנדבקים והמתים, אפשר לחשוב בצורה צלולה יותר. בשיא הפאניקה, יום שני השחור ה-2, נשק מדד הפחד לגבול ה-95%. סיטואציה שטרם נראתה, גם לא במשבר 2008. היה זה אובדן טוטאלי של אמון הציבור במערכת, או ביכולת שלה להתגבר על הנגיף. חודש בדיוק לאחר מכן, מדד הפחד ירד מממוצע 50 הימים שלו, והוא עומד כעת על 38%. משמעותית גבוה מהפחד שהיה בתחילת 2020, אבל משמעותית נמוך ממה שהיה אך לפני חודש.

למען הסר ספק – דו"חות הרבעון הראשון ל-2020 בארה"ב יהיו נוראיים, התחזיות קדימה יהיו קטסטרופליות ומספר דורשי העבודה בארה"ב רק יעלה בשבועות הקרובים. אין תשובות לשאלות מפתח כמו "מתי יהיה חיסון לנגיף?", "מתי נטוס לחו"ל?", "מתי יפתחו מסעדות ובאיזו מתכונת?" ועוד. אי הוודאות היא רבה, אז למה מדד הפחד הוא רק 38% ולא 100%, או קרוב לכך?

התשובה פשוטה – אל מול אי הוודאות לעיל יש ודאות מוחלטת, ברמה של 100%, שהפד יעשה הכל, אבל הכל, כדי לשמור על השווקים, משום שהאלטרנטיבה היא חזרה לימי הביניים. אני מעריך שככל שהחזרה לשגרה לא תופר בסגר נוסף, עולמי ומקיף, מדד הפחד ידעך, כשסטיית תקן של 20% תסמן את הנקודה שבה העולם הפיננסי חי לצד הנגיף, עד (לא עלינו) התפרצות חדשה נוספת בסתיו/חורף הבא, או עד שיימצא החיסון שיטרוף את הקלפים.

אי אפשר יהיה להחזיק את המקל ב-2 הקצוות – זה או להיות בתוך השוק, עם כל הרע שעתיד להתפרסם ומתוך הנחת עבודה שהרע מאחורינו, גם אם תהיה התפרצות נוספת, או להיות בחוץ – מתוך הנחת עבודה שעוד לא ראינו את הרע מכל.

חזרה לשגרה?

מבחינת שוק העבודה או התנהגות הצריכה שלנו – ממש לא. אנחנו רחוקים מזה. כמה רחוקים? אף אחד לא יודע. גם אין טעם לנסות לנחש ולתזמן את תאריך המצאת החיסון/תרופה לקורונה. הרשתות החברתיות נותנות במה לכאלו שנהפכו ממשקיעים מתוחכמים לפרופסורים למחלות זיהומיות, עד כדי כך שחרושת השמועות סביב תרופת הפלא מריצה מניות שאף אחד לא שמע עליהן עד כה. שוב – צריך להתעלם מהחדשות.

זה שהשווקים עלו בשבועות האחרונים, ולא חשוב על רקע מה זה קרה, לא אומר שהם לא יכולים לרדת שוב. הם בהחלט יכולים לחזור למסלול של ירידות. זה לא שונה מכל יום נתון בכל תקופה אחרת. מהצד השני, זה שבנקים גדולים בעולם מתחרים ביניהם כעת למי התחזית הקודרת ביותר לרבעון השני של 2020, לא אומר שהם צודקים. ונניח שהתחזיות הקודרות, של ירידה של 30% בתל"ג בארה"ב, היא מוגזמת, והתוצר ירד "רק" ב-22%? זוהי חדשה טובה? 

אפשר לבקר את הנשיא טראמפ על הרבה מאוד דברים בהתנהלות שלו לאורך שנות כהונתו, אבל הוא היחידי שאמר, כבר לפני כמה שבועות, שלא ייתכן שהמחיר (הנזק) של הסגר יהיה יקר יותר מהנזק של המחלה. הביקורת שלו על ארגון הבריאות הבינלאומי אולי באה בתזמון לא נכון, שכן יש תחילה לסיים את האירוע, אבל היא נכונה – זה תפקידו של הארגון.

דונלד טראמפצילום: ALEXANDER DRAGO/רויטרס

נציגיו היו במקור המגפה בסין, וראו את שמתרחש, אז מדוע לא התריעו על מה שעתיד לקרות באירופה וארה"ב בזמן? תארו לכם את קהילת המודיעין של ישראל (או ה-CIA למשל) שתזהה, מבעוד מועד, ניסיון פיגוע המוני בינלאומי, אבל תמתין עם הגשת מסקנותיה למי שצריך, ורק לאחר הפיגוע תאמר "צפינו את זה".

ובאותה נשימה, קרן המטבע הבינלאומית, זו שבינואר 2020, כשנגיף הקורונה כבר השתולל בסין כמה שבועות, חזתה צמיחה עולמית של 3.5%, כעת שינתה דעתה וצופה שהמשבר הנוכחי והמיתון שבפתח יהיו גרועים מאלו של 2008, ויהיו דומים לשפל הגדול של 1930.

מלים לא עולות כסף. הרי מהו בעצם מיתון? מיתון מוגדר כשני רבעונים רצופים של צמיחה שלילית בתוצר. אין ספק שאנחנו כבר נמצאים בעיצומו של המיתון. התוצר ברבעון הראשון הוא שלילי, בגלל שבמארס היה סגר עולמי מסיבי, וברור שהתוצר של הרבעון השני (אפריל-יוני) יהיה גם הוא שלילי. עד כמה? כאמור התחזיות הקודרות ביותר מדברות על התכווצות של 30% בתוצר האמריקאי.

אכן נראה כמו שנות ה-30 של המאה הקודמת, אבל מדוע קרן המטבע הבינלאומית לא מציינת שכלל הנראה ברבעון השלישי נראה צמיחה של 30% בתוצר? וברבעון הרביעי צמיחה של 4%? לכאורה תבנית V מושלמת – מיתון, התכווצות של 30%-40% בתוצר בחצי השנה הראשונה, ואז צמיחה וזינוק בתוצר של 30% בחציון השני של השנה?

על רקע אי הוודאות הרבה, למעט כאמור עזרת הפד, יהיה קשה מאוד להיתלות על דו"חות, מכפילים ומאזנים בחודשים הקרובים, מה שמשאיר את הקרקע ללא מעט סטטיסטיקות וגרפים. כך למשל בגרף הארוך טווח של s&p500 – הוא כבר נסחר החודש ב-2,191 נקודות, אבל בסופו של דבר, בסופו של החודש הקשה ביותר בהיסטוריה של השווקים בארה"ב, הצליח המדד לעלות חזרה אל מעל ממוצע 50 החודשים שלו, וסגר מעל לרמת 2,600 הנקודות.

הממוצע החודשי של המדד, כך עושה רושם מהגרף, סימן כמה פעמים ב-30 השנים האחרונות את סיומן של מגמות עולות ויורדות. מן הגרף עולה, נכון לרגע זה, במתאם גבוה מאוד, שרמת התמיכה למדד s&p500 נמצאת סביב 2,600 נקודות, כלומר 10% מתחת למחיר המדד כרגע. כל עוד המדד נמצא מעל רמה זו, הרי שיש לתת את לפדרל ריזרב את המוניטין הראוי לו, על מנת שנעבור את התקופה הזו בשלום.

כאמור, המהלך השוורי שעשו השווקים בשבועות האחרונים מאז יום שני השחור השני לא פוסל חזרה לירידות שערים, אבל אני ממליץ להמשיך ולחזק הזדמנויות חדשות לכשיהיו, מתוך הסתכלות ארוכת טווח ושוב, לא להיכנס לפאניקה גם אם התנודתיות תימשך.

העולם הפיננסי נמצא כעת בתהליך, שיימשך שני רבעונים לפחות, של לתמחר את הנזק שגרם הסגר העולמי. בתהליך הזה יהיו הרבה חדשות רעות, הרבה נפגעים ועוד קורבנות בחיי אדם. אין לאף משקיע יתרון על פני אחר במידע ובחדשות שזורמות בשווקים, אבל דבר אחד ברור – לפסימיות אין תוחלת רווח, וזה מה שמנסה לשדר (ובינתיים מצליח) הפדרל ריזרב. מה יקרה עוד כמה שנים, ומי ישלם את החשבון? נגיע לגשר ואז נעבור אותו, כשנהיה חזקים יותר כלכלית וחשוב יותר – נפשית.

ירון שקדי

ירון שקדי | סודות מרצפת המסחר

ירון שקדי הוא מייסד ומנהל השקעות ראשי בחברת שקדי קפיטל בע"מ. לשעבר ראש דסק מחקר ארה"ב בקמליה קפיטל, מבית בנק ספרא. שקדי קפיטל הנה חברת השקעות, בעלת רישיון ניהול ושיווק מטעם הרשות לני"ע, והיא מתמחה בבנייה טקטית של תיקי השקעות המבוססת אסטרטגיה של שימור הון.

אין במאמרים משום המלצה לקנייה ו/או מכירה של ני"ע שונים לרבות אלו המופיעים בסקירות. כל העושה שימוש כלשהו בהמלצות החברה עושה זאת על אחריותו הבלעדית בלבד.

הכותב הוא בעל רישיון מספר 7670 לניהול תיקי השקעות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker