אדישותו של היקום מול 21 טריליון דולר של חששות - סודות מרצפת המסחר - הבלוג של ירון שקדי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אדישותו של היקום מול 21 טריליון דולר של חששות

החובות של ארה"ב מעוררים חששות רבים. זה לגיטימי כמובן, אבל הפחד מפני החוב הפדרלי של ארה"ב הוא הגורם המרכזי לכך שהרבה מאוד משקיעים פיספסו את השוק השורי הארוך בהיסטוריה של האנושות

14תגובות
דולרים אמריקאיים
Jose Luis Gonzalez/רויטרס

בתחילת 2012, חודשים ספורים לפני הנפקת פייסבוק, ניגש מארק צוקרברג לבנק ולקח 6 מיליון דולר הלוואה כנגד המשכנתא שהיתה לו אז על הבית. למה צוקרברג לקח הלוואה שכזו, ערב ההנפקה שהפכה אותו לאחד האנשים העשירים עלי אדמות? משום שהוא רצה לבצע מחזור משכנתא (re-finance) בריבית נמוכה ולהרוויח כך כסף.

הסיפור על צוקרברג הוא הכרחי מסיבה אחת: משום שמדובר במארק צוקרברג, הבנק ראה את 2 הצדדים של המטבע – את החוב הצפוי, בסך 6 מיליון דולר, אבל גם את הנכסים הצפויים של צוקרברג, בסך עשרות מיליארדים. מכאן, לקיחת הלוואה איננה דבר רע כשלעצמה. להפך - במידה מסוימת, ובזמן מסוים, נטילת הלוואה הוא הדבר החכם ביותר שכדאי לעשות.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

בהקשר של צוקרברג, נותרה המערכת הפיננסית אדישה לחלוטין. אבל אם תשאלו היום, 10 אנשים שונים, על החובות של ארה"ב, סביר ש-9 מהם לא יהיו אדישים. אותו הפחד, של 90% מהציבור, מפני החוב הפדרלי של ארה"ב, בסך 21 טריליון דולר, הוא הגורם המרכזי לכך שהרבה מאוד משקיעים פיספסו את השוק השורי הארוך בהיסטוריה של האנושות, כפי שתיארנו בסקירתנו הקודמת.

החוב הציבורי של ארה"ב הגיע לאחרונה לסך של 21 טריליון דולר. מדובר בזינוק של 120% בעשור האחרון, והוא מהווה כיום כ-105% מהתמ"ג של ארה"ב. כאן המקום להדגיש שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שמעטים בלבד מזהים את בית הספר לכלכלנים בכירים שהוא עושה כעת לוול סטריט, ירש חוב של 19 טריליון דולר, משום שהממשל הקודם היה חייב להזריק כסף למערכת הפיננסית כדי שזו לא תקרוס.

כשמחלקים את אותם 21 טריליון דולר חוב לאוכלוסייה, אז כל אזרח בארה"ב חייב כ-60 אלף דולר חישוב גס. המספר, 21 טריליון דולר הוא מספר שקשה מאוד לעכל אותו, על אחת כמה וכמה כשמסתכלים רק על צד ההתחייבויות. אבל ארה"ב של אמריקה היא עסק כמו כל חנות מכולת – יש לה אמנם התחייבויות, אבל יש לה גם נכסים.

זינוק מטאורי

נכסי הפד זינקו במהלך 10 השנים האחרונות לכדי 4.1 טריליון דולר. הזינוק בנכסים ב-2008, מסך של 800 מיליארד דולר לכדי 2 טריליון דולר, בא כמובן על רקע תוכנית החילוץ המפורסמת של הנגיד הקודם, ברננקי; תוכנית ששמה לעצמה מטרה 'לנקות' את כל הנכסים הרעילים של המערכת הבנקאית. עם זאת, הזינוק בשווקים הפיננסים יצר רווח של קצת יותר מ-100% על הנכסים הללו, שחלקן נמכרו חזרה לשוק במהלך השנים האחרונות. במלים אחרות, לפד יש נכסים בשיעור של 20% מסך החוב.

אחד החששות הגדולים הוא שמשקי הבית נמצאים גם הם במצוקה. אלא שגם כאן (כפי שניתן לראות בגרף למטה), נכסי משקי הבית ושאר הגופים הפועלים ללא מטרת רווח בארה"ב עלו בעשור האחרון בכ-55% לכדי 115 טריליון דולר. אם ניקח את סך הנכסים של הפד ושל כלל משקי הבית, אזי התמונה נפתחת לגמרי, בדיוק כמו במקרה של צוקרברג; כך שסך החובות, מפחידים ככל שיהיו, מהווים 17% מסך הנכסים. שיעור ההוצאות/חובות מסך ההכנסה הפנויה במשקי הבית בארה"ב נמוך מממוצע 30 השנים האחרונות.

המצוקה לא ניכרת

סך יתרת החוב בכרטיסי אשראי בארה"ב עברו לאחרונה את השיא הקודם שנרשם, איך לא, ב-2008, ערב המפולת – 1.04 טריליון דולר. אך עם זאת – סכום זה מהווה כיום 'רק' כ-27% מסך חובות משקי הבית בארה"ב, בעיקר תודות לרגולציה (רפורמת דוד-פרנק) על הבנקים, שאולצו להדק את מתן האשראי מאז משבר 2008.

לאורך השנים 2006 ועד לפרוץ משבר 2008, ניתחו כלכלנים את שיעור המשכנתאות בארה"ב שנקלעו לחדלות פירעון בדרך של זיהוי אחוז הפיגורים בתשלומי המשכנתא. כבר ב 2006, שנתיים לפני פרוץ משבר הסאב פריים, ניכרו סימנים מדאיגים בהחזרי התשלומים של לווי המשכנתאות בארה"ב. אחוזים אלו עלו מ-2% לכדי 5% ערב המשבר, והם האמירו לכדי 11% בשיא המשבר, כלומר, יותר ממשכנתא אחת לכל 10 איחרו בתשלומים. 12 שנים מאוחר יותר, והשיעור הזה צנח לכדי 3.4% בלבד, כלומר החוב המרכזי של משקי הבית, קרי המשכנתא, איננו תחת מצוקה.

המשבר חלף

מי רוצה הלוואה?

היה ניתן להעריך שבמתווה העלאת הריבית בארה"ב, הבנקים המסחריים ינסו להקשות על הלווים, שכן סיכון החזר ההלוואה עולה, כל שכן על הלוואות ישנות, אבל ההפך הוא הנכון – הבנקים בארה"ב דווקא 'משחררים' יותר. כיום, מספר הבנקים שמשחררים את החגורה דומה לרמה שהיתה ב 2012, כשהריבית הדולרית היתה אפסית. מעניין לראות שבין 2004 ל-2006, עת הריבית הדולרית עלתה, לאחר משבר ההיי-טק בשנת 2000, דווקא הבנקים הידקו חגורות.

מהדקים חגורות

הנתונים מלמדים שהמערכת הבנקאית בארה"ב, תחת הרגולציה הנוכחית, ותחת מתווה ריבית עולה, נותנים למגזר העסקי קרדיט ומאמינים ביכולת ההחזר העתידי שלו. הדבר נובע מהעוצמה של הכלכלה האמריקאית בשנים האחרונות, לצד עלייה ניכרת ברווחי החברות ומתוך ציפייה חיובית לעתיד לבוא. הדבר גם מתבטא היטב בתזרים המזומנים של הבנקים המסחריים בארה"ב – בין 2009 ל-2015 הבנקים המסחריים צברו מזומנים בהיקפים גדולים, עד כדי 3.1 טריליון דולר, ומאז אותה שנה הם התחילו לשחרר אותם בחזרה לשוק הפיננסי (השקעות בשוק ההון) או הקמעונאי (הלוואות/משכנתאות).

צוברים ומשחררים

יש כמובן פרשנים שחששותיהם דווקא יגברו לאור התמונות הללו, שכן זה יזכיר להם נשכחות – כסף לכל דורש עד שתמונת המאקרו תתהפך ואז יצוצו כל הבעיות. יש בזה משהו כמובן, אבל יש לזכור כי הנכסים של הבנקים המסחריים בארה"ב היום הם 'בריאים' יותר, וכי הרגולציה של השנים האחרונות יצרה סוג של כרית בטחון עבורם, כנגד האפשרות להישנות אירועי 2008.

על רקע כל החששות, הלגיטימיות יש לומר, העובדות בשטח מספרות סיפור חזק של עוצמה פיננסית שעשויה להימשך עוד זמן רב בטרם תתהפך. ומתי תתהפך התמונה? ככל הנראה היא תתהפך כשהבנקים יהדקו שוב את החגורות, יעצרו הלוואות ויצברו שוב מזומנים, אבל זו לא התמונה כרגע, ולכן צריך לקחת אוויר ולהחזיק מעמד.

האדישות כאן כדי להישאר

אדישות היקום מתעצמת כשדנים במלחמת הסחר של ארה"ב מול אירופה, קנדה וסין, שכרגע לא מזיזה יותר מדי לשווקים, אבל מה לגבי האדישות אל מול התמוטטות השווקים המתעוררים? על רקע התחזקות הדולר ובריחת המשקיעים מהשווקים המתעוררים, נפלו בורסות המדינות המתפתחות ב-25% בממוצע. יתרה מכך – ההשקעה הטובה של 2016 ו-2017 באג"ח אותן מדינות, התבררה כטעות, משום שכל הרווחים כמעט התאדו בחודשים האחרונים. אג"ח מדינות מתפתחות ירד בשיעור ממוצע של 17% מתחילת 2018.

השווקים המתעוררים ישנים

וכיצד מגיב העולם הפיננסי לירידות הללו? מרביתו באדישות מוחלטת. יגידו פרשנים, שההשפעה של המדינות המתפתחות על הכלכלה העולמית הוא זניח, ולכן אין השלכות מרחיקות לכת. אלא שב-2011 מדינות אירופה רבות היו על סף חורבן כלכלי – פורטוגל, אירלנד, יוון, ספרד וגם איטליה - השווקים אמנם רעדו, ואף ירדו לא מעט, אבל האדישות של היקום חזרה לעצמה מאוד מהר, ומאותה שנה השווקים הפיננסים רק עלו כל הדרך.

אי אפשר לתחום, או לנקוב במועד שבו העולם ייצא מהאדישות שלו. הנתונים שהבאנו מלמדים שלאדישות הקיימת היום, יש בסיס כלכלי, עד שלא יהיה לה בסיס שכזה. וכשלא יהיה בסיס כלכלי אז משהו יקרה בשווקים, אבל עד אז האדישות תמשיך להיות חלק מאיתנו, ואלו המעמידים אותה בספק ככל הנראה ימשיכו ויפספסו השקעות טובות בדרך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שחקני ליברפול

"אם אני נכנסת לישיבה עם גבר המחשבה הראשונית היא שהוא הבוס"

השבוע נרשמה היסטוריה בענף הכדורגל: סוזנה דיאנג' מונתה לאישה הראשונה שתכהן כמנכ"לית הפרימייר-ליג, הליגה האנגלית הבכירה. שרון תמם, המשנה למנכ"ל מכבי ת"א בכדורגל: "כשאני הולכת לעצרת הכללית של התאחדות מועדוני הכדורגל האירופי רואים נשים, אבל הן מהוות 10% מסך המשתתפים"

משה כחלון, שר האוצר

כחלון הוא הדמות הקומית בסיטקום - אבל הוא גם המרוויח הגדול מהסיבוב האחרון בעזה

מחירי הדיור לא ירדו בקדנציה של כחלון כשר אוצר, להפך - הם עלו. תוכנית מחיר למשתכן התגלתה ככישלון קולוסאלי, וכחלון סירב לנקוט במהלכים שעשויים באמת להועיל. אז למה שיצביעו לו שוב? לרועי שוורץ תיכון הפתרונים

כתבות שאולי פיספסתם

*#