בני גנץ הכין סלט: מי יבוא לאכול? - רועי שוורץ תיכון - הבלוג של רועי שוורץ תיכון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בני גנץ הכין סלט: מי יבוא לאכול?

המערכת הפוליטית לא נרגעת: פיצולים, מפלגות חדשות ואיחודים שונים. אבל אם מפלגה היא מסעדה שמכינה סלט, והערכים שהיא מציעה הם הירקות שבתוכו, לא בטוח שהבוחר ירצה לאכול סלט פחות טעים רק כדי שהמסעדה שלו תוכל להתאחד עם מסעדה אחרת

8תגובות
סלט ירקות
אסף קרלה

2019 התחילה והמערכת הפוליטית בישראל כמרקחה. פיצולים, מפלגות חדשות והרבה מאוד עיסוק באיחודים בתוך הימין ובמרכז-שמאל. בשמאל ובמרכז השאלה הגדולה היא אם נראה איחוד של מפלגות ברשימה שבראשה ככל הנראה יעמוד בני גנץ. ובימין, נמצאת שאלת האיחוד בין מפלגות כולנו והליכוד. זהו איחוד שאני מעריך שייצא לדרך. רבים צופים שאיחודים אלו יגדילו את כוחו של מחנה זה או אחר, אך אני סבור שזו טעות.

כלכלה הוא מדע הנותן כלים להבנת העדפות הצרכנים. ועל אף התדמית המנותקת, אני מאמין שבמקרים רבים הכלים מאפשרים לעשות זאת יחסית בהצלחה. וכך – בדיוק כפי שלומדים בתורת המחירים שלכל פרט – שנקרא צרכן -  יש העדפות שונות בשוק. כך גם בפוליטיקה, שבה נקרא הפרט – בוחר.

לשם ההמחשה, נניח שמפלגה היא כמו מסעדה המכינה סלט לפי המתכון הקבוע שלה. הסלט יכול להיות מורכב משלושה ירקות – מלפפון, עגבנייה ובצל, שהם, בדוגמה הזאת, האידיאולוגיות השונות, יכולת ביצוע, נראות ועוד. ועל כן, סביר להניח שמעטים ירצו סלט המורכב רק מעגבנייה. הצרכן שלנו, הבוחר הישראלי, מעוניין בסלט ערב לחיכו; אם מחנה אחד מציע סלט עם בצל והשני בלי – הצרכן עדיין יעדיף את המפלגה - בתוך המחנה - שמציעה את יחס המלפפונים לעגבניות המתאים לו.

למשל, אם אני אוהב ארבעה מלפפונים ושתי עגבניות, ללא בצל – לו יתאחדו מתנגדי הבצל למפלגה אחת שתציע שלוש עגבניות ושלושה מלפפונים – קיים סיכוי סביר שאעדיף לשמור על היחס הרצוי בין מלפפונים לעגבניות ולאכול בצל במחנה השני – וכך המחנה הראשון הפסיד את הקול שלי. לעומתי, בישראל ההעדפה לבצל היא השיקול שלפיו רבים הולכים לקלפי. ובעוד חלק יסכימו לאכול כמה מלפפונים או עגבניות שצריך, רק כדי לא לשנות את העדפתם לבצל, רבים גם אדישים למדי לבצל. חובבי סלטי המרכז יסכימו במקרים רבים לאכול בצל או להימנע מבצל, כדי לאכול מלפפונים ועגבניות בהתאם לטעמם.

זה כמובן תלוי בהעדפות של כל צרכן, או במקרה שלנו – בהעדפות של כל בוחר, שמדרג את הערכים החשובים לו בכל מפלגה.

וכך, בכל איחוד, השלם יישאר קטן מסך חלקיו. כל איחוד בסופו של דבר יטשטש את ההתאמה בין הבוחר לסלט שהוא אוהב במסעדה שהוא אוהב - המפלגה התואמת את עמדותיו. כל איחוד יתבטא בפחות מנדטים מסכום המנדטים המקורי של המפלגות המרכיבות אותו.

אמנם קיימות סיבות טובות לאיחוד, אך הן היוצא מהכלל – למשל במקרים שבהן מפלגה אחת באיחוד על סף אחוז החסימה. במקרה זה בוחריה יעדיפו לקבל סלט דומה לזה שהם אהבו, מאשר להישאר רעבים כתוצאה מסגירת המסעדה לחלוטין. איחוד שכזה יהיה טוב במיוחד כשהוא משלב מפלגה ותיקה עם מימון מפלגות החוברת למפלגה חדשה, פופולרית וענייה.

כיום בישראל היוצא מהכלל הופך לכלל, כשמפלגות רבות מגרדות את אחוז החסימה בסקרים עם שלושה-חמישה מנדטים. רבות מהן יעדיפו איחוד ואיבוד קולות על פני פשיטת רגל. וכך בשוק המסעדות שלנו – הלא הוא שוק המפלגות - אנו מצפים לקונסולידציה, כפי שאומרים בכלכלנית מנוכרת. כל איחוד שכזה יבטיח את מעבר אחוז החסימה אך יקטין את מספר התומכים במפלגות שחברו – ויחזק את המפלגות שלא חברו. וכך בכל הנוגע לאיחודים - מי שיתאחד ראשון יפסיד.

כך למשל, אם התנועה של לבני תתאחד עם חוסן לישראל של גנץ – יש עתיד של יאיר לפיד וגשר של אורלי לוי-אבקסיס יתחזקו, וכך גשר תתרחק מאחוז החסימה. ואם כולנו תחבור לליכוד? ישראל ביתנו של ליברמן והימין החדש של שקד ובנט יתחזקו.

אמנם קטונתי מפוליטיקאים ותיקים כמו לבני וברק המקדמים איחוד (פוליטיקאים שהכינו הרבה מאוד סלטים שונים במסעדות שונות). ובכל זאת אני סבור שפוליטיקה היא כמו כלכלה; מפלגה היא כמו מסעדה; סגירת מסעדה אחת ואיחוד עם אחרת יובילו כמעט תמיד לסלט שטעים לפחות אנשים, וכתוצאה ממנו לנטישת חלק מהסועדים. איחוד בין מפלגות יוביל תמיד לאיבוד קולות במפלגה המאוחדת, שכן איבוד הזהות המפלגתית במפלגה המאוחדת מאפשר למפלגות אחרות להציע זהות מפלגתית קורצת יותר לחלק מהבוחרים.

וכך השלם קטן מסך חלקיו.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה תל אביב - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

כתבות שאולי פיספסתם

*#