מפרידים או כופים? הגיע הזמן להחליט - רועי שוורץ תיכון - הבלוג של רועי שוורץ תיכון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפרידים או כופים? הגיע הזמן להחליט

בישראל 2018 השאלה היא לא אם תהיה כפייה דתית. השאלה היא מי ייכפה את יהדותו על האחר. כתוצאה מכך, ברבדים רבים היהדות היא מעין משחק סכום אפס. אחד לא יכול להרוויח מבלי שהאחר יפסיד

14תגובות
איור: רב
dreamstime.com

השבוע חשף אוריה אלקיים ב"כאן" את האיסור של רב העיר קרית גת, משה הבלין, על ישראליות יוצאות אתיופיה לבשל בקייטרינג "לי-בר", מפני שקיים ספק ביהדותן. גינויים נשמעו מקיר לקיר על ידי חברי כנסת רבים, ביניהם יו"ר יש עתיד יאיר לפיד וראש הממשלה בנימין נתניהו.

תחקיר זה ממשיך את תחקירו של אלקיים מלפני כחודש, שבו חשף שנאסר על עובדים ממוצא אתיופי להשתתף בתהליך הייצור ביקבי ברקן, על מנת לזכות בהכשר של בד"ץ העדה החרדית.

הכתבה של אוריה אלקיים - דלג

המקרים הדומים לכאורה שונים למדי.

בקייטרינג "לי-בר", רב העיר הוא פקיד מדינה המייצג מונופול ממשלתי בתחום הכשרות. מונופול שלא הביס את מתחריו כתוצאה מיעילותו או רמת השירות, אלא מכוח חוקי המדינה האוסרים להתחרות עמו. רב העיר, המקבל את משכורתו מאיתנו ומשגיחי הכשרות כפופים לרבנות הראשית - זרוע של המדינה האחראית על תיקון תקנות, אכיפה ושיפוט בנושאי דת. מדינה בתוך מדינה שמנוהלת על ידי אישים שלא נבחרים ישירות על ידי הציבור.

לעומת זאת, בד"ץ העדה החרדית הוא גוף השגחה פרטי, המספק את שירותיו לעסק (במקרה הנ"ל היקב) השוכר אותם. הוא כפוף לחוקי המדינה ולא כופה על אף אחד להשתמש בו. בדומה לכל ספק - עסק ישכור את שירותיו רק אם השירות (ההשגחה) שהוא מקבל משתלם לו ביחס לעלות.

חשוב להבחין בכך שלב הסוגיה אינו גזענות, אלא מחלוקת על יהדות. שכן אלו שיוצאים כנגד הדרת 150 אלף יהודי אתיופיה החיים בישראל - לא שוקלים אפילו לצאת כנגד הדרת 2.5 מיליון הישראלים שאינם יהודים. אין להם מחלוקת על כך שלא ניתן להכשיר דברי מאכל שהוכנו על ידי לא יהודים. רק מחלוקת על מיהו יהודי.

אמנם אני מאמין שייתכן ודת אינה השיקול היחיד בהדרתם של יהודי אתיופיה אלא גם גזענות. אך כל עוד מקבלים את הגישה שלא כל היהודים נבראו שווים, ולא כל מי שרואה עצמו כיהודי הנו יהודי, נהיה חייבים לבחון את יהדותו של הפרט. ואין זה משנה אם מדובר בבן לשושלת מפוארת של אורתדוכסים שהפך לחילוני, נוצרי או מוסלמי שהתגיירו, או עולה שומר מצוות ללא מספיק הוכחות על יהדות משפחתו. כל הכרעה בסוגייה זו לכאן ולכאן (וגם לאמצע) על יד הרבנות מהווה כפייה דתית. מחד אם יאפשרו לעבוד במטבח מבלי לבדוק את יהדותם של עובדי המטבח - מדינת ישראל כופה על מי שמטיל ספק ביהדותם לפעול בניגוד לערכיו. מאידך אם ימנעו מהם לעבוד במטבח - זוהי כפייה דתית המדירה אותם ממשרות שיכולות לשמש לפרנסתם ולהבאת אוכל לבני משפחתם.

תעודת כשרות מוסתרת בפסטה בסטה
אוליבייה פיטוסי

כל עוד קיימת רבנות ראשית כזרוע ממשלתית המתקנת תקנות, אוכפת ושופטת - כפייה דתית היא אינהרנטית.

בישראל 2018 השאלה היא לא אם תהיה כפייה דתית. שכן, מעטים עוסקים בכך. השאלה היא מי ייכפה את יהדותו על האחר. כתוצאה מכך, ברבדים רבים היהדות היא מעין משחק סכום אפס. אחד לא יכול להרוויח מבלי שהאחר יפסיד.

לכל הבעיות האלו פתרון פשוט: הפרדת הדת והמדינה ופירוק הרבנות הראשית יאפשרו לעגן דת בחוזים והסכמות חברתיות וולנטריים הנבחרים על ידי הפרטים, ולא חוזים אחידים ומפלים הנכפים על ידי גוף ממשלתי. הפרדת דת ומדינה תהפוך את היהדות ממשחק סכום אפס למשחק שלו סכום חיובי, כזה שכולם מרוויחים ממנו. כך, לכל אחד יהיה גוף שיתווך את הדת כפי שהוא מעוניין בה - בין אם בכלל מקטעי ייצור, אספקת והפצת המזון, בין אם בחתונה, גיור וקבורה או בכל תחום שבו הפרט בא במגע עם הדת.

דווקא בימים אלו יש בכדי להזכיר את הכוח של חופש ונורמות חברתיות הנובעות מהסכמה ולא מכפייה. הכבישים הריקים ממכוניות ביום כיפור הם דוגמה מדהימה להסכם חברתי כלל ארצי, שמצליח מכוח תרומתו לרווחת הפרט ולא כתוצאה מכפייה ממשלתית.

כך, בעוד יהדות ממשלתית גורמת לפיצול ולפילוג בחברה - יהדות של הפרט, על ידי הפרט, למען הפרט, לא תאבד מן הארץ.

לכן, אנו חייבים לפרק את הרבנות הראשית ולהפריד דת ומדינה, ומוטב מוקדם ממאוחר.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מטוסי 737 חונים במפעל בואינג

להלאים את בואינג? זה כבר לא בשמיים

הלאמת בואינג עדיין רחוקה, אבל ההסתברות לכך כבר אינה אפסית — והדבר לא נמצא בשליטת החברה ■ הבעיה הגדולה של בואינג היא ברצפת הייצור: יש לה מחויבות לעובדים ולספקי משנה, כך שהיא מייצרת בכל חודש 40 מטוסי 737 מקס בעלות של 50 מיליון דולר למטוס

גרף השקעה

הצלחה בהשקעות חבויה בהבנה ולא בפיזור

השקעה במניות איננה מדע מדויק. תמיד צריך פיזור מינימלי, אולם התוצאה הסופית לא תלויה בפיזור אלא בממוצע ההצלחות לעומת ממוצע הכישלונות ■ קחו לדוגמה את S&P500, מדד המפוזר על פני 500 המניות המובילות בעולם, ועדיין ב-2009-2007 השלים המדד ירידה של 50%

 מנוע סילון של פראט אנד וויטני (חטיבה של יונייטד טכנולוג'יס)

המיזוג של ריית'יאון ויונייטד טכנולוג'יס: מה קורה בתעשיית הנשק?

לכאורה מדובר בעסקה נהדרת מכיוון ששתי ענקיות תעשיית הנשק משלימות זו את זו ככפפה ליד: ריית'יאון מתמחה בטילים לסוגיהם ובמכ"מים, בעוד יונייטד היא בעיקר חברת תעופה שמייצרת מנועי סילון ועוד מערכות תעופתיות. אז למה המניות צונחות?

כתבות שאולי פיספסתם

*#