כולנו עוד נתגעגע לאג"ח הטייקונים הישראלים - רוני יגרמן - הבלוג של רוני יגרמן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולנו עוד נתגעגע לאג"ח הטייקונים הישראלים

אורבנקורפ היא חברת האג"ח הזרה הראשונה בבורסה בתל אביב שמתגלות בה בעיות מהותיות בהתנהלות ואם יגיע הדבר לכדי הסדר חוב, המשקיעים רק יוכלו להתגעגע להסדרי החוב עם הטייקונים הישראלים. בלב הפופוליזם שליווה את הסדרי החוב של הטייקונים כולנו שחכנו שהלקח הכי חשוב הוא שבעסקים אפשר להיכשל, אבל בתור משקיעי אג"ח מה שחשוב באמת זה היכולת לממש את הנכסים בשעת משבר כדי שיוכלו לשלם את החוב

13תגובות

גל הסדרי החוב ששטף את הבורסה בתל אביב בשנים האחרונות הצליח להותיר כוויות קשות אצל המשקיעים הפרטיים והמוסדיים. גם בעלי הממון הישראלים, או הטייקונים כפי שכינו אותם, החליטו להתרחק כמעט לחלוטין מהנפקות אג"ח ואת החלל הגיעו כמובן למלא שורה של חברות נדל"ן זרות שהגיעו וקפצו על ההזדמנות. התקשורת ביקרה אינספור פעמים את בעלי השליטה שידעו לקחת כסף מהציבור, אך לא תמיד דאגו להחזיר אותו כמשהו בדרך השתבש. לעובדה כי החלק הארי של החברות שנקלעו להסדר חוב אכן התנהלו בצורה הוגנת ברמה העסקית, מיעטו להתייחס כי כל אחד רוצה להגן על חסכונות הפנסיה. 

במסגרת בלוג זה כתבנו לפני מספר חודשים על הנפקות האג"ח של חברות הנדל"ן הזרות והמסר היה כי הזדמנות גדולה כנראה אין שם והתחושה היא שהגיעו מספר גורמים מחו"ל על מנת לנצל את המשקיעים מתל אביב. לא שיערנו כמה מהר תגיע החברה הראשונה שתוכיח כי צדקנו, לפחות לגבי אותה חברה.

המוסדיים שרצו להנחיל נורמות חדשות והגנה חסרת פשרות על כספי החוסכים, הצליחו להרוויח לעצמם תדמית של לוחמי צדק וסירבו בהמשך הדרך להעניק יד לגיוסי הון של החברות השונות. במקום אנשי עסקים ישראלים שעל התנהלותם אפשר להעביר ביקורת אין קץ, אך אי אפשר לקחת מהם את הקרדיט לכך שהחברות שבשליטתם גייסו אג"ח בישראל אך גם היו רשומות בישראל. זה היה חשוב, מאחר וכשחלק מהחברות נקלעו לקשיים, הדיון התקיים בבתי המשפט בישראל, בשפת האם ששמה עברית ובדינים וחוקים המוכרים לכל העוסקים במלאכה.

אחת הבעיות הקריטיות שהפכו את הסדרי החוב לכה מורכבים ומסובכים הייתה הריחוק של חברות האם שהנפיקו את האג"ח מהנכסים בפועל. הבעיה הזו נגעה לחברות שנחשבו בעבר (כל אחת בתקופתה) לאריות של שוק ההון הישראלי כמו אפריקה ישראל וקבוצת אי.די.בי.

כשהגיעו חברות הנדל"ן הזרות אל הבורסה בתל אביב, היה רק ניתן להסיק בנקל, עוד מראש, שאיש לא למד את הלקח. הזיכרון הוא קצר והמשקיעים אשמים רק בדבר אחד – הם שנתנו לפופוליזם לשלוט בשוק ההון הישראלי במקום לדפוק על השולחן ולהצהיר כי בעולם העסקי יש מצבים שבהם עושים טעויות ונקלעים למצב שבו מתקשים להחזיר. אם נקלעת למצוקה עסקית, הדבר היחיד שמעניין הוא האם נהגת בצורה הוגנת עם המשקיעים, רוב אנשי העסקים הישראלים היו הרבה יותר מבסדר. כל זה אי אפשר להגיד בהכרח על חברות האג"ח הזרות שהגיעו לתל אביב במסגרת מבנה משפטי מסובך וחוסר בהירות וקשר בין הציבור לנכסים.

אין זה משנה מי בעל השליטה שהנפיק את האג"ח, מאחר והוכח הרבה יתר מפעם אחת שגם החברה החסינה ביותר של העשיר ביותר יכולה להיקלע לסחרור שבסופו תגיע אל בעלי האג"ח ותבקש הסדר חוב. אחד הפרמטרים הכי חשוב במתן חוב היא היכולת לממש ביטחונות או נכסים ברגע האמת, טיב הנכסים והיכולת לקבל מהם תזרים מזומנים הוא לב ליבו של שוק החוב. הבעיה היא שבמסך העשן של אנשי העסקים שלקחו ולא החזירו, הלקח האמיתי שהציבור היה צריך ללמוד הוא שחוב נותנים כשאפשר לוודא  לא פופולארי לדבר בציבור הרחב על מידת היכולת של הגופים שהלווה כסף לקבל אותו בשעת חירום בעת מימוש נכסים. קל הרבה יותר לספר עד כמה "הטייקון" לא מצליח לעמוד בהלוואה שנטל ואיך הוא אחראי אליה באופן אישי.

אם נוסיף לכך את העובדה שלא קיים מקרה בישראל של חברה שהנפיקה אג"ח והביאה למחיקת כל הכספים כולם למשקיעים. אם לוקחים כמדד את התמורה האלטרנטיבית של הריבית חסרת הסיכון, ברור שגם בהסדר החוב הגרוע ביותר למשקיעים, בשקלול התרומה של הגוף העסקי שעמד מאחורי ההנפקה שיעור ההחזר נטו למשקיעים עמד לרוב על למעלה מ-70%!!! וכל זה כזכור קרה במצבים שבהם החברות היו על סף פשיטת רגל.

בעלי שליטה ישראלים מחויבים יותר מזרים להחזרי החוב

והנה, לא עברה אפילו חצי שנה שלמה מהרגע שהנפיקה חברת אורבנקורפ את האג"ח שלה ועד שהתוודעו המשקיעים לבעיות בניהול, בעיות משפטיות והכי חמור – בעיות הנוגעות לעצם תשקיף ההנפקה. מצב כזה לא זכור אפילו לא בגל הסדרי החוב הגדולים של מי שכינתה התקשורת "הטייקונים". ייתכן שזהו מקרה חולף ובודד של חברה שהסתבכה, התחושה דווקא מראה אחרת, במיוחד אם נסתמך על מה שמאמינים בו לפי שעה המשקיעים, כפי שמשתקף בירידות החדות באג"ח של חברות הנדל"ן הזרות שהנפיקו בתל אביב עם הדיווח של אורבנקורפ.

בניגוד להסדרי החוב של הטייקונים שנודעו לשמצה, הפעם, בהסדרי החוב של חברות האג"ח הזרות, ימצאו עצמם המוסדיים מול שוקת שבורה. ההתנהלות המשפטית בהסדרי החוב כעת תעלה ממון רב יותר, ההגעה להסכמות תארך זמן רב יותר והתרוצצויות מסביב לגלובוס במקום אסיפות האג"ח המקומיות, בתי המשפט הישראלים והכי חשוב – בעלי שליטה ישראלים שמבינים כי המוניטין שלהם בישראל ובשוק ההון הישראלי הוא חשוב מאין כמותו וצריך לשמור עליו. לחברות הזרות אין מערכת יחסים ענפה עם מערכת הבנקאות הישראלית, שוק ההון הישראלי ולכן הן אינן חוששות ממצב שבו שוק ההון יעניש אותן בעתיד.

אין ספק שכולנו עוד נתגעגע געגועים עזים להסדרי החוב של החברות הישראליות. למרות שחלקן מימנו פירמידות שליטה, לפחות חלק קטן מגיוסי החוב הישראלים יועד להקמת פעילות בישראל, להעסקת עובדים בישראל ולרכישת שירותים מקומיים. במקרים רבים הבינו בעלי השליטה את הביקורת והביאו כסף מהבית והרבה. אבל, בחברות האג"ח הזרות אנחנו סיפקנו כסף כדי לממן פעילות מעבר לים שאזרחי ישראל לא רק שלא ייהנו ממנה, אלא לא בטוח שייהנו מהיכולת להשיב בכלל את התמורה מההשקעה, ההערכה שלי היא שבהשוואה לחברות נדל"ן ישראליות המשקיעים באג"ח חברות הנדל"ן הזרות כגון אורבנקורפ יסבלו הרבה יותר.

אז אולי עדיף לתת את הכסף לחברה ישראלית שאולי תיכנס להסדר חוב, אך תספק פרנסה למשקי בית ישראלים, גם אם מדובר בהשקעות שמבצעות חברות ישראליות מעבר לים. מלבד זאת, בעל שליטה מקומי הוא חלק מהתרבות הישראלית, אכפת לו מאוד מה כותבים עליו בעיתונים, הוא אולי יושב במסעדות יוקרה, אך פוגש את הציבור הישראלי ולכן מרגיש הרבה יותר מחויב לעמוד בהתחייבות שלו. האם כך גם לגבי חברות זרות שעד להנפקות האג"ח שביצעו איש לא שמע על פעילותן?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

תערוכת מכוניות בדטרויט מישיגן, בינואר השנה

למה הזינוק באינפלציה בארה"ב לא מצליח להחיות את הדולר?

השוק עדיין מציג ביקוש עודף לאג"ח הארוכות על פני אלו הקצרות יותר, ולמרות זינוק האינפלציה לגובהה הרב מזה 11 חודשים, ממשיכות המניות במסען אל הלא נודע. פנחס כהן חושב שאלה הם סימנים מטרידים, ושהתמונה ורודה פחות משרבים נוטים לחשוב

כתבות שאולי פיספסתם