בשם השוויון, משאירים את תלמידי ישראל בתחתית

ככל שההחלטות נעשות קרוב יותר לשטח יש אפשרות להתאים את תוכניות הלימודים והאסטרטגיה החינוכית לצורכי התלמידים והעדפות הקהילה, וגם ההישגים יכולים להשתפר

ריקי ממן
ריקי ממן
תלמיד בכיתה
צילום: גיל אליהו
ריקי ממן
ריקי ממן

לקראת פתיחת שנת הלימודים פירסמה הקואליציה לאוטונומיה בחינוך את התוכנית להבראת מערכת החינוך, שבניגוד לתוכניות אחרות אינה מציעה להגדיל את תקציבי מערכת החינוך, אלא מבקשת דבר פשוט אחד: לשחרר. שמשרד החינוך ישחרר את המורים והמנהלים לבצע את עבודתם בלי אינספור הביורוקרטיות של משרד החינוך, ישחרר את ההורים לבחור בית ספר המתאים לילדיהם, וישחרר את הרשויות המקומיות ויזמי החינוך לפתוח בתי ספר ייחודיים וחדשניים המותאמים לצורכי הקהילות.

הדרישות של הקואליציה לאוטונומיה בחינוך התקבלו באהדה רבה ברמת השטח, שמכיר היטב את המגבלות שמשית עליו משרד החינוך, אך בהתנגדות מהמשרד עצמו. במשרד החינוך מסורת ארוכת שנים של התנגדות להענקת חופש פעולה ואוטונומיה לדרגי השטח הנוגעת, איך לא, לטענות כי הדבר יפגע בשוויון ויגדיל את הפערים בחינוך.

מה ששכחו לספר במשרד החינוך זה כי כבר כיום, תחת שליטתו הריכוזית של משרד החינוך, הפערים רק גדלים והולכים. תוצאותיהם של תלמידי ישראל במבחני פיז"ה מצביעות לא רק על הישגים נמוכים בהשוואה בינלאומית, אלא גם על פערים גדולים מאוד בין הציונים באחוזון 5 לאחוזון 95. פיזור הציונים בישראל רחב יותר מאשר בכל יתר מדינות ה-OECD, והשלישי בגודלו בין כל שבעים המדינות המשתתפות בפיז"ה. גם ציוני המיצ"ב מצביעים על קשר עקבי בין הרקע החברתי־הכלכלי של התלמיד לבין הישגיו הלימודיים.

כל זאת למרות שמדינת ישראל מנהלת את מערכת החינוך שלה באופן ריכוזי מאוד בהשוואה בינלאומית. מחקר של ארגון OECD בחן היכן מתקבלות ההחלטות החשובות במערכת החינוך במדינות המפותחות: החלטות הנוגעות לארגון ההוראה ותכנון הלמידה, ניהול כוח האדם והמשאבים נערכות ברובן ברמת בית הספר או ברמות הביניים – המחוז והרשות המקומית. לעומת זאת, בישראל שיעור ההחלטות המתקבלות ברמת השלטון המרכזי הוא מאוד גבוה: 69% מההחלטות בארבעת התחומים מתקבלות בישראל ברמת השלטון המרכזי לעומת 35% בממוצע מדינות ה-OECD. בישראל רק 19% מההחלטות נשארות ברמת בית הספר, לעומת ממוצע של 34%. רק פורטוגל, טורקיה, מקסיקו ולוקסמבורג הקטנה נמצאו יותר ריכוזיות מישראל.

למען האמת, המחקר הבינלאומי מעיד כי דווקא אוטונומיה ובחירה הם המפתחות לשיפור מערכות חינוך, ובמיוחד לשיפור הישגיהם של תלמידים בעלי רקע כלכלי-חברתי נמוך. מחקרי ה-OECD גילו שיש מתאם בין הישגי התלמידים ובין האוטונומיה הבית ספרית הנוהגת במדינות השונות. מדינות שהיתה להן רמה גבוהה יותר של אוטונומיה בית ספרית הגיעו על פי רוב להישגים גבוהים יותר במבחני פיז"ה. מחקרים לגבי בתי ספר ברשיון (צ'רטר), הראו כי כי בתי ספר אוטונומיים באזורים עם אוכלוסייה חלשה יחסית מבחינה סוציו-אקונומית, המדגישים את שיפור לימודי הליבה, מצליחים יותר בהשוואה לבתי ספר ציבוריים רגילים שאינם אוטונומיים באותם אזורים.

המחקר מציג הוכחות למה שיודע כל אדם עם היגיון פשוט, ובוודאי אלה עם ניסיון חינוכי: ככל שההחלטות נעשות קרוב יותר לשטח יש אפשרות להתאים את תוכניות הלימודים והאסטרטגיה החינוכית לצורכי התלמידים והעדפות הקהילה, וגם ההישגים יכולים להשתפר. בית ספר עם אחוז גבוה של עולים חדשים או תלמידים מתקשים יעדיף להוציא תלמידים להוראה פרטנית או להשקיע משאבים בהוראה מתקנת; בית ספר עם אוכלוסייה חזקה יעדיף לתת העשרה בסיורים, הרצאות ופרויקטים מיוחדים; בית ספר בעוטף עזה יעדיף להשקיע כספים בפסיכולוגים ויועצים.

הדבר נכון גם לגבי בחירת הורים. דווקא הניסיון להכתיב מלמעלה את זרם התלמידים לבתי הספר – שנועד מלכתחילה לצמצם פערים ולייצר אינטגרציה בין קבוצות שונות באוכלוסייה – הוא בין הגורמים המרכזיים להרחבת הפערים. בישראל, רוב הרשויות בישראל מחולקות לאזורים גאוגרפיים ("אזורי רישום"), והתלמידים משובצים אליהם באופן אוטומטי על פי כתובת המגורים, ולא על פי בחירת הורים. אבל מראש, אוכלוסיות חזקות מתגוררות בשכונות יקרות יותר שבהן בתי הספר האיכותיים יותר, ואילו אוכלוסיות חלשות מתגוררות בשכונות עניות, שבהן מוסדות חינוך איכותיים פחות. אזורי הרישום פועלים בניגוד לכוונתם המקורית ו"כולאים" את האוכלוסיות החלשות בתוך בתי הספר הגרועים. פתיחה של אזורי הרישום תאפשר לתלמידים משכונות חלשות גישה אל בתי ספר איכותיים יותר מאלה המתקיימים בקרבתם.

דווקא אלה המוטרדים משוויון הזדמנויות וצמצום פערים בחינוך צריכים להיות ראשוני התומכים בהגדלת האוטונומיה והבחירה במערכת החינוך. אוכלוסיות חזקות תמיד ימצאו דרכים להעניק לילדיהם חינוך איכותי יותר, אם לא בתוך כתלי בית הספר אז מחוצה לו, בשיעורים פרטיים וחוגי העשרה. אוטונומיה פדגוגית, תקציב גמיש ובחירת הורים יטיבו בעיקר עם השכבות החלשות ויאפשרו להם התאמת התכנים לצרכים הייחודיים של האוכלוסייה, ולמצער – אפשרות יציאה מבתי הספר הכושלים.

ריקי ממן

ריקי ממן | |ריקי ממן

עמיתת מחקר בפורום קהלת, ממייסדי עמותת "תחרות - התנועה לחירות בתעסוקה" וממייסדי ארגון "הדור הבא: הורים למען בחירה בחינוך". בוגרת תואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker