הטרגדיה של קודאק: כך הרסו מנהלים בינוניים חברה מצטיינת - מנהיגות ארגונית - הבלוג של רוית אורן - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטרגדיה של קודאק: כך הרסו מנהלים בינוניים חברה מצטיינת

ארגון יקום או ייפול על ההחלטה אם לצאת מאזור הנוחות ולהנהיג באומץ, או לנהל בבינוניות ולחדול

3תגובות
אביזרי צילום של קודאק מוצגים בוושינגטון
רויטרס

את זיכרונות הילדות המתוקים ביותר שלי אני חבה לדודים שלי, נלו ומינה, שתמיד הזמינו אותנו לפיקניקים המשפחתיים שלהם. מינה היתה פורשת שמיכת פיקניק גדולה, פותחת צידנית ומוציאה שניצלים, סלטים, עוגה בחושה, ולצדם ג'ריקן קלקר גדול עם מיץ פטל קר. בזמן הזה נלו היה שולף ביראת קודש את מצלמת הקודאק מתוך נרתיק העור השחור, מכוון אותה, ומתחיל לייצר לנו זיכרונות.

נלו לא הרשה לאף אחד מאתנו לגעת במצלמה שלו. לא בכדי: באותם ימים קודאק נחשבה למותג-על. הסיסמה '’It’s a kodak moment" נחרטה עמוק בלב כל בית בעולם המערבי. לכן, לא אגזים אם אומר שפשיטת הרגל של קודאק ב-2012 היתה לא פחות מטרגדיה ארגונית.

טרגדיה יוונית תוצרת אמריקה

רבים וטובים כתבו על נפילתה של קודאק. מומחים ניתחו את השתלשלות האירועים ופקולטות למינהל עסקים באוניברסיטאות הטובות בעולם לימדו את הסיפור כמקרה מבחן.

הדעה הרווחת היא שקודאק פשטה את הרגל בגלל תהליכי קבלת החלטות שגויים וחוסר הסכמה לאמץ את השינויים הטכנולוגיים של העולם החדש. כל זה נכון. אלא שניתוחים אלה מציגים תוצאה, ולא סיבה. בחינה מעמיקה של השתלשלות האירועים מלמדת שהטרגדיה של קודאק היא פועל יוצא של מנהלים בינוניים, על מגוון מאפייניהם.

מנהלים בינוניים ממדרים כישרוניות ובולמים חשיבה יצירתית: ב-1975 המציא סטיבן ששון, מהנדס מוכשר בחברת קודאק, את מצלמת הדיגיטל הראשונה בעולם. כשהוא הציג אותה להנהלה, הם פסלו אותה על הסף. הם טענו שאף אדם שפוי לא ירצה לראות תמונות אלבום על מסך טלוויזיה. בתרגום חופשי לראיון לניו יורק טיימס ב-2007 תיאר ששון את תגובתם כ"זה חמוד, אבל אל תשתף את הפדיחה הזאת עם אף אחד".

מנהלים בינוניים מונעים מפחד ונמנעים מקונפליקט: במשך עשור וחצי, ששון המשיך לעבוד על מצלמת הדיגיטל בזמנו החופשי וב-1989 שב והציג למנהליו מודל משופר. מחלקת השיווק התנגדה נחרצות, בטענה שמצלמת הדיגיטל "תטרפד את מכירת סרטי הצילום הכימיים". באותם זמנים, קודאק היתה החברת הצילום המובילה בעולם. לא רק שלא היה כל חשש לטרפוד הקיים – הם היו יכולים להרוויח מיליונים מאפיק חדשני פורץ דרך.

מפעל קודאק, ניו יורק, 1923
Getty Images

מנהלים בינוניים מפספסים הזדמנויות: ב-1989, כשמנכ"ל קודאק קולבי צ'נדלר הודיע על פרישה, למועצת המנהלים של קודאק היתה הזדמנות לחולל שינוי בדמות של מנכ"ל חדשני. לישורת האחרונה של תהליך המיון הגיעו פיל סאמפר וקיי ויטמור. ויטמור ייצג את עסקי הצילום המסורתיים, ואילו לסאמפר היתה זיקה והערכה לדיגיטל. מועצת המנהלים בחרה את ויטמור. בהודעה לתקשורת הם הסבירו את הבחירה, בטענה שויטמור "ישמור על עסקי הליבה של קודאק בפילמים ובכימיקלים".

מנהלים בינוניים מבריחים כישרונות ארגוניים: סאמפר התפטר. לימים, מימש את תפישת עולמו הדיגיטלית כשהתמנה לנשיא חברת סאן מיקרוסיסטמס, ולאחר מכן כמנכ"ל חברת המחקר Cray Research. ומה עם ויטמור? הוא סחב כשלוש וחצי שנים, עד שהדירקטוריון פיטר אותו ב-1993.

מנהלים בינוניים רואים בחדשנות אויב: במשך יותר מעשור נוסף, התחלפו בקודאק כמה מנכ"לים. כל אחד בתורו נכנס לתפקיד כשהוא מאשים את קודמו בהימנעות מלהפוך את הארגון לדיגיטלי, מבטיח לעשות כן אך חוזר לסורם של קודמיו. אחד מהם, ג'ורג' פישר, היטיב לתאר את התמונה העגומה כשהסביר לתקשורת שבקודאק "צילום דיגיטלי נחשב כאויב מטורף ורע, שיביא למותם של סרטי הצילום הכימיים ושל עסקי נייר". שנים מאוחר יותר, כשקודאק החליטה סוף סוף לאמץ את הדיגיטל, חברות רבות עקפו אותן בסיבוב וזה היה בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי.

הפתרון: מנהיגות אמיצה

הסיפור של קודאק טרגי במיוחד, משום שאילו היו אמיצים דיים להקשיב לקול שהושמע בתוך ביתם ב-1975, יתכן שהם היו ממשיכים להוביל את תעשיית הצילום עד היום. היום, יותר מתמיד, כשטרנספורמציה דיגיטלית היא עניין שבשגרה, אין כל הצדקה לניהול בינוני, באף ארגון.

כך תבלמו ניהול בינוני בארגון שלכם

1. תפסיקו לגונן על הקיים ותתחילו להוביל מהפכות: מנהלים בינוניים שעושים עוד מאותו הדבר לא רק שלא מייצרים תוצאות שונות אלא גם ובעיקר פוגעים בהדרגה בקיים. לעומת זאת, הטמעת מדיניות של שינוי מחזקת את הקיים, משדרגת אותו, מוסיפה מוצרים ושירותים למטריה הארגונית, מייצרת רווחיות ושומרת את הארגון רלוונטי. 

2. עודדו את העובדים שלכם להשמיע קול שונה: אלברט אינשטיין אמר ש"נשמות גדולות לעולם ייתקלו בהתנגדות אלימה של מוחות בינוניים. המוח הבינוני אינו מסוגל להבין אדם שמסרב להשתחוות לדעות קדומות וקונבנציונליות ובוחר במקום זאת להביע את דעותיו בכנות ובאומץ". קונצנזוס יוצר חסך יצירתי ועיוורון. אתם רוצים עובדים שמטילים ספק באמיתות מוחלטות. הם תרופת מנע לשאננות ומקור ליצירתיות ולחדשנות.

3. קבלו לעבודה מועמדים עם קורות חיים לא קונבנציונליים: גיוס כישרונות בעלי פרופיל שונה מהמקובל בארגונכם, שמביאים איתם ידע וכישורים בעולמות תוכן מגוונים, יביאו איתם פרספקטיבה שונה שמקדמת רעיונות חדשניים. לא תאמינו אילו מטעמים מהנדסים ואמנים יכולים ליצור בעבודה משותפת.

4. אמצו מנהיגות אג'ילית ומנהיגים אג'יליים: הניווט במים הסוערים של הטרנספורמציה אינו פשוט. הוא דורש מאתנו לאכול חדשנות לארוחת בוקר, להגיע ליום העבודה עם כוחות נפש, אנרגיה חיובית ומוטיבציה, ולהעביר אותן הלאה. מנהיגים אג'ילים, שמובילים את הצוותים שלהם מתוך ענווה, הסתגלות מהירה לשינויים, חזון והנעה לפעולה - עושים זאת היטב ומיטיבים עם הארגון.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

מפגין בצרפת

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון - ואיך להציל את הדמוקרטיה

העולם המערבי עובר אט אט מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה - שלטון בעלי ההון. קל להאשים את הקפיטליזם, אבל הבעיה העיקרית אינה טמונה בו אלא באופן היישום שלו. לא הכל אבוד: יש דרך ליצור משקל נגד לעוצמה הפוליטית של המיליארדרים

כתבות שאולי פיספסתם

*#