ממשל ביידן לא שוכח את הודו; וישראל?

הידוק הקשרים האחרון בין וושינגטון לדלהי יגביר את הלחץ על ישראל בניווט יחסיה עם סין. בעניין זה, ביידן, כמו קודמו טראמפ, לא מעוניין לראות נשק ישראלי אצל הסינים

אושרית בירודקר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניו דלהי, הודו
אושרית בירודקר

הכותבת היא עמיתת מחקר במכון ירושלים לביטחון ואטסטרגיה

לפני שבועות אחדים חתם שר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין, שביקר באחרונה בישראל, את מסעו באסיה בביקור בן שלושה ימים בדלהי. זה היה ביקור ראשון של בכיר מטעמו של ממשל ביידן בדמוקרטיה הגדולה בעולם. הביקור נועד להאיץ את המעבר לשלב חדש בשותפות הביטחונית בין הודו לארה״ב, שעיקרה ביסוס ההישגים של השנים האחרונות והידוק הקשרים ב"רביעייה" (Quad) – ארה"ב, הודו, יפן ואוסטרליה, ובכלל זה מכירות נשק, העברת טכנולוגיות והסכמי הגנה.

ביקורו של אוסטין מעיד על החשיבות שהממשל החדש מייחס לברית ההגנה המתהווה עם הודו, ובכל הקשור לעמדה המשתמעת מכך כלפי סין, יש בכך משום איתות לירושלים כי בעתיד הקרוב תיאלץ הממשלה החדשה בישראל לבחון מחדש את ההנחות שביסוד מדיניותה הנוכחית, ולקבל הכרעות קשות.

ביידן בבית הלבן, הלילהצילום: Evan Vucci/אי־פי

תדלוק הדדי בנמלים

השותפות הביטחונית בין המדינות הרואות את עצמן כדמוקרטיות הגדולות בעולם צמחה במידה ניכרת מאז תחילת שנות האלפיים, בעיקר בשל החשש המשותף מכוחה העולה של סין. ההבנה כי הודו חזקה יותר משמעה חיזוק ארה״ב אל מול האתגרים הסיניים, משמשת יסוד מרכזי לשותפות האינטרסים בראייה האמריקאית. מצדה של הודו, האפשרויות לאזן את עלייתה של סין בכוחות עצמה עדיין מוגבלות. תקציב הביטחון הסיני גדול פי ארבעה כמעט מהתקציב ההודי, לצד תשתיות צבאיות מפותחות באזורי המחלוקת שבהם נקטה סין בצעדים כוחניים בשנה שחלפה.

על רקע זה גוברות הקריאות בהודו לשפר את קשרי הביטחון שלה עם מדינות רבות, ובראשן ארה״ב. על פי נתונים של "המכון הבינלאומי לחקר השלום בשטוקהולם" (SIPRI), בשנת 2019 עמדו ההוצאות הצבאיות של סין על 261 מיליארד דולר, וניכר גידול של 5% לעומת השנה הקודמת, בעוד שבהודו הסתכמו ההוצאות ב-71 מיליארד דולר, גידול של 6.8% לעומת השנה הקודמת.

העיירה צ'אמפאי שבמדינת המחוז מיזוראם, הודו, אתמולצילום: STAFF/רויטרס

מאז החתימה על "הסכם המסגרת" בין ארה"ב והודו בשנת 2005 גדלה אפוא הזיקה ההדדית של שני הצדדים בנושאים ביטחוניים. בשנים האחרונות התקיימו תרגילים צבאיים ואימונים משותפים של כוחות שמירת שלום, ונוצרו הסדרים חדשים שמאפשרים לשני הציים לתדלק זה בבסיסיו של זה. לצד זאת, בשנים אלו גדלה נוכחותה של ארה״ב בשוק הביטחוני של הודו, השלישי בגודלו בעולם. מאז 2001 סיפקה וושינגטון לדלהי ציוד צבאי בשווי 18 מיליארד דולר.

הרפובליקאים מאשרים

בניגוד ליחסיה של ארה״ב עם מדינות אחרות, היחסים בין דלהי לוושינגטון זוכים בגבעת הקפיטול לתמיכה דו־מפלגתית איתנה. המאבק בטרור, ריסון הפעילות הסינית והרחבת המסחר הביטחוני הופכים את הודו לבעלת ברית חשובה בעיני הרפובליקאים, בעוד שערכים דמוקרטיים, שמירת חופש השיט באוקיינוס ההודי וציבור בוחרים ממוצא הודי ממצבים את הודו כבעלת ברית חשובה גם בעיני הדמוקרטים.

מל"ט תקיפה הארפי שנמכר להודוצילום: התעשייה האווירית

הממשל ההודי הקודם, תחת מנמוהן סינג (2004–2014), הבין את חשיבותם האסטרטגית של היחסים עם ארה״ב, אך מהלכיו בנושא טורפדו על ידי אופוזיציה חזקה בתוך מפלגתו של סינג, מפלגת הקונגרס, בשל גישה מסורתית של אי־הזדהות וחוסר אהדה כלפי המערב. בשונה מקודמו, נרנדרה מודי נהנה מתמיכה איתנה בשורות מפלגתו ההינדית, ה-BJP, בהרחבת הבריתות האסטרטגיות של הודו. הישגיו האלקטורליים של מודי יצרו אפוא תנאים אופטימליים להידוק הברית. אין משמעו של דבר שיחסים אלו חפים ממחלוקות, בעיקר בתחום הסחר, ובשותפויות שיש לכל צד עם יריבו של האחר; להודו יחסים ביטחוניים עם רוסיה, וארה״ב מקיימת יחסי עבודה הדוקים עם צבא פקיסטאן.

ביקורו של אוסטין בדלהי התקיים כשבוע בלבד לאחר מפגש הפסגה הווירטואלי של ה־ Quad ("הברית המרובעת לדיאלוג ביטחוני רב־צדדי״) שנערך בתחילת מארס. ארה״ב והודו, המהוות חצי מהפורום המרובע, שואפות לקדם באמצעותו את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים שלהן ובראשם שמירת חופש השיט והמסחר באזור האוקיינוס ההודי. למרות מחלוקות בסדרי העדיפויות הגיאוגרפיים באזור (הודו מייחסת חשיבות לאזורים המערביים באוקיינוס ההודי ולגבולותיה עם סין ופקיסטאן, ואילו ארה״ב רואה במזרח אסיה, במיוחד בים סין הדרומי, את מוקד הדאגה האסטרטגית שלה) הצהרת הפנטגון בטרם הביקור משקפת את הבנתה של וושינגטון שללא התגייסות אמריקאית, והגדלת המחויבות לאזורי העדיפות של הודו באוקיינוס ההודי, לא תוכל להביא את שיתוף הפעולה עם הודו לנקודה הרצויה.

רובה ישראלי בתערוכת נשק בהודו, 2012צילום: Mustafa Quraishi / AP/ מוסט

וישראל בינתיים סוחרת

האילוץ הסיני, העומד מאחורי הידוק הקשרים בין דלהי לוושינגטון, מהווה אתגר משמעותי גם למשולש היחסים ארה״ב־הודו־ישראל. הן ארה״ב והן הודו הביעו את מורת רוחן משיתופי הפעולה המעמיקים של ישראל עם סין, בעיקר בתחומי השקעות בתשתיות אסטרטגיות ושיתופי הטכנולוגיה בתחומים בעלי היבט ביטחוני אשר עשויים להעניק לסין יתרון צבאי. ישראל, מטבע הדברים, אינה מוכרת כיום מערכות נשק כלשהן לסין, בעקבות אירועי ה"פאלקון" (שמהם יצאה הודו נשכרת — המערכות נמכרו לה) והשדרוגים במערכות המזל"ט ״הארפי״.

עם זאת, החשש מפני מעבר של טכנולוגיות דו־שימושיות לא פג, ומגפת הקורונה העולמית לא גרמה לחששות אלו להיעלם. בעיצומה של התפשטות מגפת הקורונה הגיע לארץ מזכיר המדינה מייק פומפאו לביקור בזק שנועד בין היתר למקד תשומת לב בעמדה האמריקאית מול סין, עמדה שלגביה מסתמן כעת מרכיב של המשכיות בין ממשל טראמפ לבין זה של ביידן.

אירועים אלו מדגישים את השפעתה של ארה״ב על ענייני החוץ של ישראל, ואת האיזון הנדרש מצדה של ירושלים בניווט היחסים עם כוחות גדולים כמו ארה״ב, הודו וסין. עד כה ניהל משרד החוץ הישראלי את המהלכים האסטרטגיים בין שני הגושים המתחרים, אך אין ספק שככל שתחרות זו בין המעצמות תגבר תיווצרנה נקודות מחלוקת חדשות ויגבר הלחץ על ישראל לוויתורים משמעותיים, ודאי כשהבקשות מגיעות מצדה של רוכשת הנשק הגדולה ביותר של ישראל – הודו, ומצד בעלת בריתה הראשונה במעלה – ארה״ב.

על רקע יחסי המסחר המתרחבים בין סין לישראל, נדרש מערך ידע רחב הבוחן את הדינמיקה של היחסים של סין עם שחקנים בינלאומיים חשובים וחזקים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקור בהודוצילום: אבי אוחיון / לעמ
אושרית בירודקר

אושרית בירודקר | מיס אינדיאה

ד"ר אושרית בירודקר היא ישראלית עם שורשים במומבאיי, מומחית למדיניות חוץ וביטחון של הודו, עמיתת מחקר במכון ירושלים לביטחון ואטסטרגיה (JISS), מרצה בתחום הודו והמפרץ הפרסי ומעניקה שירותי ייעוץ אסטרטגי וניהול פרויקטים. מייסדת פרויקט "מנטרה" להעצמת נשים בקהילה ההודית בישראל. חובבת קולנוע ומוסיקה הודית קלאסית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker