השיבה את הכתר: המאבק נגד אידיאל היופי המערבי בהודו - וההזדמנות הפוליטית שצצה

הראנז סאנדו זכתה בתחרות ה-70 של "מיס יוניברס" - והובילה מיליוני הודים לחגוג את שובו של הכתר אל המדינה לאחר 21 שנה ■ בעקבות הפער בין הימין השמרני לימין המודרני בעניין תחרויות היופי, האם קיימת הזדמנות לשינוי בזכות הכתר החדש?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הראנז סאנדו. תזכה גם בחשיפה רבה ברחבי העולםקרדיט: MENAHEM KAHANA - AFP

כחלק מתהליכי הליברליזציה הכלכלית שהחלה בהודו עשור קודם, שנות האלפיים סימנו את תהליך ההתבגרות של המדינה במונחים של הכרה בינלאומית. זו גם היתה השעה שבה הודו קיבלה את כתב האמנה ממדינות העולם על יופיין של נשותיה. ביום שני שעבר זכתה נציגת הודו, הראנז סאנדו, בתחרות ה-70 של "מיס יוניברס" - והובילה מיליוני הודים לחגוג את שובו של הכתר אל המדינה לאחר 21 שנה. האם על הודו לחגוג את הניצחון, או שמא להרים את הכפפה ולהוביל שינוי בזכות הכתר החדש?

זאת לא תהיה הפעם הראשונה שתחרות יופי הובילה לשינויים ומהפכות. תחרות "מיס אמריקה" מעולם לא היתה אירוע מתקדם, אבל ב-1968 היא עוררה מהפכה פמיניסטית של ממש, שאורגנה על ידי פעילת הפמיניזם הרדיקלית קארול האניש, שטבעה את המונח "האישי הוא פוליטי". קבוצת נשים מחתה לא רק נגד התחרות המיזוגנית, היחס שנשים מקבלות בה ואידיאל היופי שהיא שואפת לייצר - אלא גם נגד היחס של אמריקה כולה כלפי נשים. גם כיום, במקביל לשינויים הניכרים בשיח הציבורי אודות היחס לנשים - בין היתר באמצעות מחאת Metoo והמאבק לשוויון בשכר - עולה שאלת הרלוונטיות של תחרויות יופי בעידן הנוכחי. 

גם בהודו עצמה, במהלך אירוח תחרות "מיס עולם" ב-1996 בבנגלור, התרחשה מחאה כה גדולה מצדם של הארגונים הפמיניסטיים והימין הקיצוני - שעל אף פערים בתפישות אידאולוגיות, שני הצדדים גילו אינטרס משותף בניסיונות למנוע את קיום התחרות על אדמת הודו. מחאתם היתה כה נרחבת, עד כי נדרשו 7,000 אנשי שיטור כדי לאבטח את האירוע. גם בקבלת הפנים שחיכתה ל"מיס יוניברס" ההודית בשנת 2000, עם שובה לעיר הולדתה, חברי ארגון הינדי פונדמנטליסטי איימו לנפץ את החגיגה.

הזדמנות פוליטית

ואולם הימין ההודי חלוק בתפישותיו לגבי תחרויות יופי. בעוד הפלגים השמרניים מוחים כנגד קיום אירועים מהסוג הזה, בטענה שיש להגן על האישה ההודית מפני השפעות המערב; הימין ההודי המודרני - שבו נכלל גם ראש הממשלה, נרנדרה מודי, רואה באירועים אלה דרך לחזק את התדמית הבינלאומית. חשיבותן של תחרויות אלה בעיני השלטון הנוכחי עשויה להעניק דווקא דחיפה לקידום מהפכות גדולות יותר - גם מבית, בכל מה שקשור למעמד נשים במדינה; וגם מחוץ - להוביל שינוי בתפישה של אידיאל היופי המערבי.

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. רואה בתחרויות היופי דרך לחזק את התדמית הבינלאומיתצילום: SPUTNIK/רויטרס

תחרויות היופי הבינלאומיות מייצגות הלכה למעשה את הייצוג המושלם הלאומי לנשים, ובאופן טבעי שלובות בהן גם הגאווה והתדמית הלאומיות. בספר "הדיפלומטיה של היופי", שכתבה הפרופסורית Oluwakemi M. Balogun, הקורא נלקח אל עולם תחרויות היופי כדי לראות כיצד הן יכולות לקדם רעיונות מורכבים על מגדר וכוח, אתניות ושייכות - כשהן נותנות פרשנות מורחבת להגדרת הלאום. לתפישתם של חוקרים שונים, נשים נתפשות כרכוש המוערך ביותר - והן נושאות את התרבות, האידאולוגיה והערכים לדור הבא. תפישה זו חדרה גם אל המרחבים הפוליטיים.

במאבק לעצמאות, נשים הודיות נקראו לעזוב את מרחבי ביתן ולסייע במאבק לחופש. הן רכשו השכלה באמצעות כלים שסיפקו החיים המודרניים, כדי להוכיח לכובשים שהודו מסוגלת לשלוט בכוחות עצמה כאומה נאורה. ברגע שהושגה העצמאות, הודו אימצה לעצמה את המונח "אמא הודו". השימוש בשפה מקצה אחריות לשמור על כבוד האומה לנשים. הסבל וההקרבה נתפשו כמעלות, והן שמבדלות בין נשים הודיות לאחרות בקרב הפלגים הפוליטיים השונים.

סאנדו מתקבלת בשדה התעופה במומביי לאחר הזכייהצילום: PUNIT PARANJPE - AFP

אובססיה לצבע הלבן

שנת 2000 היתה שנת ההוד וההדר עבור הודו: נציגות הודו בתחרויות הבינלאומיות קטפו את התואר "מיס עולם", "מיס יוניברס" ו"מיס אסיה והפסיפיק". שלושת הנשים סימנו את ההצלחה של הודו בבמה העולמית, וסיפקו לה הזדמנות להציג לעולם את הודו המודרנית והמתקדמת. ב-2012 התפרסם סרטה הדוקומנטרי של נישה פאו'גה (Nisha Pahuja) ״העולם לפניה״ (The World Before Her) החושף מחנות לנשים צעירות, המכשירים אותן לקראת תחרויות יופי מקומיות, שהם הן מקבלות גם הכשרה לאומנית. מחנות אלה שופכים אור על תפישת הימין המשתנה כלפי תחרויות יופי בינלאומיות.

כשההודיות זכו בשנות השמונים בתחרות "מיס עולם", היתה בהודו התרגשות גדולה, בעיקר כי עד אז לא היה ייצוג לנשים הודיות בעולם הדוגמנות הבינלאומי. שלוש נשים צעירות קבעו סטנדרטים של נשיות ונחשקות בקרב מיליוני נשים נערות ונשים צעירות בהודו וביתר אסיה. דווקא כעת, כשמטר של ביקורות מופנה אל תחרויות יופי, הודו יכולה להשתמש בכתר החדש ולהוביל מהפכה אמיתית באידיאל היופי.  

הגעתן של תפישות היופי הבריטיות לא התקבלו במחאה גדולה בהודו. נדמה כי ההודים קיבלו אותן בשלוות נפש, וגם כיום, עשרות שנים לאחר מכן, ההודים סוגדים לצבע העור הבהיר. בהודו עור בהיר קשור לערך עצמי, אינטליגנציה וזכויות יתר. הדבר נהפך חמור יותר בעידן הרשתות החברתיות והפילטרים המוצעים על ידן. תעשיית הבהרת העור ההודית מגלגלת 450 מיליון דולר בשנה. לראיה, המוצר פייר אנד לובלי (Fair & Lovely), משחת הבהרה ביתית שהושקה אי־שם בשנות השבעים של המאה הקודמת, עדיין אחד המוצרים הרווחיים ביותר במדינה. עם זאת, בשנים האחרונות כוכבות קולנוע מנהלות שיח פתוח - ומשקפות את העבודה הקשה של הצוות שעומל מאחורי המראה המוצג בתמונות. ייתכן שזכייה בתחרות יופי - שמערערת את אידיאל היופי המערבי - יכולה לתרום לשינוי.

כ"מיס יוניברס", תזכה סאנדו לטייל ברחבי העולם, לפגוש ראשי מדינות, לזכות בסיקור עיתונאי בינלאומי - ולהגדיל את החשיפה ואת כמות העוקבים ברשת. אם הודו רוצה להוביל שינוי ולערער את אידיאל היופי המערבי - ולהוביל בכך מגמה עולמית - עליה לנווט את הזכייה לטיפול באובססיה ההודית לצבע הלבן.

אושרית בירודקר | מיס אינדיאה

ד"ר אושרית בירודקר היא ישראלית עם שורשים במומבאיי, מומחית למדיניות חוץ וביטחון של הודו, עמיתת מחקר במכון ירושלים לביטחון ואטסטרגיה (JISS), מרצה בתחום הודו והמפרץ הפרסי ומעניקה שירותי ייעוץ אסטרטגי וניהול פרויקטים. מייסדת פרויקט "מנטרה" להעצמת נשים בקהילה ההודית בישראל. חובבת קולנוע ומוסיקה הודית קלאסית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker