הדלת הפתוחה בבנק ישראל - שחייבים לטרוק בפני הפוליטיקאים

הצעת חוק שהועלתה השבוע עלולה לפגוע בעצמאות בנק ישראל ולהוביל את המשק למדרון חלקלק שיסתיים משבר

אורי גרינפלד
דלת כניסה
כל ניסיון להגן על הצרכן נתפש כמטבע בעל ערך פוליטי לא נמוךצילום: יעל אנגלהרט
אורי גרינפלד

פרק הוויקיפדיה שמתאר את המשבר הכלכלי העולמי של שנות ה-30, השפל הגדול, מכיל כ-11 אלף מלים. כ-4,000 מלים מתוכן מרכיבות את החלק המתאר את הגורמים שהובילו למשבר. רוצה לומר, אף משבר כלכלי, חברתי או פוליטי לא נוצר מעולם יש מאין - אלא כתוצאה מאוסף החלטות, בדרך כלל גרועות, של אלו שמחזיקים בשלטון. הצעת החוק שהוגשה השבוע שלפיה בנק ישראל יחויב להתייעץ עם הכנסת בכל נושא הקשור לצרכנות נראית כעוד החלטה גרועה במיוחד שעשויה להירשם בבוא היום בוויקיפדיה כאחד הגורמים הראשוניים למשבר כלכלי עתידי. על ההצעה חתומים 11 ח"כים בהם יעקב פרי ואיתן כבל.

נכון, לפי ההצעה הכנסת תתערב רק בנושאים הקשורים לצרכנות ובנק ישראל לא יחויב לקבל את עמדת הכנסת, אבל עצם העובדה שאנשי בנק ישראל יחויבו להביא את הצעותיהם לדיון בכנסת, במיוחד בתקופה המאופיינת בגאות של מפלס הפופוליסטיות, עשויה להשפיע על ניסוח ההצעות או על עצם קיומן.

להלן דוגמה לתרחיש דמיוני שיכול להתממש במציאות בקלות רבה: הצרכן הישראלי ממשיך ליהנות מרמת הריבית הנמוכה במשק ומגדיל את היקף האשראי שהוא לוקח מהבנקים. בשלב מסוים בבנק ישראל מבינים שהיקף האשראי הצרכני גבוה מדי והסיכון המערכתי במשק עלה. כדי למנוע את הבעיות שעלולות להיווצר בבנק ישראל מחליטים לנקוט צעדים לקירור שוק האשראי - כמו דרישה להלימות הון גבוהה יותר, מגבלות על היקף האשראי וכו'. מגבלות מסוג זה יובילו כנראה לעלייה בריבית על האשראי הצרכני, בדיוק כפי שקרה בשוק הדיור בשנתיים האחרונות.

אבל רגע, מדוע שהבנקים יעלו את הריבית ויפגעו בצרכן? זהו נושא צרכני, לא? אם כך, יש להביא את הנושא לשולחנה של הכנסת, שם כל ניסיון להגן על הצרכן נתפש כמטבע בעל ערך פוליטי לא נמוך. כתוצאה מכך, סביר להניח שיופעלו על בנק ישראל לחצים אדירים להמשיך לתמוך בשוק האשראי, גם במחיר של עלייה בסיכון למערכת הפיננסית כולה - סיכון שעלול לבוא לידי ביטוי מאוחר יותר במיתון עמוק במשק.

סוגיית העצמאות של בנק מרכזי נבחנה פעמים רבות בעבר. ההיסטוריה מראה כי התערבות פוליטית בצעדי הבנק המרכזי עלולה לשלוח את תהליך קבלת ההחלטות שלו למדרון חלקלק שבסופו הממשל עלול להתערב בנושאים מרכזיים כמו קביעת הריבית במשק או מימון החוב הממשלתי. בלא מעט מקרים בעבר, התערבויות מסוג זה הובילו לתופעות של אינפלציה גבוהה, פיחות חד במטבע, פגיעה במערכת הפיננסית ומיתון.

מכיוון שבשנים האחרונות אין אינפלציה בעולם ולא מעט מדינות, ביניהן כמובן ישראל, מייחלות לפיחות של המטבע שלהן, נראה שהדלת להתערבות של השלטון בעבודת הבנק המרכזי נפתחה מעט. ביפן, הבנק המרכזי הוא המממן הראשי של הממשלה ומחזיק כמעט ב-50% מהאג"ח הממשלתיות. בארה"ב, הנשיא דונלד טראמפ ציין במהלך הקמפיין שלו לא מעט פעמים עד כמה הוא לא מרוצה מהתנהלות הפד תחת ג'נט ילן ואמר שהוא יחליף אותה, אמירה שבינתיים חזר ממנה. בצרפת, מארין לה-פן אמנם לא זכתה בנשיאות אבל במהלך הקמפיין דיברה באופן ברור על כך שאם תיבחר - תדרוש מהבנק המרכזי לממן את הגידול בגירעון הממשלה שהיא מתכננת, אמירה שלפני 20 שנה היתה נתפשת כטאבו מוחלט.

בשורה התחתונה, ישנם שני שיעורים חשובים שניתן ללמוד מההיסטוריה. הראשון הוא שכל נפילה לבור עמוק החלה מצעד קטן לכיוון הבור. השני הוא שפגיעה בעצמאות של הבנק המרכזי לא מסתיימת בדרך כלל בצורה טובה. בהצעת החוק לחייב את בנק ישראל להתייעץ עם הכנסת כרוך סיכון גבוה בשיעור ניכר מתרומתה הפוטנציאלית למשק ולאזרחים - ועל כן יש לפסול אותה על הסף.

אורי גרינפלד | |אורי גרינפלד

אורי גרינפלד מכהן ככלכלן ואסטרטג ראשי של בית ההשקעות פסגות. קודם לכן ניהל אורי את המחלקה המאקרו-כלכלית בפסגות במשך ארבע שנים וכיהן ככלכלן הראשי בכלל פיננסים בטוחה. לאורי תואר ראשון ושני בכלכלה מאוניברסיטת ת"א. במסגרת התפקיד אורי מייעץ לוועדות ההשקעה השונות בפסגות לגבי אלוקציית ההשקעות המומלצת ומפרסם תחזיות ומאמרי דעה בנושאים כלכליים שונים בישראל ובעולם.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ