אשליית המרחב של השטחים הפתוחים - ואיך היא פוגעת באיכות החיים שלכם

יזמים נוהגים להבליט את הפארקים המוריקים בהדמיות ובפרסומות של שכונות חדשות, משום שהם בעלי דימוי חיובי ומצטלמים טוב. אבל עלות התחזוקה של השטחים הפתוחים היא עסק יקר למדי: הם מושקים, מגוננים ומטופחים מהקופה הציבורית, ובפועל הם אינם משרתים את הציבור

אור תורג'מן
אור תורג'מן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
פארק המסילה בעפולה
פארק המסילה בעפולהקרדיט: אור תורג'מן

הם אטרקטיביים, מסמלים חופש, פנאי, אוויר נקי ואפילו נהפכו למלה נרדפת לאיכות חיים. אבל האמת היא שכשיש יותר מדי מהם בתוך העיר, הם דווקא פוגעים באיכות החיים שלכם: בואו נדבר על השטחים הפתוחים. מרבדים רחבי ידיים של דשא ירוק יוצרים את הרושם של מרחב ציבורי איכותי, אך למעשה ההפך הוא הנכון.

בצהרי יום שישי שמשי בעפולה, נפלטתי מהאוטובוס אל כיכר העיר המחודשת. בשדרות הנשיא ויצמן תמצאו פלאפליות לצד חנויות בגדים, בתי קפה ודוכנים המציעים מיץ רימונים סחוט, על המקום. את הכיכר מילאו פנסיונרים מסובים סביב לוח השש-בש, אמהות ממהרות להשלים קניות לפני כניסת השבת, ילדים עם חולצות ממותגות של בית הספר וצעירים מתקבצים בקרן הרחוב. "צדיק, הנחת היום?", פנה אליי חב"דניק, וברקע מגפון אחד שקורא לקנות שלוש במאה. בקיצור, חגיגה עירונית אמיתית שמלווה אותי לאורך הרחוב הראשי של העיר.

במרחק פסיעה מכיכר העיר השוקקת מגיע כלום. פחות ממאה מטר משם תמצאו את גן הבנים, שהיה פעם רציף תחנת הרכבת ההיסטורית. מה שהיה פעם ליבה הפועם של העיר, נהפך לרבות השנים ובעידוד תוכניות שימור ממרכז תחבורה עמוס שמשרת מאות אנשים ביום למדשאה ירוקה שבה לא תמצאו אף אחד, אפילו לא בצהרי יום שישי שמשי. בעפולה, גן הבנים ופארק הרכבת מהווים למעשה גבול לפעילות העירונית העשירה של מרכז העיר.

לא שימושיים, אבל מצטלמים יופי

יזמים נוהגים להבליט את הפארקים המוריקים בהדמיות ובפרסומות של שכונות חדשות, משום שהם בעלי דימוי חיובי מאוד ומצטלמים טוב. תמיד תמצאו שם גם דמויות של אנשים המבלים בחיק המשפחה, אבל האם הפארקים באמת ימשכו אליהם את תושבי השכונה? המדשאות הרחבות, איך לומר, לא שימושיות במיוחד. הן משמשות אותנו רק למטרה אחת: פנאי, וזה לא קורה הרבה.

הכיכר המרכזית בעפולה. כל עוד הקפה פתוח, תמצאו פה אנשים
הכיכר המרכזית בעפולה. כל עוד הקפה פתוח, תמצאו פה אנשיםצילום: אור תורג'מן

נסו לספור את השעות שבהן אתם מבלים בפארק הסמוך לביתכם. אם אתם אישה בחופשת לידה או פנסיונר, סביר להניח שאתם מבלים שם לא יותר משעה וחצי או שעתיים ביום. אם אתם אנשים עובדים במשרה מלאה, כנראה שזה פרק הזמן שתבלו שם במשך חודש.

גן וולפסון ברמת גן או פארק מסילות בנתניה - בוודאי לא ביקרתם שם לאחרונה אפילו אם אתם תושבי הערים הללו. לעומת זאת, אתם בטוח מבקרים לפחות פעם בשבוע ברחוב הרצל אם אתם נתנייתים, או ברחוב ביאליק אם אתם גרים ברמת גן. הסיבה לכך היא שהרחובות המסחריים מרכזים עבורנו הרבה מאוד נקודות עניין והם גם משמשים למעבר ביניהן. חוץ מזה, אנחנו נעדיף לפגוש חבר בבית קפה, מאשר במדשאה שלא מציעה משהו לשתות. עובדה - אנשים משלמים על קפה הרבה יותר ממה שהיה עולה להם לשתות אותו בבית.

יקרים לתחזוקה ומרחיקים אתכם מהיעד

עלות התחזוקה של השטחים הפתוחים עשויה להישמע לנו עסק יקר למדי ביחס לתרומתם למרחב העירוני. הם מושקים, מגוננים ומטופחים בממון רב מהקופה הציבורית, אך בפועל אינם משרתים את הציבור באותו אופן כמו רחוב מסחרי. חס ושלום - לא תשמעו אותי קורא לכסות את הגנים הציבוריים באספלט, אבל בוודאי לתכנן אותם בצורה מושכלת, מדודה ושימושית.

כשהגינות מפוזרות במנות קטנות בכל רחבי העיר, הן בעצם נמצאות במרחק הליכה עבור יותר תושבים. אם הן מחברות בין נקודות שונות בעיר, יחלפו על פניהם עוברי אורח שמוסיפים עניין למרחב ותורמים לתחושת הביטחון האישי בו. כשהן גדולות מדי, הן למעשה מרחיקות אתכם מיעדים שונים בעיר, ולכן סביר פחות שתבחרו ללכת ברגל.

הפארק המרכזי בוואדי סאליב
הפארק המרכזי בוואדי סאליב. אם השטחים הפתוחים כל כך מזמינים, למה אין פה אף אחד?צילום: אור תורג'מן

למה יש מהם כל כך הרבה?

הסיבה לכך היא שהנחיות התכנון דורשות זאת. כך נדרשת הקצאה של לפחות 10 מ"ר שטח פתוח לתושב בשכונה חדשה, או 5 מ"ר לתושב בהתחדשות עירונית (דמיינו לכם שכל תושב בעיר מסתובב ברחוב עם "חדר" של מרחב פתוח סביבו). עם הקצאה כל כך נדיבה של שטח פתוח, לא קשה להבין למה השכונות החדשות שנבנו בשנים האחרונות דלילות כל כך. הקצאת שטחים פתוחים עודפת מייצרת שממה אורבנית ופוגעת באיכות החיים שלנו.

התפקיד החשוב ביותר של המרחב הציבורי הוא להיות מקום של מפגש בין אנשים. האינטראקציה הבין-אישית היא צורך הכרחי ששותפים לו כל בני האדם, ובלי תקשורת עם אחרים לא נוכל להתקיים. מחקרו של פרופ' הלל שוקן מאוניברסיטת תל אביב עסק בשאלה של כמה שטח ציבורי צריך בעיר. התשובה היא הרבה פחות ממה שנדמה לכם.

מבדיקה אמפירית של ערים שונות הנחשבות אטרקטיביות בעיני תושביהן, כמו ניס בצרפת לדוגמה, שוקן מצא שהכמות המומלצת לשטח ציבורי לתושב היא כ-10 מ"ר, ולתוך החישוב הזה הוכנסו כל השטחים הציבוריים בעיר: כולל מדרכות ודרכים. "כל מקום שבו תוכל לפגוש אדם זר", הוא מסביר. "המפגשים האקראיים בין אנשים הם אלה שמייצרים את העניין בעיר, מגרים אותנו לתקשר אחד עם השני, להעביר ידע ולהחליף רעיונות. כך נולדים סטארט-אפים, למשל. המרחב העירוני מביא כל אחד מאתנו למיצוי הפוטנציאל הגלום בו". חשוב לזכור שהדבר שהכי מעניין בני אדם - הם בני אדם אחרים.

שוק הפשפשים בוואדי סאליב בחיפה הומה אדם
שוק הפשפשים בוואדי סאליב בחיפה הומה אדםצילום: אור תורג'מן
אור תורג'מן

אור תורג'מן | |עירוניות בת השגה

אני מאמין שעירוניות היא סגנון חיים בר קיימא. בשנות לימודי הבוגר שלי בחוג לביולוגיה ומדעי הסביבה באוניברסיטה העברית בירושלים, הבנתי שהדרך היעילה ביותר לשמור על הסביבה היא לגור בעיר. את לימודי ההסמכה השלמתי בטכניון, בתוכנית הצוערים לאסטרטגיה ותכנון אורבני. כעת אני עובד בעיריית נהריה כמנהל פרוייקטים באגף הנדסה ומתגורר בעיר. ערים צפופות וקומפקטיות מיטיבות עם הכלכלה שלנו, עם הבריאות שלנו, והן המפתח להבטיח את השמירה על הטבע והשטחים הפתוחים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker