מחטף חילוני, או שהפרדה מגדרית נהפכה לברירת מחדל?

מדיניות של "נפרד אבל שווה" היא מעצם טבעה בלתי שווה, והאיסור על הבחנה במתן שירותים לציבור על בסיס קריטריון אסור, ומין בכלל זה, כולל גם איסור על מדיניות של "נפרד אך שווה"

אוהד שפק
אוהד שפק
ילדים בבריכה. למצולמים אין קשר לכתבה
ילדים בבריכה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוהד צויגנברג

שירותים ציבוריים בישראל צריכים להיות מוענקים לציבור על בסיס שוויוני, ללא הבדל של דת, גזע ומין, בין אם השירותים ניתנים על-ידי גורם פרטי ובין אם ניתנים הם על-ידי רשות ציבורית. עיקרון זה הוא שהנחה את בג"ץ להורות בשבוע שעבר למועצה המקומית של קרית ארבע לאפשר שחייה מעורבת של נשים וגברים בבריכה הציבורית אך ורק ל-12 שעות שבועיות – שעתיים בכל יום מראשון עד שישי.

על אף שרחצה מעורבת היא הכלל ולא החריג, ראה לנכון בית המשפט העליון להפוך את היוצרות ולאפשר רחצה מופרדת ברוב שעות היום, למעט שעתיים ביום, על אף שמדובר בבריכה היחידה ביישוב וקיימת אוכלוסייה של 30%-20% שמבקשת רחצה משפחתית מעורבת.

הפרדה מגדרית מתאפשרת בישראל גם במקומות נוספים, דוגמת אירועי תרבות לחלקים מסוימים באוכלוסייה, חופי רחצה נפרדים, מסלולי חיול והכשרה צבאית נפרדים בצה"ל, מסלול הכשרה בתוכניות של שירות המדינה וכמובן מסלולי לימוד נפרדים באקדמיה, כשבמקרה זה, של מסלולי לימוד נפרדים, נמנע בג"ץ במשך שנים מלהכריע בעתירות שעומדות ותלויות בפניו.

מקרים שבהם מתקיימת הפרדה מגדרית עשויים לעורר חשד לקיומה של אפליה אסורה, שפוגעת בזכות לשוויון שהיא זכות יסוד בישראל. בכדי לבחון האם יש במקרה אפסולה, צריך לבחון את אופי מקרה ההפרדה המגדרית ומאפייניו.

הכנסת קבעה את הנסיבות שבהן תהיה מותרת הפרדה על רקע מגדרי, ונקבע כי לא יראו הפרדה מגדרית כאפליה בכל הקשור לקבלת מוצרים ושירותים ציבוריים, כשאי-הפרדה תמנע מחלק מהציבור את המוצר או השירות הציבורי או את הכניסה למקום הציבורי ורק אם ההפרדה היא מוצדקת, תוך התחשבות באופי המוצר או השירות הציבורי, בקיומם של חלופות סבירות ובצורכי הציבור שעלול להיפגע מההפרדה המגדרית.

אוטונומיה מקומית

לרשות המקומית יש אוטונומיה משמעותית באופן הקצאת משאבים ציבוריים ואופן השימוש בנכסים הנמצאים בשטחה. הנחת המוצא היא כי העירייה או המועצה המקומית – שהן רשויות נבחרות שחבריה מייצגות את הציבור שאותו נבחרו לשרת – מצויות בעמדה הטובה ביותר לקבוע את סדרי העדיפויות המקדמים את טובת הכלל. ברור שבשבת, הערים אלעד ובני ברק אינן דומות לחיפה ותל אביב, ולכן לרשויות המקומיות ניתן שיקול דעת ניכר בעיצוב הפרהסיה הציבורית ובפתרון המחלוקות "המקומיות".

המחלוקת בדבר הבריכה הציבורית בחברון, שזכתה לשם "בריכת המריבה", מצאה דרכה לד' אמות בית המשפט פעם נוספת, אחרי שבפעם הקודמת המועצה המקומית התחייבה לאפשר רחצה מעורבת אך מאז שעשתה כן, גברה ההתנגדות של המתנגדים לרחצה המעורבת ואלו החרימו את הבריכה הציבורית. הבריכה התקשתה לכלכל עצמה לאור החרם, נאלצה שלא לאפשר רחצה מעורבת יותר ופתחה את שעריה לרחצה מופרדת בלבד.

ההפרדה פורצת מגבולות הכיתה

הטענה שבהיעדר הפרדה מגדרית מוחלטת לא ישתמש ציבור מסוים במשאב הציבורי מזכירה חלק מהטיעונים בדבר מסלולי לימוד נפרדים באקדמיה לציבור החרדי. 

אחד הטיעונים המרכזיים להצדקת הפרדה מגדרית בין נשים וגברים במוסדות להשכלה גבוהה, הוא שקיימת רתיעה רבה במגזר החרדי מלימודים אקדמיים במסגרות שאין בהן הפרדה מגדרית (כ-83% מהנשים החרדיות וכ-79% מהגברים החרדיים אינם נכונים ללמוד במסגרות אקדמיות מעורבות), ולכן, לאור החשיבות בשילוב האוכלוסייה החרדית בהשכלה הגבוהה שמהווה משימה לאומית מורכבת וחיונית לחברה ולמשק, יש צורך לקיים תוכניות לימוד מופרדות.

העתירות שהוגשו לבג"ץ כנגד ההפרדה המגדרית במסלולי הלימוד לחרדים באקדמיה נגררות מזה שנים, כשבית המשפט נמנע מהכרעה, ונתלה בתגובות המדינה כי ההפרדה מוגבלת לכיתות ולא למרחב הציבורי במוסד הלימודים, כי ישנו פיקוח מוגבר וטענות נוספות, על אף שהלכה למעשה, לפי דו"חות של המועצה להשכלה גבוהה, ההפרדה במוסד אקדמי מתחילה כבר בשער ופורצת את גבולות כיתות הלימוד.

היעדר הנכונות של בית המשפט לקבוע גבולות ברורים להפרדה המגדרית במסלולי הלימוד לחרדים, הקו המקל של היועץ המשפטי לממשלה לאפשר הפרדה מגדרית באירועי תרבות במעורבות רשויות מקומיות וכעת פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לבריכת המריבה מעלות את השאלה – האם, ביחס לאוכלוסיות מסוימות, חריג ההפרדה המגדרית נהפך לכלל?

נפרד - אך לא שווה

במאמר תגובה ב"מקור ראשון", קרא העיתונאי יהודה יפרח לפסיקת בג"ץ "מחטף חילוני", והעיר כי תפישת ההלכה היהודית, בעיקרה, אינה פלורליסטית אלא סובלנית, ובית המשפט היה צריך לכבד את השונות ולהיות שופט של כולם ובמקום זאת "כתב טקסט שכאילו נלקח ממניפסט רדיקלי של שדולת הנשים".

לא מחטף ולא חילוני. מדיניות של "נפרד אבל שווה" היא מעצם טבעה בלתי שווה, והאיסור על הבחנה במתן שירותים לציבור על בסיס קריטריון אסור, ומין בכלל זה, כולל גם איסור על מדיניות של "נפרד אך שווה". מדיניות המבחינה על בסיס מגדרי תוך יומרה לספק לגברים ולנשים שירותים באיכות שווה, היא ככלל מדיניות מפלה ופסולה.

הכלל הוא כי השחייה בבריכות שחייה בישראל היא מעורבת, וכחריג, הרשות המוסמכת רשאית לקבוע זמנים לרחצה בהפרדה מגדרית. 

בית המשפט העליון קבע כי למיעוט לא עומדת הזכות לכך שהשימוש המשותף בבריכה יתאפשר למשך מרבית שעות פתיחתה. בכך טעה בית המשפט – כשהסכים שחריג ההפרדה ייהפך לכלל, לפחות בבריכה הציבורית בחברון.

אוהד שפק

אוהד שפק | השפק הסביר

ירושלמי, בעל משרד עורכי דין העוסק בנדל"ן ובליטיגציה בבתי המשפט. ממייסדי עמותת משמר הדמוקרטיה הישראלית, שפועלת למען האינטרס הציבורי לקידום ערכי היסוד של הדמוקרטיה בישראל. אוהד מייעץ גם בענייני מדיניות חוץ ופנים בנושאים הקשורים למזרח התיכון, ובעבר עמד בראש פורום השלמה לקידום יחסי חרדים וחילונים ויוזמת חרדים מבפנים.

אוהד בעל תואר ראשון במשפטים עם התמחות ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובוגר לימודי משפט בינלאומי ב-Center of Transnational Legal Studies בלונדון. דובר עברית, אנגלית, פרסית ובתקווה בקרוב גם טורקית.

הבלוג עוסק בדילמות ובנושאים בתפר שבין חברה, שלטון החוק, דמוקרטיה ומשפט. התכנים בבלוג משקפים את דעותיו של הח"מ בלבד, ואינם מהווים ייעוץ מקצועי כלשהו.                  

מוזמנים לפנות, להגיב ולנהל שיח – Ohad@shpak-law.com

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום