קברי האחים שהתגלו בקנדה חושפים את האמת המרה על בריטניה

הקברים שנחשפו בשטחה של קנדה מזכירים שאלימות כנגד ילידים לא היתה מנת חלקם של תושבי ארה"ב בלבד. אף שלבריטניה יותר נוח להתעסק בשערוריות שמתרחשות רק באי שלה - החקיקה שעל בסיסה נבנו פנימיות הילידים עברה כשקנדה עוד היתה תחת שליטתה

עודד פוירשטיין - צרובה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנדרטה בעיר קמלופס לזכר 215 ילדים ילידים ששרידיהם נמצאו באתר ששימש בית ספר לילידים, החודש
עודד פוירשטיין - צרובה

בסוף השבוע שעבר קנדה כולה הזדעזעה כאשר נחשף בפרובינציית ססקצ'ואן שבמערב המדינה קבר אחים שהכיל את שרידיהם של 751 איש, רבים מהם ילדים. זו לא היתה הפעם הראשונה שזה קרה: חודש לפני כן, במאי, נתגלו שרידים דומים של 215 גופות בפרובינציית בריטיש קולומביה, שנושקת לאוקיינוס השקט. שני קברי האחים נמצאו על אדמותיהם של "בתי הספר לילידים", שהיו קיימים במדינה במהלך המאות ה-19 וה-20, ושמומנו על ידי הממשלה הקנדית ותופעלו על ידי גופים כנסייתיים במטרה לחנך את בני האומות הראשונות של קנדה בדרכי המערב.

הדיון בפשע כנגד ילידי יבשת אמריקה – אינדיאנים, בשפה המיושנת – נוטה להתמקד בארה"ב, ובצדק. מאז הקמתה, המושבה הבריטית לשעבר גירשה את הילידים שחיו בשטחה שוב ושוב, כרתה איתם הסכמים ואז שברה אותם, הכריזה עליהם מלחמה ודחקה אותם ל"שמורות" עניות ונטולות תשתיות. מייסד מערכת "הפנימיות לחינוך אינדיאנים", בארה"ב, הגנרל ריצ'רד פראט, נודע גם בזכות הביטוי האיקוני שטבע – "להרוג את האינדיאני כדי להציל את האדם". אם הילידים רוצים להפוך לאזרחים מועילים של המדינה המערבית, עליהם לוותר על כל סממן של התרבות המקורית שלהם. גם זה סוג של רצח עם.

הקברים שנחשפו בשטחה של קנדה מזכירים לנו שאלימות כנגד ילידים לא היתה מנת חלקם של תושבי ארה"ב בלבד. למרות הדימוי החיובי יותר של קנדה, גם בה התקיימה מערכת של "פנימיות אינדיאנים", שהאחרונה שבהן נסגרה רק ב-1996. מאז המאה ה-19, ילדים אמריקאים נלקחו ממשפחותיהם, הוכרחו לשכוח את השפה והמנהגים שהכירו מבית הוריהם ושוחררו כשהם אזרחים מערביים מתוקנים. כפי שהקברים הללו חושפים, הרבה מהם לא הגיעו לשלב האחרון. הטיפול הירוד לו זכו בתוך המערכת דאג לכך.

אך בזמן שקנדה כולה עורכת חשבון נפש ומתמודדת עם העבר האפור שלה, ראוי לשאול שאלה נוספת – איפה בריטניה בסיפור? החקיקה ששימשה הבסיס שעליו נבנו פנימיות הילידים הללו עברה בשעה שקנדה היתה עדיין מושבה של הכתר הבריטי, אפילו לפני הגעת תקנות הקונפדרציה שאיחדו בין הפרובינציות השונות שלה. וגם לאחר מכן – החלטות הממשלה הקנדית עדיין נעשו, תאורטית, תחת חסות הכתר הבריטי. קנדה היא עדיין אחת מממלכות חבר העמים הבריטי, ואליזבת השנייה היא עדיין ראש המדינה. איפה היא עכשיו?

צ'יף בובי קמרון מהפדרציה של האומות הראשונות בססקצ'ואן, החודשצילום: Kayle Neis/אי־פי

למעשה, רבים מהמעשים הנוראיים שביצעו מתיישבים דוברי אנגלית בילידים של הארצות אליהן הגיעו - נעשו תחת דגלה של האימפריה הבריטית. בשבילם, זו היתה שליחות של ממש. רודיארד קיפלינג הגדיר זאת יפה בשירו "משא האדם הלבן" מ-1899, שעיצב מחדש את הג'נוסייד של האוכלוסיות הילידיות כעול שאותו הבריטים הנאצלים נדרשים לסחוב על גבם ולטובתם של אותן אוכלוסיות. עבור קיפלינג, הילידים היו אנשים "שחציים שד וחציים תינוק", שיצרחו, יקללו ויבעטו בשעה שהבריטים המאופקים והחרוצים יגררו אותם במעלה הגבעה לעבר שיא התרבות המערבית.

הנרטיב הזה נכתב רטרואקטיבית, כמובן. ב-1899, כשהשיר פורסם, בריטניה כבר שלחה את זרועותיה לכל רחבי העולם מתוך שלל הצדקות שאינן רק הצורך האלטרואיסטי לחנך ילידים. עד אז, הבריטים כבר דחקו את האבוריג'ינים האוסטרלים והמאורי הניו-זילנדים מאדמותיהם, למשל. הם לא עשו את זה כדי לחנך את הילידים – זה הסיפור שהם סיפרו לעצמם רטרואקטיבית. כמובן, זה לא הפריע להם להמשיך ולפגוע בילידים: היה זה הכתר הבריטי הרי שאישר את התקנות שהפכו בסופו של דבר לבסיס של מערכת האפרטהייד הגזענית בדרום אמריקה, ממנה המדינה נפטרה רק ב-1994.

כן, בריטניה לא היתה המעצמה היחידה שזוועות נגד ילידים התבצעו תחת משמרתה. צרפת, ספרד, גרמניה, בלגיה, הולנד ופורטוגל אשמות לא פחות. אבל בריטניה היתה האימפריה הגדולה מכולן, ואליזבת השנייה עדיין עומדת בראש שורה של מבני כוח וארגונים שאחראים בצורה כזו או אחרת על שלל טריטוריות ברחבי העולם. כן, התפקיד הנוכחי שלה הוא סמלי וטקסי לחלוטין, אבל אין זה אומר שהיא (או תושבי הממלכה עצמה) צריכים לעמוד מנגד ולפטור את העניין כסוגייה קנדית לחלוטין.

תלמידים בבית ספר לילידים בססקצ'ואן, ב-1950צילום: SHINGWAUK RESIDENTIAL SCHOOLS

נכון להיום, חדשות על קברי האחים שהתגלו בקנדה מתקבלות בבריטניה עצמה בזעזוע – אבל בריחוק. בשביל הבריטים, זו הבעיה "שלהם" ולא "שלנו". בשעה שראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, הביע את הזעזוע של ממשלתו מחשיפת הקברים, הנציבה העליונה של בריטניה בקנדה כלל לא התייחסה לעניין. נראה שהקיום של חבר העמים הבריטי טוב רק כשצריך לשבח זה את זה על הישגים או לסגור עסקות סחר, לא כשצריך לשבת ולעשות חשבון נפש.

כנראה שבין הברקזיט לשמלה האחרונה שמייגן מרקל לבשה, לבריטים יותר נוח להתעסק בשערוריות שמתרחשות רק באי שלהם. אבל החשיפה של הקברים הללו מזכירה לנו שלא לעולם חוסן. אי אפשר לקבור את העבר באדמה ולצפות שהוא לא יתגלה ויחזור לרדוף אותך. האמת תמיד מתגלה בסוף. ולבריטים יש רמה מסוימת של אחריות על הזוועות שהתגלו בקנדה וכל אלו שעוד יתגלו. הידיים שבנו את בריטניה עשו זאת כשהן מגואלות בדם ילידי מקנדה, הודו, אוסטרליה – וממקומות רבים אחרים.

עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker