המהפך המבלבל במושבה לשעבר: איך הבריטים רואים את נפילת נתניהו

צהלות השמחה וזעקות האבל על הקמת ממשלת בנט נשמעו עד לבריטניה, גם אם לא לחלוטין ברור להם על מה מדובר ■ ניתוח של הכתיבה העיתונאית על מה שהתרחש פה יכול לספק לנו תובנות על מה שאנחנו בעצמנו ראינו, ועוד לא מעכלים לחלוטין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשים בבריטניה קוראים עיתון

במאי 2019, בשיאן של הפגנות תנועת Black Lives Matter ברחבי ארה"ב, התפרסם באתר "הוושינגטון פוסט" האמריקאי טור דעה שכותרתו "איך התקשורת המערבית היתה כותבת על מה שקרה במיניאפוליס אם זה היה מתרחש במדינה אחרת". כותבת המאמר, קארן אטיה, התכוונה להשוות בין המהומות בארה"ב לאירועים גדולים דומים ברחבי העולם, על מנת להדגיש את חומרת המצב ואת השבירות של הדמוקרטיה האמריקאית.

לכן, אטיה תיארה את ארה"ב כ"מושבה בריטית לשעבר" ואת הנשיא דאז, דונלד טראמפ, כמי שפועל בצורה דומה ל"דיקטטורים אפריקאים". הדיון באלימות נגד אפרו-אמריקאים היה מכליל וגס, נע בין תיאורים של אלימות היסטורית ועכשווית, ונקשר לבעיות אחרות שעמן התמודדה ארה"ב באותה תקופה, כמו הטיפול הלקוי במגפת הקורונה. המסקנה שלה היתה אחת: אם הייתם קוראים על "התקוממות של בני מיעוטים" ו"מחסור בציוד רפואי" בארה"ב כמו שאתם רגילים לקרוא על מדינות עולם שלישי, בוודאי הייתם חושבים שהשלטון מחשב את ימיו לאחור.

התפרצויות השמחה וזעקות האבל שהגיעו השבוע בישראל ערב השבעת הממשלה החדשה תחת נפתלי בנט מצריכות אולי תרגיל דומה. אדם שאינו מבין כלל בפוליטיקה הישראלית ונחשף רק לחגיגות סילוקו של בנימין נתניהו מכס ראש הממשלה, לצד הצהרותיו של האחרון על "ממשלת השמאל המסוכנת" שהחליפה אותו, היה עשוי לחשוב שמדובר במהפך פוליטי ואידיאולוגי היסטורי. מנגד, אין מקום לזלזל בשמחה של כל אותם חוגגים מכיכר רבין, שגם אם לא הצביעו לבנט ומפלגתו באופן ישיר, רואים את הגלות של הליכוד לספסלי האופוזיציה כצעד בכיוון הנכון, לכל הפחות.

תרגיל דומה, לפיכך, יכול להעניק לנו פרספקטיבה. למזלנו, לא צריך להרחיק עד אפריקה כדי להביט על ישראל בעין זרה. אנחנו מושבה בריטית לשעבר, והעיתונות הבריטית סיקרה בשבוע האחרון את התהפוכות בפוליטיקה הישראלית בסקרנות. אז מה האדונים הקולוניאלים לשעבר שלנו חושבים על הנעשה במושבה הזעירה במזרח התיכון, הווילה בג'ונגל שהם נטשו ב-1948?

מחסום בתל אביב, בימי המנדט הבריטיצילום: הארכיון הציוני המרכזי

הכתבות על לכתו של "קינג ביבי" פורסמו סוף סוף

ובכן, נראה שהתופעה של השנתיים האחרונות, שבמהלכן הפוליטיקה הישראלית התמוססה לשני גושי "רק ביבי" ו"רק לא ביבי", לא פסחה גם על התקשורת הזרה. בסוף השבוע שעבר, כמה מאתרי החדשות הבריטים עקבו בעיקר אחר הניסיונות של נתניהו לסכל את הקמת הממשלה החדשה – או אפילו "התכסיסים", כפי שכונו לא פעם. הישרדותו הפוליטית של נתניהו נקשרה באופן ישיר לאיומים המשפטיים שעומדים נגדו, ורצונו להישאר במשרד ראש הממשלה נבע מ"צורך אישי" לא פחות משהיה "אינסטינקט הישרדות פוליטי".

גם לאחר קום הממשלה החדשה, עיני הבריטים היו מפוקסות באופן ישיר על נתניהו. אתר ה-BBC, למשל, הציג את הקמת הממשלה החדשה כ"הדחה של נתניהו", לפני שהתפנה להציג את נאומו של בנט ש"מבטיח לאחד את האומה". הכתבות שהיו מוכנות במגירה עד לכתו של "קינג ביבי" פורסמו סוף סוף, ופירטו כיצד נתניהו, "ראש הממשלה הצעיר ביותר של ישראל", שבר שוב ושוב את ההתנגדות שהוצבה בפניו ושמר על כסאו למשך "התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה של ישראל הצעירה".

הדיילי מייל כינה אותו "הקוסם", והסביר שנעזר באסטרטגיית הפרד ומשול על מנת "להגדיל את השסע בין יהודים וערבים, ובין חילונים וחרדים". ה-BBC ציין שבמהלך תקופת שלטונו נתניהו "עיצב מחדש את ישראל בדמותו", אך לא הצליח להתחמק מ"התאחדות האופוזיציה כנגדו" ו"החשדות בשחיתות".

חגיגות בכיכר רבין אחרי ההשבעהצילום: מוטי מילרוד

Just like a telenovela

ומה לגבי ראש הממשלה החדש? כאן הדיון מתענג על התהפוכות הפוליטיות של השנים האחרונות – מה שלישראלים רבים היה סיוט, הופך בעיתונות הבריטית לסוג של טלנובלה. בנט הוא "העוזר הבכיר לשעבר של נתניהו" שהסתכסך עמו ואז לבסוף הפנה לו את גבו. הקואליציה החדשה הוקמה מאותה סיבה – כדי לגרש את נתניהו מהשלטון, לאחר שהמאיס עליו את בעלי בריתו. יאיר לפיד, למקרה שתהיתם, הוא "איש מרכז ומגיש חדשות לשעבר", שאינו זוכה לתשומת לב רבה, זולת העובדה שהוא עתיד לרשת את עמיתו בעוד כשנתיים, אם הקואליציה תחזיק מעמד עד אז.

כשהדיון נוטש את נתניהו ומתמקד בבנט כמי שעתיד להתוות מדיניות, ניכר בלבול מסוים בקרב הבריטים – שמציב בסימן שאלה את השמחה של אותם חוגגים בכיכר. כאן, השיח חוזר כמעט באופן בלעדי למערכת היחסים עם הפלסטינים, על רקע אמירותיו הנציות של בנט מאז שנכנס לפוליטיקה. לכן, בנט הוא "לאומן ימני", "יהודי אורתודוקסי" "מתנחל לשעבר" ואפילו "לוחם קומנדו לשעבר". הוא "תמך פעמים רבות בזכותם של המתיישבים היהודים להקים התנחלויות בשטחי הגדה המערבית, ודחה את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית". לעתים הוא "קיצוני יותר מנתניהו", ולעתים "קיצוני פחות מעמיתיו בימין הישראלי" - אבל תמיד  חדשות רעות עבור תושביה הלא יהודים של הארץ הזו.

נפתלי בנט בהשבעה בכנסתצילום: אמיל סלמן

והסכסוך, מה איתו?

אז מה מלמד אותנו המסע הקצרצר הזה למוחה של העיתונות הבריטית על המושבה לשעבר במזרח התיכון, דה סטייט אוף איזראל? למרות השמחה האדירה בכיכר רבין, אף מטח של תותח קצף לא יסתיר את העובדה שלא הרבה השתנה פה. המלך אולי הודח ונשבע כי יחזור עוד לכס המלכות, אבל במישור הרחב יותר – בראש ממשלת ישראל עומד עדיין לאומן ימני, עם עבר של התבטאויות לוחמניות וימניות לא פחות מאלו של ראש הממשלה הקודם. אם יש תקווה כלשהי לשינוי מדיניות בסוגיות הבוערות באמת – ובראשן הסוגיה הפלסטינית – לא ניכר שהבריטים הבחינו בכך.

למעשה, מילה אחת נעדרת כמעט לחלוטין מכל הכתבות הללו: "שמאל". בשעה שראש הממשלה לשעבר הטיח האשמות בכנסת ושלל שופריו מילאו את הרשתות החברתיות בבכי ונהי על ממשלת השמאל המסוכנת, לא נראה שהעיתונות הזרה השתכנעה בטיעון. הקואליציה הרחבה של בנט ולפיד מוצגת בעיקר כעדות לקושי הרב שהיה כרוך בסילוק נתניהו ממשרדו, וכמכשול ליציבות השלטון. המחשבה שגורמים כמו מרב מיכאלי או ניצן הורוביץ ימתנו מעט את הנציות הימנית, כמו גם ההישג ההיסטורי של רע"ם, שנכנסה לראשונה לקואליציה, פסחו לחלוטין מעל הבריטים. בשבילם, הדבר היחיד שחשוב הוא הפתרון של הסכסוך הזה מול הפלסטינים, יהיה מה שיהיה.

אבל עולם כמנהגו נוהג. ביום ראשון צייץ שר החוץ הבריטי, דומיניק ראב, את ברכותיו לבנט ולפיד, וציין שהוא מצפה לעבוד עמם בנושאי "ביטחון, סחר, שינוי אקלים ושלום באזור". למרות הפנייה הישירה לראש הממשלה הראשון והחלופי, ברור לחלוטין שהמילים של ראב נועדו קודם כל לעיניים ואוזניים בריטיות. הרי איזה דיון אפשר לקיים על שינוי אקלים או סחר? איזה תהליך שלום יותנע בממשלה שכוללת את גדעון סער ואביגדור ליברמן? והאם ההגדרה הבריטית ל"ביטחון" דומה בכלל לזו של ישראל? סביר להניח שלא.

אבל ראב היה צריך לכתוב על משהו, ולכן בחר בנושאים הכלליים שמדאיגים את הציבור הבריטי כשהם חושבים על המידל איסט. כי כשראש הממשלה הוא "מתנחל שעומד בראש ממשלת שמאל מסוכנת", קשה באמת לחזות מה הולכת להיות המדיניות של הממשלה, קל וחומר כשאתה חי במרחק כמה אלפי קילומטרים באי קריר וגשום. יכול להיות שמדיניות כזו תצוץ מתישהו, או שכל העסק יתמוטט ונחזור לבחירות נוספות ולדיונים בעד ונגד ביבי. הבריטים, כך נראה, מבולבלים בדיוק כמונו.

עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker