הקרקס של ארמון באקינגהאם: למה אתם בשוק מהראיון של מייגן והארי?

משפחת המלוכה הבריטית שרדה את המהפכות של המאה ה-20 בזכות היכולת המדהימה של אנשיה לשנות את פניה - אבל הגוף עצמו נשאר אותו דבר (וכן, הוא סנובי וגזעני)

עודד פוירשטיין - צרובה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סיקור הראיון של הארי ומייגן בעיתונים אוסטרליים, אתמול
סיקור הראיון של הארי ומייגן בעיתונים אוסטרלייםצילום: Rick Rycroft/אי־פי

יש ציטוט ישן שטוען כי "לפי כל חוקי הפיזיקה, דבורים לא אמורות להיות מסוגלות לעוף". הכנפיים שלהן קטנות מדי והגוף שלהן שמן מדי, אבל הדבורים החרוצות, שלא בדיוק איכפת להן מה בני אדם חושבים, עפות בכל זאת. המשפט הזה לא נכון – דבורים מצייתות לחוקי הפיזיקה ולא עושות להם "דווקא" כמין אנקדוטה חמודה לכמה ההבנה האנושית של הטבע פגומה. אם כבר, המשפט הזה אומר יותר על הנטייה שלנו להאמין שהמציאות קסומה יותר משהיא באמת.

אבל בית המלוכה הבריטי הוא סוג של דבורה מטאפורית כזו. לפי כל החוקים הידועים לנו, הוא לא אמור להתקיים. כמעט כל שאר בתי המלוכה של אירופה הורדו מגדולתם במאתיים השנים האחרונות, ואלו שנותרו הפכו לאטרקציות תיירות משניות. ובכל זאת, הווינדזורים הצליחו לשמור על רלוונטיות תרבותית רבה יותר מעמיתיהם בשוודיה או ספרד. כשאנשים בכל העולם מדברים על "המלכה", הם בדרך כלל מתכוונים לאליזבת השנייה. כשאתם יושבים לצפות ב"נאום המלך" או "הכתר", די ברור לכם באיזו שושלת מדובר.

ועדיין, יש משהו מוזר בסערה שהתעוררה בשבוע שעבר, לאחר שהנסיך הארי ובת זוגו מייגן ישבו להתראיין אצל אופרה ווינפרי. אחרי לא מעט בילד-אפ, כל העולם הטה את אוזניו על מנת לשמוע. גם בארצנו, שלל אתרי החדשות העלו כותרות ושלחו פושים על הדרמה האחרונה של בית המלוכה, כאילו המנדט הבריטי מעולם לא נגמר. מה באמת היה שם? לא הרבה.

חלק מהטענות של הארי ומייגן כוונו כנגד התקשורת הבריטית, שהעניקה למייגן יחס שלילי מהרגע הראשון, סילפה את המציאות או בדתה לחלוטין סיפורים שקריים עליה. טענות אחרות – רציניות יותר – כוונו כנגד בית המלוכה עצמו, וקבלת הפנים הצוננת שהעניק למייגן כשנישאה לנסיך. שתי טענות זכו לתהודה חזקה במיוחד: הראשונה נוגעת לחוסר הרצון או היכולת של הארמון להעניק למייגן סיוע נפשי כשנכנסה לדיכאון וחוותה מחשבות אובדניות; השנייה – חשש ש"מישהו בארמון" העלה לגבי סיטואציה שבה הבן הראשון של מייגן והארי יהיה כהה עור, בהשפעת האמא האפרו-אמריקאית של מייגן.

אלו טענות חמורות, כן. הן מציגות את בית המלוכה הבריטי באור מאוד לא מחמיא - מוסד שמרני ומיושן, שלא מסוגל לדאוג לרווחתם של החברים בו ועסוק בעיקר בשמירה על הפאסון של המלכה. אבל הנה השאלה האמיתית: מישהו באמת חשב שהמציאות היא אחרת? שבית המלוכה הוא אוסף של ליברלים פרוגרסיבים? שהגישה שלהם לכל איום על מעמדם לא תהיה התחפרות במקום במקרה הטוב, ועוינות בולטת במקרה הרע? מדובר פה בארגון שנוסד לפני אלף שנה, ושהעומדת בראשו נמשחת לתפקיד כנבחרת האל עלי אדמות. למה בדיוק ציפיתם?

לא רק שהטענות הללו לא מחדשות דבר למי שיודע אפילו פרט אחד על הקרקס של ארמון באקינגהאם, הן נוסחו בצורה כל כך כללית, שבכלל לא ברור מדבריהם של מייגן והארי אם היה מדובר בזדון או חוסר איכפתיות, שנובעת מהרצון הבלתי מתפשר של בית המלוכה לשמור על הסטטוס קוו. אפילו "החשש שהנסיך יהיה כהה עור" מובן בהקשר הזה (גם אם, כמובן, אינו מוצדק): מייגן עצמה, ה"לא-לבנה" הראשונה שהתחתנה לתוך משפחת המלוכה, זכתה לתשומת לב שלילית רבה מהצהובונים הבריטיים בשל העובדה הזו. האם תינוק כהה עור לא היה זוכה לתשומת לב שלילית דומה? האם העובדה שזהו תרחיש סביר לא מצריכה "דיון אסטרטגי" כלשהו במסדרונות הארמון, ולו רק כדי להיערך כהלכה לסיקור התקשורתי העוין?

הטענות האחרות של הזוג, קשות ככל שיהיו, מצביעות במקרה הגרוע ביותר על דינמיקה בעייתית בין בני המשפחה. היחס שהטענות הללו קיבלו בתקשורת, לעומת זאת, מעיד שהעיתונים ציפו שיהיה לנו דיאנה 2.0. כשאמא של הארי ישבה ב-1995 מול מרטין באשיר וסיפרה לעולם על הפרעות האכילה שלה והבגידה של בעלה, הנסיך צ'ארלס, העולם היה מקום שונה מאוד. החברה היתה הרבה פחות סובלנית לדיון במחלות נפש ואנורקסיה, וכנות כזו מצד בת משפחת המלוכה לשעבר היתה דבר חריג מאוד – שהוביל למשבר תדמית קשה עבור הווינדזורים.

מאז, בית המלוכה עשה את מיטב יכולתו להתאקלם למציאות המשתנה. לפני כמה שנים, הארי דיבר בגלוי על כך שקיבל סיוע נפשי על מנת להתמודד עם מותה של אמו. לפני שעזב את בית המלוכה, הוא גם היה מעורב במאמצים הפילנתרופיים של אחיו הבכור וויליאם ואשתו קייט, שפעלו, בין השאר, לפתח שיח בריא ופתוח יותר על בריאות נפשית. חוסר המענה שלו זכתה מייגן מצער וחמור – אבל אינו מעיד בהכרח שבית המלוכה קפא על שמריו מאז 1995.

כאן, אולי, טמון הסקופ האמיתי של הראיון הזה. משפחת המלוכה הבריטית שרדה את המהפכות של המאה ה-20 בזכות היכולת המדהימה של אנשיה לשנות את פניה לפי צורכי המודרניות, תוך שמירה על ארשת של מסורת מכובדת וארוכת שנים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ג'ורג' החמישי זיהה את הסנטימנט האנטי-גרמני בממלכה ושינה את שם השושלת מסקסה-קובורג-גותה הגרמני לווינדזור הבריטי. בנו, ג'ורג' השישי, היה הראשון שהכתרתו שודרה ברדיו – וזו של הנכדה, אליזבת השנייה, גם שודרה בטלוויזיה. כיום, היא אפילו מעניקה תארי אבירות דרך הזום.

היכולת האדפטיבית הזו היתה עד כה הכנפיים שמרימות את הגוף השמן של דבורת המונרכיה. אבל הגוף עצמו לא השתנה, ויכול להיות שהראיון של הארי ומייגן הצביע על בעיות מבניות חמורות יותר משניתן לתקן באמצעות הקמת קרן פילנתרופית. בסופו של דבר, המלוכה הבריטית שאבה את כוחה מהיכולת להיתפש כזיקוק הבריטיות עצמה, מין אוסף מהלך של סמלים לאומיים, חשובים כמו הדגל או ההמנון. אם הווינדזורים הם סנובים גזענים, זה כי הסטטוס קוו שהם מייצגים הוא סנובי וגזעני - והראיון של הארי ומייגן פשוט שיקף את הצדדים הפחות מחמיאים של מערכת היחסים הזו. אם הבריטים לא אוהבים את מה שנאמר בראיון, אולי כדאי שהם ינגבו את המראה.

עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא עורך ב-TheMarker, בוגר מ"א בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום