הגורל העגום של "כלת דאע"ש" מלונדון

בית המשפט העליון בבריטניה אישר ביום ראשון את שלילת אזרחותה של צעירה שהצטרפה לדאע"ש ■ אף שהמדינה צריכה ואמורה להגן על אזרחיה – דווקא החלטה שכזו שולחת לרבים מהם את המסר ההפוך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אחותה של בגום מחזיקה בתמונתה
אחותה של בגום מחזיקה בתמונתהצילום: POOL/רויטרס

שמימה בגום היתה בת 15 ב-2014, כשעזבה את ביתה בשכונת בת'נל גרין בלונדון כדי להצטרף לדאע"ש. חמש שנים לאחר מכן, המדינה האסלאמית נמחקה כמעט לחלוטין ובגום – נשואה, ובהריון שלישי – מצאה את עצמה במחנה פליטים בצפון סוריה. שם פגש אותה כתב ה"טיימס" אנתוני לויד, והראיון שהעניקה לו, שבו הביעה רצון לחזור הביתה, עשה גלים בבריטניה. 

בגום לא היתה "כלת דאע"ש" הראשונה – הציבור היה מודע לכך שגברים ונשים מכל רחבי העולם, כולל מבריטניה, זרמו למזרח התיכון והצטרפו לשורות המדינה האסלאמית. אבל בגום היתה גם בהריון מתקדם, ורצתה לחזור לבריטניה על מנת ללדת במקום בטוח לאחר ששני ילדיה הקודמים כבר מתו. לצערה, קרה בדיוק ההפך. שבוע לאחר הראיון, הכריז שר הפנים הבריטי דאז, סאג'יד ג'אוויד, שהוא שולל ממנה את אזרחותה הבריטית ואוסר עליה לשוב.

בגום עירערה על ההחלטה, ודרשה שיתאפשר לה לשוב לבריטניה על מנת שתוכל להיות נוכחת בגופה בבית המשפט. ביולי 2020 בית המשפט לערעורים אכן קבע שהיא זכאית להגיע לבריטניה, אך משרד הפנים עירער בעצמו על ההחלטה, והביא את העניין לבית המשפט העליון. ביום ראשון פסק נשיא בית המשפט העליון, רוברט ריד, כי ביטחון הציבור הבריטי כולו גובר על זכותה לשימוע הוגן. בגום, שבינתיים ילדה וקברה את בנה השלישי, נותרה מחוץ לבריטניה.

קל מאוד להבין מדוע שר הפנים החליט לשמור את בגום הרחק מבריטניה, ומדוע בית המשפט העליון תמך בו. בגום היתה חברה בארגון טרור. היא לקחה חלק פעיל בגיוס צעירות וצעירים לשורות דאע"ש, וכנראה אפילו תפרה חגורות נפץ לגופם של מחבלים מתאבדים. בראיון עמה היא גם לא הוקיעה לחלוטין את האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית. איסור כניסה של אדם כזה לבריטניה נועד להגן על כל תושבי הממלכה מפני אדם שנטל חלק פעיל בארגון טרור.

אבל אפשר גם להבין למה המהלך הזה עושה עוול לבגום עצמה. כשעזבה את בריטניה לסוריה, בגום היתה בת 15 – לא בדיוק גיל שבו אפשר לקבל החלטות ברצינות ובכובד ראש. ארגוני זכויות אדם שתומכים בה מיהרו להציע שייתכן שהיא למעשה בעצמה סוג של קורבן של שטיפת מוח, ושאולי היא אפילו קורבן לסחר בבני אדם. בית המשפט העליון אמנם הודה שבגום עדיין רשאית להגן על עצמה "בצורה שלא תפגע בביטחון הציבור", אך בהתחשב בעובדה שהיא תקועה במזרח התיכון ואינה יכולה להגיע לבריטניה על מנת להשתתף בהליכים – ייתכן שלעולם לא נשמע את הצד שלה בסיפור.

אישה שנמלטה מדאע"ש משוחחת עם לוחמים כורדים ליד הגבול עם עיראקצילום: AFP

ויותר מהכל - שלילת האזרחות של בגום היתה צעד אחד רחוק מדי, ומפוקפק מבחינה חוקית. המהלך הפך את בגום לאישה נטולת אזרחות – חסרת מדינה, נטולת דרכון תקף ופליטה בכל מקום שאליו תגיע. באופן רשמי, החוק הבריטי אוסר על שלילת אזרחות מתושב בריטניה שאין לו אזרחות נוספת, אבל משרד הפנים הגן על המהלך בטענה שבגום – שהוריה היגרו לבריטניה מבנגלדש - יכולה לזכות באזרחות ממדינה זו.

העובדה שבגום נולדה בבריטניה לא רלוונטית, כמו גם הצהרותיו החוזרות ונשנות של שר החוץ של בנגלדש שמדינתו לא מעוניינת לסייע לבגום, ושהיא צפויה לקבל עונש מוות אם תנסה להיכנס אליה.

ההחלטה לשלול את האזרחות של בגום מתוך הנחה שתוכל פשוט לעבור לבנגלדש זכתה לביקורת מטעם מוסלמים בריטיים. לטענתם, המחשבה שבגום יכולה פשוט "לחזור" לארץ שממנה הגיעו הוריה מעידה שהיא לא נתפשת כ"בריטית אמיתית" על ידי השלטונות, אלא כמין יצור כלאיים בריטי-בנגלדשי. לכן, אם היא עושה צרות, אפשר פשוט לגרש אותה בחזרה לקולוניות לשעבר.

גם זו מחשבה הגיונית: בבריטניה, ששלטה בעבר על בנגלדש, פקיסטן, מצרים ומדינות אחרות בעלות רוב מוסלמי, יש כיום כ-3.4 מיליון מוסלמים. כ-75% מאותם מוסלמים מחזיקים רק באזרחות בריטית, וכמעט מחציתם נולדו בבריטניה עצמה ואינם מהגרים. בריטניה היא המדינה היחידה שהם מכירים, בה הם נולדו ואליה הם קושרים את גורלם. גם אם מישהו מהם מבצע מעשה לא חוקי, הוא עדיין אזרח בריטניה וזכאי להישפט ולהיענש על ידיה. אם הוא מושלך החוצה – כנראה שהאזרחות שלו היתה תמיד מוטלת בספק ועל תנאי בשל המוצא שלו.

אשה וילדיה ממעוז דאע"ש האחרון בסוריה בדרכן לבידוק ביטחוני ליד גבול עיראקצילום: AFP

כמו צעירים מוסלמים רבים אחרים בעולם המערבי, בגום הוקסמה על ידי דאע"ש לא בגלל חיבתה לחרבות מעוקלות ומזמורי נשיד בשבחו של אללה, אלא בגלל הניכור שהרגישה בבית. היא נולדה וגדלה בבריטניה, אך שמה, צבע עורה ודתה מיקמו אותה במקום שונה מחברותיה האנגלו-סכסיות. מול תחושה כזו, למה לא בעצם להקשיב לקולות באינטרנט שאומרים לך שהחולשה שלך היא עוצמה, שהמוצא שלך הוא סיבה לגאווה ושאלימות היא הדרך היחידה להחזיר עטרה ליושנה? אם היתה מרגישה בטוחה בבריטניה, לא היה כל כך קל לבצע לה רדיקליזציה נגד המערב.

צריך לומר זאת בבירור: שמימה בגום ראויה להיענש בצורה כזו או אחרת על תמיכתה והשתתפותה בזוועות שדאע"ש ביצעו. ובמקביל, הפשטתה מאזרחותה אינה בהכרח העונש הראוי, כמו שהיא פשוט הרמת ידיים של ממשלה שאינה מעוניינת לעסוק בנושא נפיץ. וגרוע מכל: ההחלטה הזו לא רק קובעת תקדים מסוכן לגבי יכולתה של המדינה לנער את אחריותה מהמחויבות שלה לאזרחיה, אלא גם מתורגמת למלים פשוטות מאוד עבור בני המיעוט המוסלמי בבריטניה: גם אם נולדתם פה, לא משנה כמה תתאמצו - אתם לא לחלוטין חלק מאיתנו, וכולכם פה על תנאי.

נשים רעולות פנים שנמלטו ממעוז דאע"ש אל-בארוזצילום: AFP
עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא עורך ב-TheMarker, בוגר מ"א בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker