הבריטים חוששים מקורבן נוסף של הקורונה - מסורת בת מאה שנה

כמו כל מסורת לאומית, רכישה וענידה של פרג זיכרון היא מעשה אינדיווידואלי אבל קהילתי. רכישה ומתן תרומה הם חשובים, אך ענידת הפרג על הדש חשובה לא פחות. היא מסמנת לכל מי שרואה אותך שגם אתה חלק מהקולקטיב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אחת הכניסות לשוק לנדהול בסיטי של לונדון
אחת הכניסות לשוק לנדהול בסיטי של לונדוןצילום: בלומברג

אין צורך להאריך במלים על נזקיה החברתיים והתרבותיים של מגפת הקורונה. לצד המחיר הנורא בחיי אדם והפגיעה בכלכלה, הסגרים וההגבלות הדגימו לנו כמה דק ושברירי מרקם החיים שלנו, וכמה פונקציות "פנאי" כמו בתי קולנוע, מועדונים והיכלי קונצרט הן חלק אינטגרלי מהחיים. בבריטניה, שדוהרת לרף 50 אלף המתים, הקורונה עלולה לגבות קורבן נוסף – יום הזיכרון.

כל בוגרת ובוגר מערכת החינוך הישראלית יודע שביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נהוג להגיע לבית הספר עם חולצה לבנה, לקבל מדבקה עם פרח "דם המכבים" ולשאת אותה על החזה כל היום. כיום, מנהגי אבלות לאומית שכאלה מקובלים בכל העולם, והרעיון של "פרח זיכרון" נראה כמובן מאליו. בפועל, שורשיו הולכים מאה שנה אחורה בלבד - למלחמת העולם הראשונה. בעקבות מספר החללים הגבוה והטראומה הלאומית הכללית, התגבשו בתחילת שנות ה-20 בבריטניה ובכמה מדינות אחרות יוזמות הנצחה שאנחנו מכירים כיום: קבר החייל האלמוני, אזכרה שנתית – וכן, גם פרח זיכרון לאומי.

המלכה אליזבת השנייה ליד קבר החייל האלמוני

בשלל מדינות חבר העמים הבריטי – בריטניה, קנדה, אוסטרליה וכל השאר – זה הפרג האדום. הסיבה פשוטה: לפי הפואמה "בשדות פלנדריה" של הקצין הקנדי ג'ון מק'קרי, זהו הפרח שצומח על קבריהם של אלפי חללי בריטניה שמתו בשוחות. הרבה שנים עברו מאז פלנדריה, ובעקבות מלחמת העולם השנייה, יום הזיכרון והפרג שלו קיבלו משמעות כללית יותר – לא רק לציון הקורבן של חללי "המלחמה הגדולה", אלא כל חייל שמת בשירות המולדת הבריטית.

לבריטים אולי אין גיוס חובה, אבל הם לוקחים את הפרגים שלהם ברצינות יותר מ"דם המכבים" שלנו. מדי שנה, בשבועיים הראשונים של נובמבר – חודש הפסקת האש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה – ניתן לראות דוכנים למכירת פרגי זיכרון צצים ברחובות בריטניה. אנדרטאות ומקומות בעלי חשיבות לאומית, כמו הטאואר של לונדון או הסנוטף של ווסטמיניסטר, מתכסים בזרי פרגים לציון הנופלים. דמויות ציבוריות, החל מפוליטיקאים וכלה במגישי חדשות, נוהגים לענוד את הפרח האדום על דש הבגד שלהם. עד כה, זה היה מקובל לחלוטין.

אבל הקורונה שינתה את הכל. אנגליה נכנסה לסגר בתחילת השבוע שעבר, ממש ב"תקופת השיא" של הפרגים. מגבלות דומות חלות גם על סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד. הלגיון הבריטי המלכותי, ארגון צדקה בריטי שתומך בחיילים משוחררים ופועל להנצחת חללי הכוחות המזוינים של בריטניה, יוצא בכל שנה בקמפיין גיוס כספים באמצעות מכירת פרגי הנצחה. בדרך כלל, הכנסות הקמפיין עומדות על כ-50 מיליון פאונד, אך השנה, כפי שהצהיר מנכ"ל הארגון, צ'רלס ביירן, הם צופים הפסד של מיליונים. עיקר המכירות נעשה באמצעות מתנדבים מבוגרים ברחובות, בדיוק האנשים שנמצאים בקבוצת סיכון לחלות בקורונה. "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שהמתנדבים שלנו לא יהיו מסוגלים לגייס תרומות פנים מול פנים בבריטניה", אמר ביירן.

הנסיך הארי ומייגן מרקל מציינים את יום הזיכרון הבריטי בארה"ב

כמו כל מסורת לאומית, רכישה וענידה של פרג זיכרון היא מעשה אינדיווידואלי אבל קהילתי. רכישה ומתן תרומה הם חשובים, אך ענידת הפרג על הדש חשובה לא פחות. היא מסמנת לכל מי שרואה אותך שגם אתה חלק מהקולקטיב, שלוקח חלק במסורות בריטיות, מכבד את ההיסטוריה הבריטית ומוכן להציג זאת בפומבי. מסתבר שכשיש מגפה ברחובות ואנשים לא רוצים לצאת מהבית, גם ההיבט הזה של מרקם החיים מתפרק ונעלם. אחרי הכל, כשאין אף אחד ברחוב שיראה אותך, מה הטעם בלבישת פרג?

בלגיון הבריטי יודעים זאת, ופתחו בקמפיין גיוס שכולל רכישה של "פרג וירטואלי" – כך שלאחר התרומה לארגון, כל אחד יכול להדפיס איור של פרג ולתלות אותו על אדן החלון, כדי שכולם יראו שהוא חלק מהעם. אבל זה לא אותו דבר. כוחה של המסורת הוא בהמשכיותה, ובקישור שהאדם עושה בין מה שהוא עושה כיום למה שנעשה בעבר. גם אם התרומה היא אותה תרומה, יש הבדל עצום בין קנייה של פרג מוחשי והדפסתו, צביעתו ותלייתו על אדן החלון. זה לא מה שאבא עשה ולא מה שסבא עשה – אז זה כנראה לא מסורת.

ציורים של פרק מודבקים על חלונות

סביר להניח שיום הזיכרון הבריטי, עם שלל פרגיו, לא ימות לחלוטין. מסורות לאומיות חזקות יותר ממגפה פעוטה אחת. אבל מסורות לאומיות בנויות על המשכיות, ושנה שבה הכל מתהפך ונפסק היא רעה מאוד לתחושת האחידות הלאומית. בעשורים האחרונים עלו גם ככה קולות ביקורתיים כלפי הפרג, בטענה שהוא מעודד מיליטריזם. היו שהציעו פרגים אלטרנטיביים – פרג לבן פציפיסטי, פרג שחור, שמדגיש את הקורבן של חיילים אפריקאים ואפרו-קאריביים, ואפילו פרג סגול, לזכר בעלי חיים שנפלו למען המולדת. היו שהפנו את הביקורת לענידת הפרג על ידי דמויות כמו מגישי חדשות – הם הרי לא אמורים להביע דעה פוליטית במהלך השידור. כשהמגפה תהיה מאחורינו, שאלות כאלה יישארו אתנו. גם למסורות בנות מאה שנה יש רגע של מוות.

שלכת בטיילת של פארק וינזור, לונדון
שלכת בטיילת של פארק וינדזור, אנגליהצילום: JUSTIN TALLIS - AFP
עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא עורך ב-TheMarker, בוגר מ"א בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker