עודד פוירשטיין - צרובה
עודד פוירשטיין

ב-15 בספטמבר הכריזה המושלת הכללית של ברבדוס, סנדרה מייסון, כי המדינה הקאריבית הקטנה תחל בצעדים לקראת ביטול מעמדה של המלכה אליזבת השנייה כראש המדינה. בשביל הישראלים, הידיעה שמלכת בריטניה היא עדיין השליטה הפורמלית של האי ברבדוס עשויה להיות מפתיעה לא פחות מהידיעה שברבדוס היא מדינה שקיימת אי שם בעולם.

קשה להאשים אותם. בכל זאת, מדובר באי קטן ורחוק – שהתרחק עוד יותר בשל הגבלות הנסיעה שהביא עמו עידן הקורונה. בנוסף, כמו כל דיון אחר במשפחת המלוכה הבריטית, כל ניסיון אובייקטיבי לאמוד את מקומם, השפעתם וחשיבותם של הווינדזורים בעידן המודרני, נצבע בצורה כזו או אחרת בדמיונות רומנטיים על תפקידם כעוצרי המסורת האנגלית המפוארת, או לפחות כיעד תיירותי מרוויח. "נאום המלך", "הכתר" או "המלכה" תרמו בצורה נפלאה לקידום הדימוי המאופק והמכובד של היושבים בארמון בקינגהאם בכל רחבי העולם, וחיזקו את מקומם כסמלים חיים ובעלי חשיבות כלשהי – גם אם אי אפשר להסביר בדיוק מהי החשיבות, או מה הם מסמלים.

ובחזרה לנושא – מדוע המלכה אליזבת היא ראש המדינה של ברבדוס? כמו כל דבר מסורתי אחר – כי אף אחד מעולם לא ביטל. ב-1926 הצהיר הלורד בלפור – כן, אותו לורד בלפור שלנו, אבל ההצהרה אחרת – כי כל אחד מהדומיניונים הבריטיים הוא "שווה במעמדו לממלכה המאוחדת". היה זה צעד נוסף ובלתי נמנע בתהליך ההתפרקות של האימפריה שעליה השמש לעולם אינה שוקעת, שנועד להבטיח את שימור הקשר בין ארץ האם ומושבותיה המרוחקות ובעיקר להבטיח שהכלכלה של האיים הבריטיים תוכל להמשיך ולהישען על משלוחי הסחורות מאוסטרליה, הודו והקאריביים. "חבר העמים הבריטי" נולד, ולאחר מלחמת העולם השנייה, עצמאות המדינות האפריקאיות ושקיעת מעמדה של בריטניה, המשיך להיות השריד האחרון של האימפריה הבריטית בעולמנו שלנו.

הרבה מים עברו בתמזה מאז, וכיום, מתוך 54 מדינות חבר העמים הבריטי - רק 16 (כולל ברבדוס) הן חלק מ"ממלכת חבר העמים הבריטי", שמכירות בשלטונה של אליזבת השנייה כראש המדינה. איתן נמנות, אגב, גם אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, ג'מייקה ובליז, בין השאר – מדינות שבהן ראש הממשלה ממונה בתהליך דמוקרטי, אך כפוף מבחינה תאורטית למלכת בריטניה הגדולה, זוכה למינוי בחסדה ונועץ מדי פעם עם נציג מטעמה. במקרה של ברבדוס, למשל, זו אותה מושלת שנשאה את הנאום על ההתנתקות מהכתר הבריטי.

בניין הפרלמנט העתיק בברבדוס, נבנה בין 1870 ל-1874
בניין הפרלמנט העתיק בברבדוס, נבנה בין 1870 ל-1874צילום: Wikimedia Commons

עם זאת, לא ידוע כרגע אם היציאה של ברבדוס מרשימת ממלכת חבר העמים הבריטי תביא עמה גם יציאה מארגון חבר המדינות הבריטי. כפי שהמשפט המבלבל הזה מרמז, כמעט בלתי אפשרי לנתק את הדיון במדינות חבר העמים הבריטי מהדיון באלו שמהוות חלק מממלכת חבר העמים הבריטי. הראשון הוא ארגון שנועד לקדם ולחזק שיתוף פעולה כלכלי, חברתי ופוליטי בין מדינות שחולקות שפה ועבר משותפים, והאחרון הוא רשימה של אלו מהן שמכירות בשלטונה של המלכה עליהן. היתרונות של המונרכיה בוודאי לא רלוונטיים לשלל המדינות המרוחקות מבריטניה, ואם הדיון בחשיבות נוכחות הווינדזורים בבריטניה עוד יכול לקחת בחשבון את תפקידם כאטרקציה תיירותית, קשה להאמין שהתיירים שבימים יותר טובים הגיעו לחופים שזופי השמש של ברבדוס הגיעו לאי עקב הערכה עמוקה לכתר הבריטי.

אי נידח בקצה אירופה

ובכל זאת, ההפיכה העתידית של ברבדוס לרפובליקה יכולה לספק הצצה לעתיד של בריטניה, של רשת הקשרים של חבר העמים הבריטי, ושל העולם בכלל. ההנחה שעמדה במרכז קיומו של חבר העמים הבריטי היתה שכל אותם עמים, מאוסטרליה ועד קנדה, חולקים תחושה מסוימת של שותפות גורל ורצון לשיתוף פעולה הדדי עם אדוניהם לשעבר בבריטניה המרוחקת. בתקופה שמיד לאחר מלחמות העולם, כשהאליטה השלטונית במדינות הללו יצאה ברובה ממוסדות לימוד בריטיים, כשמוסדות השלטון עצמם גובשו בהשראת הנעשה ברחבות דאונינג עשר וכשהכלכלה נשענה ברובה על יבוא ויצוא של סחורות לארץ האם וממנה, אחווה כזו היתה קיימת, אולי אפילו בלתי נמנעת.

אך מאז איבדה בריטניה את הבכורה על ההגמוניה הבינלאומית לטובת ארה"ב, גם היא מושבה לשעבר – ושלל הארצות האנגלופוניות בחבר העמים מצאו עוד שותף נוח לסחר. האוסטרלים והניו זילנדים גילו שיותר נוח ומשתלם לסחור ישירות עם סין, יפן והודו הקרובות, מאשר לחכות לתיווך של אי מרוחק וגשום; ומגוון המדינות החדשות של אפריקה והקאריביים התעלו מעל מחסומי השפה ויצרו שורה של רשתות שיתוף פעולה מקומיות. רק הבריטים, עדיין שבויים בתחושת העליונות והמיוחדות שלהם, סירבו להכיר במקומם החדש כאי נידח בקצה אירופה, המשיכו להיאחז בשרידי האימפריה והביאו עליהם את הברקזיט - אולי מתוך מחשבה שכאשר לא יהיו נתונים יותר לגחמותיה של בריסל יוכלו להתעמר מחדש במושבות הישנות.

אז מה אומרת הפיכתה של ברבדוס לרפובליקה? כמו כל צעד סימבולי - כלום, והמון. היא אומרת שהעתיד עשוי להיות עגום יותר בשביל בריטניה, אלא אם תתעשת ותבין את מקומה החדש בעולם. היא אומרת לנסיך צ'ארלס שעליו להיזהר עוד יותר כשיטפס על כס אמו, שכן ההון הסימבולי שרכשה אמו עשוי שלא לעבור בירושה. היא גם אומרת שהעבר נשטף מאתנו, ושדפוסי סחר וקשרים בינלאומיים שהתגבשו במשך מאות שנים סביב גחמותיהן של אימפריות אירופיות מאבדים מול עינינו את הרלוונטיות שלהם. האימפריה הבריטית אולי לא התרסקה באלימות כמו זו הגרמנית או הרוסית, אך לאט לאט, מדי שנה, השמש שוקעת עליה מעט יותר מוקדם.

עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא עורך ב-TheMarker, בוגר מ"א בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום