נסיך הגאות והשפל: הדוקומנטרי שרוצה להזכיר לנו מי פיליפ היה "באמת"

סרט של ה-BBC על בעלה המנוח של המלכה אליזבת השנייה נהפך למעין טקס אשכבה מצולם, ומלמד על הדרך שבה בית המלוכה רוצה שיזכרו את הנסיך פיליפ: כראוי למשפחה שהפכה את ההתחמקות משערוריות לצורת אומנות – בצורה המשעממת ביותר שאפשר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ, 2009קרדיט: Getty Images
עודד פוירשטיין

המצב בבריטניה בימים אלה לא משהו, בלשון המעטה. מחסור בנהגי משאיות מוביל לעיכובים באספקת סחורות לסופרמרקטים ודלק לתחנות. הציבור הוזהר לא לבצע קניות בהלה – ועשה בדיוק את ההפך. יש מי שמאשימים את הברקזיט, בטענה שנהגי המשאית החסרים הם אזרחי האיחוד האירופי שהועזבו ועכשיו מסרבים לחזור לבריטניה. אחרים תולים את האשמה באוזלת ידה של ממשלתו של בוריס ג'ונסון, או – כמובן – בקורונה. אף אחד לא בטוח מה צופן העתיד. וזה עצוב ומדאיג. אז בואו נדבר על נושא מרענן יותר – משפחת המלוכה.

ביום שישי שעבר הוצג ברשת BBC הסרט הדוקומנטרי על חייו ופועלו של הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה אליזבת השנייה שהלך לעולמו בגיל 99 באפריל השנה. הסרט נועד במקור לציין את יום הולדתו המאה של האיש, אך מכיוון שהחזיר נשמתו לבורא לפני התאריך, הפך למעין טקס אשכבה מצולם. אחד אחד, למשך כמעט שעה, הופיעו על המסך קרובי משפחתו של פיליפ המנוח והעלו סיפורי "המנוח ואני".

ראוי להגיד זאת כבר עכשיו – מותו של הנסיך פיליפ אינו מכה אנושה לחברה הבריטית. אנחנו לא בימי הביניים – שום ברית צבאית לא התבטלה בגלל מותו של פיליפ, ואף טוען לכתר לא מתכנן עכשיו לפלוש לבריטניה ולהדיח את המלכה הקשישה. אליזבת השנייה היא מלכה סימבולית עם סמכויות טקסיות, מעין מקבילה תורשתית לנשיא המדינה שלנו. בעלה, בהקשר הזה, הוא דמות עוד יותר שולית ונטולת סמכויות. למותו היתה השפעה אפסית על התנהלות הממלכה המאוחדת.

אך בכל זאת – המוות של פיליפ היה הזדמנות של בית המלוכה ושל כל הגורמים השמרניים והמלוכנים בבריטניה להציג ולמסגר מחדש את רעיונותיהם לגבי האתוס הלאומי הבריטי. אם הלוויה ודברי ההספד שנאמרו מיד לאחר מותו של פיליפ נועדו להניח את האבנים הראשונות של מה שייהפך להיות המוניטין שלו לאחר מותו, הרי שהסרט הזה היה אמור להיות גולת הכותרת. דרך להסביר לעולם מי היה "פיליפ האמיתי", וכיצד ראוי לזכור לא רק את האיש עצמו, אלא גם את מערכת היחסים של העם הבריטי עם המונרכיה.

הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת השנייה, לאחר הכתרתה, 1953צילום: Leslie Priest/אי־פי

אז איך בית המלוכה רוצה שיזכרו את פיליפ המנוח? ובכן, כראוי למשפחה שהפכה את ההתחמקות משערוריות לצורת אומנות – בצורה המשעממת ביותר שאפשר. לאורך חמישים דקות, שלל האצילים שהופיעו על המסך הסבירו על שלבי חייו השונים של פיליפ, מהמהפכה ביוון, דרך הנישואים לאליזבת ועד גידול הילדים והנכדים, תוך שימוש במילים ניטרליות, ניסוחים מחמיאים ותיאורים כלליים. בחייו, פיליפ נודע כאדם מחוספס למדי, שלא לומר שמרן ומיושן. כהורה וכבעל, היה אדם מרוחק וקר. כדמות ציבורית – מעד לעתים קרובות בלשונו באירועים ממלכתיים.

ובכל זאת, מי שנחשף לנסיך פיליפ דרך הסרטון הזה בלבד היה עשוי לחשוב שמדובר באדם אחר לחלוטין. גבר קשוח ומסורתי – אך אוהב וחמים. אדם שנסיבות חייו יוצאות הדופן הפכו אותו לקשוח – אך לעולם לא קר או מריר. אדם שתמיד "אמר את האמת בפרצוף". ומעל הכל – אדם שתמיד היה מסור לאומה שלו, למשפחה שלו ולילדים שלו.

המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ במשט על התמזה, בחגיגות היובל למלכה, 2012צילום: REUTERS

אם התעוררו בעיות כלשהן בחייו של פיליפ, הסרט התחמק מהן באלגנטיות. בניו ובתו של המנוח חזרו שוב ושוב על כך שהוא היה אב אוהב, בניגוד אולי לדימוי הפופולרי שלו כהורה מנותק וחמום מוח. הזוגיות שלו לאליזבת (שלא מרואיינת כלל) מוצגת כנטולת בעיות וכביטוי נוסף לתחושת השליחות הלאומית שלו. מוסר העבודה המוקפד שלו מודגש שוב ושוב, כמו גם העובדה שהוא "הגדיר במו ידיו את התפקיד שלו" - גם אם אף אחד מהמרואיינים לא הצליח להסביר מה הנסיך עשה בפועל בחיי היום-יום שלו.

גישה שכזו נועדה, בראש ובראשונה, לעמוד מול שלל הייצוגים הבדיוניים-למחצה של המשפחה הזו בתקשורת. בין אם נחשפתם לפיליפ ומשפחתו דרך הרכילות בצהובונים ובין אם מפרקי "הכתר", קשה להאמין שפיליפ, כפי שמוצג בדוקומנטרי של ה-BBC, הוא אותו פיליפ שהכרנו כבר מאה שנה. במותו, הוא מוסגר מחדש כאדם שהקריב את עצמו על מזבח השירות לאומה, החל משירותו בצי הוד מעלתו במהלך מלחמת העולם השנייה, דרך מלאכת גידול ילדיו וכלה בעבודה היומיומית לצד אשתו.

הנסיך צ'ארלס והנסיכה אן בלוויית הנסיך פיליפ, אפריל 2021. אב אוהב?צילום: Victoria Jones/ Pool PA / AP

הייצוג הזה של פיליפ נועד להזכיר לבריטים את תפקידו של הנסיך – ודרכו, המונרכיה כולה – כייצוג איתן ונאמן יותר של איזה ערך לאומי מיתולוגי שחסר לנו בימים אלו. מול הצרות של השנים האחרונות, וירידת קרנה של בריטניה ככוח בינלאומי, יש משהו מנחם בדמותו האיתנה של מין פטריארך מיושן כזה שזועף על ילדיו, אך עדיין מקדיש את הזמן כדי ללמד אותם לצוד ולדוג. לנוכח השערוריות התורניות של הארי ומייגן, כדאי להיזכר באדם שתמיד ראה את טובת הממלכה לנגד עיניו ולא הוציא את הכביסה המלוכלכת. בעידן הפוליטיקלי קורקט, אפשר לסלוח לסבא החמוד שכשל מדי פעם בלשונו. הוא נולד לפני מאה שנה, אחרי הכל.

זה לא לחלוטין עובד. שום כמות של "חומרים נדירים מארכיון הסרטים הפרטי של המשפחה" לא יצליחו להסתיר לחלוטין את הבעיות הנוכחיות של המשפחה. כל פעם שהופיע על המסך הנסיך אנדרו, בנו השלישי של פיליפ, הצופים היו יכולים להיזכר בקשריו של האיש לאיש העסקים השנוי במחלוקת ג'פרי אפשטיין, שנעצר לפני שנתיים באשמת סחר בקטינות למטרות מין ושם קץ לחייו. עם כל תצוגה של משפחתיות אוהבת בחייו של פיליפ, נותרנו תוהים מה היה מקומה של דיאנה המנוחה באידיליה של ווינדזור. וכאמור, בכל פעם שהודגש מוסר העבודה הקפדני של פיליפ, אי אפשר היה לתהות אם באמת צריך אדם שיעשה את כל הדברים האלה.

השחקנית אליזבת טיילור קדה לנסיך פיליפ בבכורת סרט בלונדון, 1955צילום: אי־פי

לעת עתה, הדוקומנטרי של ה-BBC היה טוב דיו - סיור אחרון בין כותלי הארמון בחסות רוחו של פיליפ המנוח ובליווי שלל נסיכים ונסיכות מבית המלוכה הבריטי. כמו בלוויה של פיליפ, גם זו סוג של חזרה גנרלית לקראת מותה של המלכה אליזבת והדרך שבה חייה ותקופתה ייצוגו וימוסגרו בתקשורת הבריטית, בין אם בשמחה או בחשבון נפש. אבל עד אז, זו בעיקר הסחת דעת מהצרות הנוכחיות. גם זה חשוב, בדרכו.

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker