מועדון הלבבות השבורים של אודרה אזולאי

הפגישה ה-44 של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו, ועדה אפרורית ומשעממת לכל הדעות, הצליחה לחולל סערה בממלכה המאוחדת, כשמשתתפיה החליטו להדיח את ליברפול ממעמדה כאתר מורשת בינלאומי ■ במילים אחרות, עכשיו ליברפול היא סתם עוד עיר בריטית בעיני אונסק"ו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פסל ברונזה של הביטלס בליברפול, אנגליה

בימים אלה עיני כולנו נשואות אל טוקיו, שם ספורטאים מכל רחבי תבל מתחרים על מנת לקבוע מי מהם יכול לקפוץ הכי גבוה, לשחות הכי מהר ולבצע הכי הרבה סלטות לפני שהוא נוחת בחזרה על המזרן. מקבלי המדליות יזכו בתהילה אישית – ובכבוד רב למדינה שממנה הגיעו. אך במקביל, נערך בימים אלה ממש אירוע בינלאומי נוסף שזוכה לפחות כותרות, גם אם חשיבותו התרבותית והיוקרה הלאומית שהוא מעניק פחותים מאלה של האולימפיאדה. קוראים לו הפגישה ה-44 של ועדת המורשת העולמית של אונסק"ו.

קל להבין למה הפגישה הבינלאומית הזו לא מושכת תשומת לב כמו האולימפיאדה. מדובר, אחרי הכל, בעוד ועדה אפורה ומשעממת של האו"ם. אף אחד מהנציגים, שהשתתפו בה באופן מקוון בגלל מגבלות הקורונה, לא ביצע צוקהארה כפולה כשהוא לבוש בבגד גוף בצבעי הלאום שלו. אם כי, מכיוון שמדובר באוסף של ביורוקרטים זקנים, אולי זה לטובה. אבל הוועדה הנוכחית הצליחה בכל זאת למשוך באחרונה מעט תשומת לב בבריטניה כאשר הכריזה שהיא מפשיטה את אזור הנמל ההיסטורי של העיר ליברפול ממעמדו כאתר מורשת בינלאומי.

ליברפול, אנגליהצילום: Anthony Devlin - Bloomberg

Here, There and Everywhere

החלטה שכזו היא לא דבר של מה בכך. אונסק"ו, שבראשו עומדת כיום הפוליטיקאית היהודיה הצרפתית אודרה אזולאי, הוא ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. ב-1972, אונסק"ו ניסח אמנה שהגדירה את הקריטריונים להפיכתו של אתר מסוים ל"אתר מורשת עולמית", שלפיה אלו מקומות בעלי חשיבות היסטורית או תרבותית, יצירות מופת של האנושות, תופעות טבע יוצאות דופן, בתי גידול טבעיים ליצורים נדירים וכן הלאה. לפיכך, מוטל על האנושות כולה לדאוג לאתרים האלה, לשמר אותם בצורה הטובה ביותר ולאפשר לדורות הבאים לראות אותם בשלמותם.

אלה יכולים להיות אתרים מתוירים ומוכרים כמו הטאג' מהאל בהודו וחורבות עיר האינקה מאצ'ו פיצ'ו בפרו, או פלאי טבע כמו שונית המחסום הגדולה באוסטרליה ופארק ילוסטון בארה"ב. לפעמים אלו ערים שלמות – כמו דוברובניק הקרואטית, למשל, שמעמדה כאתר מורשת סייע לה לתפקד ככפילה של מעלה מלך, עיר הבירה של ווסטרוז בסדרת הטלוויזיה המאכזבת "משחקי הכס". בישראל, למקרה שתהיתם, יש לנו כמה אתרי מורשת של אונסק"ו, כמו הגנים הבהאיים בחיפה ובעכו, מצדה בדרום והעיר הלבנה בתל אביב, בין השאר.

אודרה אזולאיצילום: Michel Euler/אי־פי
ליברפול, אנגליהצילום: trabantos / Getty Images / iStockphoto

בכל שנה, הוועדה מתכנסת ובוחרת אתרים חדשים להכניס לרשימת אתרי המורשת. הכניסה לרשימה היא סוג של ניצחון בפני עצמו. הארגון מתחייב לספק תמיכה כלכלית ותרבותית לשימור אתרים שהוגדרו כאתרי מורשת עולמית, והם זוכים בדרך כלל לקדימות בכל הנוגע לתקציבים וכוח אדם. ואולם התפקיד המרכזי של התואר הוא בעיקר כמין חותמת איכות, גושפנקה בינלאומית שמדובר במקום שצריך לשמור וראוי לבקר. קצת כמו ההבדל בין ספורטאי "רגיל" וספורטאי אולימפי. יש הרבה קופצים לגובה בעולם – אבל רק כמה מהם טובים מספיק לנסוע לטוקיו.

יציאה מהרשימה הזו, אפוא, היא לא עניין של מה בכך. עד כה, הדבר נעשה פעמיים בלבד. בפעם הראשונה, היה זה מקלט הראם הלבן, שמורת טבע בלב עומאן, שאיבד את מעמדו כאתר מורשת עולמית ב-2007 בעקבות החלטת הממשלה לצמצם את שטח השמורה והידלדלות הראמים שחיים בה לכ-65 פריטים בלבד. בפעם השנייה, נשלל מעמדו של עמק נהר האלבה בעיר הגרמנית דרזדן, בעקבות החלטת העירייה לבנות גשר חדש שפגע ב"שלמות נופו של האתר".

ליברפול, אנגליהצילום: iaminut / Shutterstock.com

גם ההחלטה לשלול את המעמד ההיסטורי של אזור הנמל של ליברפול נבעה משיקולים דומים של טבע מול ציוויליזציה. לדברי אנשי הוועדה של אונסק"ו, אזור הנמל ההיסטורי בליברפול היה עדות לחשיבותה כעיר נמל מרכזית במאה ה-19, והמבנים שהשתמרו בו סימלו את פסגת הישגיה של בריטניה באותה עת. אולם מאז שהעיר זכתה במעמד הזה, ב-2004, הנמל השתנה ללא היכר. בניינים חדשים שנבנו או עתידים להבנות על המים, כמו האצטדיון החדש של קבוצת הכדורגל אברטון, הרסו את החזית הוויקטוריאנית ההיסטורית של העיר. במילים אחרות, ליברפול היא פשוט סתם עוד עיר בריטית עכשיו בעיני אונסק"ו.

ליברפול, אנגליהצילום: בלומברג

Let it Be

ההחלטה הזו התקבלה בבריטניה, כפי שניתן לשער, בבלבול מעורב בעלבון. ראש העיר של ליברפול, ג'ואנה אנדרסון, טענה ש"אתר המורשת שלנו מעולם לא היה במצב טוב יותר", ושאנשי הוועדה כלל לא ביקרו בליברפול בעשור האחרון. ראש המחוז, סטיב רות'ראם, הצהיר שליברפול "לא אמורה לבחור בין שימור מעמדה כאתר מורשת ובין מתן חיים חדשים לקהילות שנותרו מאחור". עבורם, ההחלטה של אונסק"ו מדגימה בעיקר את הניתוק של המוסד מהנעשה בשטח – הן מכיוון שהאתר מתוחזק ומתוקצב (ולכן עדיין שמר על יופיו) והן משום שבנייה עירונית מתחדשת היא הכרחית בעיר גדולה כמו ליברפול (ולכן שינוי הוא בלתי נמנע).

מנגד, התגובות ברחוב הליברפולי, כפי שדיווח אתר החדשות "יורוניוז", תקפו בעיקר את עצם הלגיטימציה של אונסק"ו. פראן, תושבת העיר בת 21, אמרה כי "למען האמת, אני לא בטוחה בכלל מה זה אומר להיות אתר מורשת עולמית". פרד, שלדברי האתר התגורר בעיר יותר מ-50 שנה, חיזק את דבריה: "אנשים לא באים לפה כי אונסק"ו אומרים להם. הם באים לפה כי מכאן הגיעו הביטלס, ויש לנו את קבוצת הכדורגל הטובה ביותר בעולם". קייט, תושבת ליברפול בת 18, היתה זהירה יותר: "אני לא חושבת שאנשים באים לפה בגלל המעמד שלנו כאתר מורשת עולמית. אבל הסרת התואר הזה מדגימה לנו שמשהו בעיר הזו השתבש. גדלתי בעיר הזו, ראיתי אותה משתנה – אבל הבנייה שנעשית באחרונה היא צעד אחד רחוק מדי".

בסופו של דבר, שני הצדדים צודקים. החזית ההיסטורית של ליברפול אכן השתנתה מאז שקיבלה את מעמדה כאתר מורשת עולמית – אבל שינוי כזה הוא בלתי נמנע וגם בלתי ניתן לכימות. סביר להניח שלעירייה יש נתונים מדויקים על כמות התושבים שחיים בעיר, וכמות כלי הרכב שנעים ברחובותיה מדי יום. אבל איך מודדים תרבות? איך סופרים מורשת? כמה ניתן להרוס ולבנות מחדש בלב עיר חיה ונושמת לפני שהיא מפסיקה להיות "היסטורית"? והאם זה הוגן להקפיא את הפיתוח של אזור שלם בעיר רק בשם שימור מעמדו ההיסטורי?

במקביל לידיעה על ביטול המעמד של ליברפול, הועדה של אונסק"ו הכריזה כי היא בוחנת בדאגה את העבודות סביב אתר מורשת היסטורית בריטי אחר – סטונהנג'. לדבריהם, כביש ומנהרה שנבנים בסמוך לאתר המפורסם מאיימים לפגוע בשלמות היופי ההיסטורי שלו. כרגע לא ידוע מה יעלה בגורלו של מעגל האבנים המפורסם, אבל כפי שניתן לראות בליברפול – זהו רק קרב נוסף במלחמה של האדם מול הטבע. המסורת מול הקדמה. השימור מול העתיד. ימים יגידו מי ינצח.

עודד פוירשטיין - צרובה

עודד פוירשטיין | ארצות הבריט

עודד פוירשטיין הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ומנחה הפודקאסט של היסטוריה גדולה בקטנה. כשהוא לא בוהה בטקסטים הוא מעביר הרצאות על היסטוריה מערבית או מסדר את הבית בעקבות החתולה שלו. שותה את התה בלי סוכר, תודה רבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker