כך משתמשת רוסיה ברשתות חברתיות ושכירי חרב כדי להבעיר את העולם - ניצן פוקס - הבלוג של ניצן פוקס - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך משתמשת רוסיה ברשתות חברתיות ושכירי חרב כדי להבעיר את העולם

מלחמה היברידית מתמקדת בפגיעה ב"מרקם החברתי", על ידי התססה של קבוצות חתרניות לשלטון. הדבר נעשה על ידי תמיכה ישירה בקבוצות הללו, פיננסית והדרכתית, או על ידי מניפולציה של דעת הקהל במדינה בשביל שזו תפנה נגד השלטון

5תגובות
מפגינים מתפרעים במרכז פריז
AFP

שמועות בימים האחרונים סביב המהומות בפריז טוענות שרוסיה מעורבת בליבוי האי-סדר בצרפת, במטרה להפיל את עמנואל מקרון. על פי השמועות, בוטים רוסים הציפו את הטוויטר במידע כוזב, ששימש בשביל להסית את דעת הקהל הצרפתית. צרפת הודיעה שתפתח בחקירה רשמית בנושא.

ההאשמות נגד רוסיה, שהיא משתמשת בכלים של מדיה חברתית בשביל להשפיע על דעת הקהל במדינות מטרה, אינן חדשות. הן התחילו עם ניצחונו של טראמפ בבחירות ב-2016, אז נטען שהרוסים השפיעו על דעת הקהל נגד הילרי, וממשיכות בהאשמות שונות, לעתים לא מבוססות, על התערבות של רוסיה גם בברקזיט, בבחירות בגרמניה וכדומה.

אם רוסיה באמת מעורבת במהומות בצרפת או לא אינני יודע. אך אני יודע שבשנים האחרונות רוסיה עברה משימוש במלחמה קונבנציונלית לצורכי הביטחון שלה למלחמה מזן חדש – "מלחמה היברידית". במלחמה זו, כלי הנשק אינם טנקים ומטוסים, אלא רשתות חברתיות ושכירי חרב. המהומות בצרפת הן הזדמנות טובה להכיר את המלחמה ההיברידית, שעלולה לשמש ביום מן הימים גם נגד ישראל.

האילוצים של המלחמה המודרנית

המלחמה המודרנית נאלצת להתנהל תחת שלושה אילוצים מרכזיים: איום בנשק גרעיני, עלות כספית גבוהה ודעת הקהל. האיום בנשק גרעיני משמעו שאם פעם מעצמות יכלו להילחם אחת בשנייה ללא חשש מפגיעה בעורף, היום הן אינן יכולות לעשות זאת מחשש להידרדרות בסכסוך קונבנציונלי למלחמה גרעינית. החשש ממלחמה גרעינית מנע ומונע מלחמה כוללת בין המעצמות הגדולות בעולם, מעין שלום מתוח, שזכה לשם Pax Atomica.

מלחמת וייטנאם, צבא ארה"ב
ASSOCIATED PRESS

האילוץ השני הוא תג המחיר הגבוה. המלחמה בווייטנאם עלתה לארה"ב כחצי טריליון דולר והסתיימה בניצחון קומוניסטי. המלחמה בגיאורגיה עלתה לרוסיה כ-28 מיליארד דולר ונמשכה 5 ימים בלבד. ככל שהמלחמה מתארכת, העול על הכלכלה גדל. כוח אדם שהיה יכול לעבוד נלחם בחזית, בעוד הכלכלה בבית צריכה לשלם עבור הלוגיסטיקה המורכבת של הצבא המודרני, הצריך דלק, מזון, תקשורת, חשמל ועוד.

האילוץ השלישי הוא דעת הקהל. בעידן של תקשורת המונים, התמונות מן החזית מגיעות לכל בית במדינה. תמונות ההרוגים, הפצועים ועדויות מן השטח מגיעות לכל משפחה ומשפחה, לכל בית ובית. ככל שהמלחמה נמשכת התמיכה של דעת הקהל נשחקת. ואם כשמדובר במלחמת מגן על הבית דעת הקהל עלולה להיות הפכפכה, וודאי מלחמה רחוקה מהבית, שמטרתה היחידה היא להבטיח את האינטרסים של המדינה.

מתוך הסרט "העיתון". עיתונאים נלחמו לחשוף את מעורבות ארה"ב במלחמת וייטנאם
Niko Tavernise / TWENTIETH CENTU

מלחמה היברידית

מלחמה היברידית פותחה וגובשה בארה"ב וברוסיה במקביל ובנפרד, בשביל לאפשר מלחמה למרות האילוצים של איום גרעיני, עלות גבוהה ודעת קהל. במקום להשתמש בכוחות קונבנציונליים גדולים, במלחמה היברידית נעשה שימוש בכוחות מיוחדים, שכירי חרב וכוחות מקומיים. מלחמה היברידית מתמקדת בפגיעה ב"מרקם החברתי", על ידי התססה של קבוצות חתרניות לשלטון. הדבר נעשה על ידי תמיכה ישירה בקבוצות הללו, פיננסית והדרכתית, או על ידי מניפולציה של דעת הקהל במדינה בשביל שזו תפנה נגד השלטון.

מרוסיה באהבה

כל אחת מהמעצמות מאשימה את השנייה בשימוש במלחמה היברידית. כאן אתמקד בביצוע הרוסי, הקורא מוזמן לקרוא באתר "המשחק הגדול" על הביצוע האמריקאי.

המלחמה ההיברידית הרוסית מבוססת על 4 מרכיבים: רשתות של דיסאינפורמציה, כמו RT וחוות טרולים; לוחמת סייבר; כוחות מיוחדים ושכירי חרב. כל מרכיב מנגן עם כל מרכיב אחר, כולם חלק מתזמורת סימפונית אחת. אנו נעסוק בדיסאינפורמציה, כוחות מיוחדים ושכירי חרב.

יצמח שקר מן הארץ

כששואלים אותי כמה קשה להתחיל מלחמה, אני נהנה לספר את הסיפור הבא: ב-1868 המלכה איזבלה מספרד ויתרה על כס המלוכה. בחיפושים אחר מלך חדש, פנו גם לקרוב של מלך פרוסיה, וילהלם הראשון. צרפת, שפחדה מהרעיון של מלך פרוסי על כס המלוכה במדריד, התנגדה בכל תוקף למינוי ודרשה מווילהלם הראשון להתנגד גם הוא למינוי.

ביולי 1870 פנה השגריר הצרפתי לווילהלם, ששהה באותו זמן בעיר המרגוע אמס (Ems) שבדרום מערב גרמניה. הוא דרש מהמלך להבטיח שלעולם לא ירשה לחבר מבית המלוכה הפרוסי להתמודד על כס המלכות הספרדי. וילהלם השיב ש"לעולם" זה זמן ארוך מאוד ושהוא מסרב להתחייב לכך. בעצת שריו, המלך סירב לפגוש שוב את השגריר והודיע לו, דרך הנספח הדיפלומטי, שאין לו עוד מה לומר בנוגע לנושא הירושה של המלכות הספרדית. את תקציר הדברים שלח המלך בטלגרף לקנצלר שלו, אוטו פון ביסמרק, וביקש שהדברים ישלחו לשגרירויות של פרוסיה ויפורסמו בעיתונות.

ביסמרק יותר משמח לבצע. רק מה? ביסמרק טיפה ערך את הדברים. הוא לא שינה את העובדות, אך הוא ערך את הטלגרף בצורה כזו שנשמע לצד הפרוסי שהשפילו את מלכם ולצד הצרפתי שמלך פרוסיה השפיל את השגריר הצרפתי. זועמים על ההשפלה של השגריר והביזוי של צרפת, ב-19 ביולי 1870 הכריז הפרלמנט בפריז מלחמה על פרוסיה. מה שהם לא ידעו שביסמרק וראש המטה הפרוסי הלמוט פון מולטקה התכוננו למלחמה עם צרפת מאז 1866. צרפת הוכתה שוק על ירך, פריז הושמה תחת מצור ובאולם המראות שבארמון ורסאי, וילהלם הראשון מלך פרוסיה הוכרז כקייזר החדש של הרייך השני. והכול התחיל ממעשה אחד של דיסאינפורמציה.

אוטו פון ביסמרק
Georgios Kollidas | Dreamstime.com

מאז ועד היום דיסאינפורמציה שיחקה ומשחקת תפקיד חשוב בלוחמה הפסיכולוגית של מדינה אחת נגד אחרת. המטרה של דיסאינפורמציה אינה פשוט לשקר – שקר מוחלט קל לתפוס והוא פוגע באמינות שלך. המטרה של דיסאינפורמציה היא להציג את האמת בצורה שקרית. כמו שביסמרק עשה – הוא הציג שיחה בין מלך פרוסיה והשגריר הצרפתי באופן כזה שנראה שכל צד פגע בשני. הוא השמיט את גינוני הנימוס והדגיש את המחלוקת. הצגת האמת – באופן שקרי.

רוסיה משתמשת ברשתות חדשות – RT ו-Sputnik - וברשתות חברתיות – פייסבוק וטוויטר – בשביל להציג את האמת באופן שקרי. ולפני שיקפצו עלי ויאשימו את המערב – כן, גם כלי תקשורת מערבים מציגים Fake news. אולם עדיין לא יצא לי לשמוע כתב של CNN שיוצא בפומבי נגד הרשת שלו בגלל עיוות של המציאות. זה כן קרה ב-RT, כשמגישת החדשות בשפה האנגלית הודיעה באמצע השידור שהרשת מציגה תמונה חלקית ומניפולטיבית.

מגישת חדשות ב-RT מודיעה באמצע השידור שהרשת מציגה תמונה חלקית ומניפולטיבית - דלג
מגישת חדשות ב-RT מודיעה באמצע השידור שהרשת מציגה תמונה חלקית ומניפולטיבית

מטרת הדיסאינפורמציה היא לפעמים לייצר תמונת מציאות שתתמוך באינטרסים של רוסיה, לעתים לפגוע במרקם החברתי של מדינת המטרה.

כדוגמה לצורה הראשונה, נסתכל על סיפוח חצי-האי קרים. מה הביא את האוכלוסייה שם להצביע לסיפוח לרוסיה? חוץ מכל החיילים הרוסים הבלתי מזוהים שהסתובבו שם – עוד נגיע לזה – היתה גם את מערכת המידע שרוסיה ניהלה. ערוצי התקשורת הרוסים הציגו את תנועת המחאה האוקראינית כתנועה נאצית-פאשיסטית, העומדת למחוק את האוטונומיה התרבותית של תושבי חצי האי-קרים. "ב-16 במארס מחליטים!" הכריזה מודעה גדולה בחצי-האי, "אם להיות רוסים או נאצים". אל שידורי החדשות התלוו טרולים שהציפו את המרחב האינטרנטי האוקראיני בתפיסות פרו-רוסיות.

עצרת במוסקבה לציון שנתיים להשתלטות על חצי האי קרים
רויטרס

היכולת של הממשל הרוסי להפעיל כלים אינטרנטיים, כמו טרולים ובוטים, בשביל לעצב את דעת הקהל ברשתות חברתיות, היא ייחודית. העובדה שהוא עושה זאת לא דרך גוף רשמי, אלא באמצעות "מקורבים" ותוך שימוש בגופי צד שלישי – כמו המאפיה הרוסית – מקשה אף יותר את היכולת להפנות כלפי הממשל הרוסי אצבע מאשימה.

רוסיה ניצלה את הכלים האלו במערכת הבחירות של ארה"ב ב-2016. כאן המטרה היתה ליצור חוסר הסכמה וכאוס, במקום ליצור דעת קהל נוחה לאינטרסים של רוסיה. הדרך? שימוש ברשתות חברתיות. בדיוק כפי שגוגל או פייסבוק בונות פרופיל שלכם בהתאם למה שאתם לוחצים עליו, משתפים או קונים, המודיעין הרוסי בנה פרופילים של אנשים לפי מידת ההיענות שלהם לתעמולה. אחרי שהוא זיהה את אלו הרגישים ביותר, הוא הפעיל טרולים אנושים או בוטים בשביל להציף אותם במידע כוזב, שהם ימשיכו ויפיצו ברשתות החברתיות שלהם.

לדוגמה, תיאוריית קונספירציה על רשת להברחת ילדים המנוהלת על ידי בכירים דמוקרטים הפכה לסנסציה במהלך קמפיין הבחירות, הודות לבוטים שעלו על הסיפור והפיצו אותו שוב ושוב, נותנים לו משקל גדול הרבה יותר ממה שהיינו יכולים לצפות מסיפור כזה.

אנשים קטנים וירוקים

אל היכולת הייחודית בתחום הדיסאינפורמציה, מצטרפת מתודיקה ייחודית בהפעלה של כוחות מיוחדים. ב-2008, כשרוסיה פלשה לגיאורגיה, הצבא הרוסי – כולל הכוחות המיוחדים שלו – לא היה מוכן. במהלך מלחמה של 5 ימים רוסיה איבדה 6 כלי טיס, חלקם לאש ידידותית, והצבא היבשתי היה בעמדה נחותה מבחינת ציוד לעומת הצבא הגיאורגי. כל כך נחותה, שחיילים רוסים הפשיטו גופות של חיילים גיאורגים בשביל ציוד המגן שלהם.

בעקבות המלחמה בגיאורגיה הצבא הרוסי עבר כמה שינויים משמעותיים, ביניהם רפורמה במבנה הכוחות המיוחדים שלו – הספצנאז. חשוב לשים לב ש"ספצנאז" הוא שם כולל לכוחות מיוחדים, לא בהכרח ליחידה ספציפית בצבא. למען האמת, חלקן של יחידות הספצנאז אינן אפילו נמצאות בצבא – יחידת "אלפא" שייכת ל-FSB, השירות לביטחון פנים של רוסיה ועוסקת בלוחמה נגד טרור; יחידת "זסלון" שייכת למודיעין הרוסי ועוסקת בין השאר בהגנה על דיפלומטים, השמדת מידע רגיש והשד יודע מה עוד. רשמית היחידה לא קיימת, כך שקשה לדעת מה בדיוק המשימות הרשמיות שלה; ויש כמובן את היחידות הצבאיות: הספצנאז של המודיעין הצבאי (GRU) המשמש ככוח מיוחד לצבא הסדיר והפיקוד לכוחות מיוחדים (SOC) שמשמש ככלי הצבאי של ההנהגה הפוליטית. הפיקוד לכוחות מרכזיים הוא המרכיב העיקרי שמעניין אותנו מפני הקשר שלו ל-"little green men".

מפגן של צבא רוסיה ליד מוסקבה
אי־פי

“little green men” הוא המונח החצי הומוריסטי שמומחים צבאיים נתנו לחיילים בלתי-מסומנים שהופיעו בחצי-האי קרים במארס 2014. לפי מוסקבה באותו זמן היה מדובר ב"כוחות הגנה עצמית", שאין להם קשר אליה. אותם חב"מים – חיילים בלתי מזוהים – הופיעו גם במזרח אוקראינה, רק שהפעם הם הסתובבו במדים ונשק רוסי מודרני, בניגוד לאחיהם בחצי-האי קרים. בשני המקומות גורמים אוקראינים ומערביים טוענים שאותם חב"מים אינם אלא חיילי ספצנאז של המודיעין הצבאי והפיקוד לכוחות מיוחדים. לטענתם, מוסקבה משתמשת בהם ככוח צבאי לכל דבר, אך כזה שנותן לה מרחב הכחשה.

מדובר פה בהפעלת כוח בצורה מהפכנית, כזו שמאתגרת את הדרך שבה אפילו נאט"ו חושבת על כוחות מיוחדים. נאט"ו מחלקת את הפעילות של כוחות מיוחדים לאחת משלוש קטגוריות: פעולה ישירה, כמו פעילות חבלה או משימות קצרות מעבר לקווי האויב, איסוף מודיעין או תמיכה בפעילות צבאית. לאחר הפעילות בחצי-האי קרים ובמזרח אוקראינה, ניתן להוסיף קטגוריה רביעית: פעילות פוליטית חשאית.

בחצי-האי קרים, הכוחות המיוחדים שימשו ככלי המרכזי איתו מוסקבה השתלטה על ממשל חצי-האי, גירשה את הכוחות האוקראינים והבטיחה את המעבר החלק של חצי-האי מאוקראינה לרוסיה. מפני שהכוחות היו לא מסומנים, לקח זמן לאוקראינה ונאט"ו להבין בדיוק מה קורה שם. עד שהבינו שבעצם רוסיה פלשה למחוז וכבשה אותו, הם כבר היו חסרי יכולת להגיב.

במזרח אוקראינה נראה שהכוחות המיוחדים הרוסים היו מעורבים לא רק באימון המורדים, אלא גם השפיעו על קבלת ההחלטות של ההנהגה שלהם. הכוחות הללו מואשמים כגורם הישיר לסירוב של המורדים לקבל את תנאי הפסקת האש שקייב הציעה בתחילת המשבר.

ספצנאז רוסים פועלים כיום גם בסוריה, שם הם מבצעים את התפקידים הרגילים של כוחות מיוחדים. בתחילת הפריסה הרוסית הם התמקדו בעיקר בהגנה על תשתיות רוסיות, דוגמת בסיסי חיל האוויר והים שם. התקדמות המערכה הובילה אותם בהדרגה לפעול בחזית ביחד עם כוחות איראנים וצבא אסד, לעתים מייעצים, לעתים נלחמים ממש והרבה פעמים תומכים בהם על ידי איתור ואיכון מטרות בעבור הכוחות האוויריים של רוסיה.

אל הכוחות המיוחדים הללו מצטרפת קבוצה נוספת של כוחות, שגם הם מאפשרים לממשל הרוסי מרחב הכחשה ובשר תותחים - שכירי החרב של "קבוצת ווגנר".

כוחות צבא אסד במחוז דרעא
SANA/רויטרס

ווגנר

איך קרה שדווקא שכירי חרב רוסים קישרו מחדש את השם "ווגנר" לעסקי המלחמה אינני יודע. "קבוצת ווגנר" היא חברה צבאית פרטית שמעסיקה שכירי חרב רוסים במזרח אוקראינה וסוריה. בראש הקבוצה עומד אחד, סגן אלוף במיל' דמיטרי יוטקין.

יוטקין שירת עד 2013 במודיעין הצבאי הרוסי, אז פרש ועבר לעבוד תחילה בחברת האבטחה הפרטית מורן ולאחר מכן ב"גדודים הסלבונים", הגרסה הקודמת של "קבוצת ווגנר". ה"גדודים" נשלחו לסוריה, לפעול יחד עם אסד. אחרי כמה תבוסות קשות וללא תשלום סדיר, שכירי החרב חזרו לרוסיה שם ה-FSB  עצר את רובם וזרק אותם לכלא. על פי החוק הרוסי, חברות צבאיות פרטיות הן בלתי-חוקיות.

יוטקין היה היחיד שהורשה להמשיך לפעול בחופשי והקים את "קבוצת ווגנר", שחלק מאימוניה נעשו בבסיס של הספצנאז בדרום רוסיה. העובדה שמדובר בחברה צבאית פרטית לא הפריעה לה לשלוח כוחות תחילה למזרח אוקראינה ולאחר מכן לסוריה, שם היא פועלת במשותף עם צבא אסד, לפעמים גם נגד כוחות אמריקאים בשטח. אחת התקריות הידועות התרחשה בפברואר 2018, כששכירי החרב של ווגנר תקפו ביחד עם כוחות של אסד עמדה של הצבא האמריקאי. האמריקאים הדפו את המתקפה והשיבו במתקפה אווירית, שהרגה 100 איש, ביניהם גם שכירי חרב של ווגנר.

קבוצת ווגנר מציעה למוסקבה דרך להציב כוחות קרקע מבלי לסבול מפגיעה בתמיכה הציבורית בבית. אף אחד לא יבכה על שכירי חרב שמתו בסוריה, והממשל במוסקבה לא חייב אף לפרסם את דבר מותם. פוטין עצמו דיבר על כך ב-2012 :"חברות צבאיות פרטיות הן דרך ליישם את האינטרסים הלאומים מבלי מעורבות ישירה של הממשלה". אם זו הכוונה, הרי שקבוצת ווגנר היא בגדר סנונית ראשונה.

סיכום

מלחמה היברידית היא זן חדש של מלחמה שמנצל את המאפיינים הייחודים של המאה ה-21 בתחומי מהפכת המידע. היא מנצלת את הפתיחות של חברות דמוקרטיות בשביל לנסות ולהפנות את דעת הקהל נגד הממשלה שלהן, לעתים בניגוד לאינטרסים הלאומיים שלהן. המהומות האחרונות בפריז הן תזכורת כמה הרס זעם ציבורי יכול ליצור. עם התקדמות מהפכת המידע אנו יכולים לצפות לעלייה בשכיחות של המלחמה ההברידית ולהכנסה של "המרקם החברתי" לקטגוריה של משאב אסטרטגי. 

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מסעדה בקלימנוס

מנהל מסעדה לא ענה למייל בעת חופשה - ופוטר. מה קבע בית המשפט?

העידן הדיגיטלי הביא לחיינו הרחבה כמעט בלתי מוגבלת של שעות העבודה - טלפונים, מיילים והודעות בלתי פוסקות, לפני ואחרי שעות העבודה, ובלי שכר על שעות נוספות. במדינות שונות נפסקו חוקים שונים שניסו להסדיר את הסוגיה

כתבות שאולי פיספסתם

*#