האייתוללות לא הולכים לשום מקום: הסנקציות על איראן רק יגרמו לה להתבצר בעמדתה - ניצן פוקס - הבלוג של ניצן פוקס - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האייתוללות לא הולכים לשום מקום: הסנקציות על איראן רק יגרמו לה להתבצר בעמדתה

איראן מצליחה לשמור על יציבות שלטונית הודות למערכת ביטחון פנימי יעילה, שאינה מפחדת ללכלך את הידיים ולמנוע מממשלות זרות לחדור לתוכה ולפגוע במשטר

8תגובות
המהפכה האיראנית עם תמונת חומייני, 1979
AFP

הסנקציות נגד איראן עומדות להגיע, ואין ספק שבקרב מקבלי ההחלטות בירושלים ובווושינגטון יש תקווה, גם אם קלושה, שהלחץ הכלכלי יביא סוף סוף לנפילת האייתוללות. הם כנראה ימשיכו לקוות.

המבנה המהפכני של איראן

באיראן קיימות שתי מערכות שלטון, אחת המתכסה בשנייה. המערכת הראשונה היא "הדמוקרטיה האיראנית" עם הבחירות והפרלמנט. השנייה, שבאמת מחליטה הכול, היא "המערכת המהפכנית" בראשה עומד המנהיג העליון, ומשמרות המהפכה השומרים עליה מאיומים מבית ומחוץ.

חשוב לעמוד על המבנה הפוליטי של איראן בשביל להעריך עד כמה הוא מתוחכם. כי אם מסתכלים על איראן במבט ראשון נראה שהעם הוא הריבון – הוא מצביע ובוחר מועמדים לשלושה מוסדות בשלטון האיראני: הפרלמנט, הנשיאות ומועצת המומחים. פרלמנט – אנחנו מכירים, נשיאות – גם. מה היא מועצת המומחים? מועצת המומחים היא מועצה של 86 חכמי דת הבוחרים את המנהיג העליון. תיאורטית, הם הגוף המפקח על המנהיג העליון והם גם יכולים להדיח אותו. מעשית הם חותמת הגומי שלו. עוד רגע נבין למה.

העם מצביע לנשיאות, לפרלמנט ולמועצת המומחים. מועצת המומחים בוחרת את המנהיג העליון, מינוי לכל החיים. המנהיג העליון הוא ראש הכוחות המזויינים וראש המועצה לביטחון לאומי של איראן. כלומר, הוא מחליט בנושאים כמו תוכנית הגרעין, תוכנית הטילים הבליסטיים או המערכה בסוריה. הוא ולא הנשיא, הוא ולא הפרלמנט. המנהיג העליון גם ממנה את ראשי ערוצי הטלוויזיה והרדיו, את ראש הרשות השופטת ו-6 חברים מתוך 12 במועצת השומרים.

מצעד צבאי באיראן בחודש שעבר
AP

כאן אנחנו מגיעים לגאונות האמיתית של המערכת.

מועצת השומרים מורכבת מ-12 חברים, 6 חכמי דת שממנה המנהיג העליון ו-6 עורכי דין שעליהם ממליץ ראש הרשות השופטת. מועצת השומרים הופכת את כל הדמוקרטיה האיראנית לריקה מתוכן: המועצה מאשרת את רשימת המתמודדים לנשיאות, לפרלמנט ולמועצת המומחים, ויש לה זכות וטו על כל חוק שהפרלמנט יחוקק. מה שגאוני הוא שבפועל מועצת השומרים היא מינוי של איש אחד – המנהיג העליון.

איך? הוא ממנה ישירות חצי מהמועצה ומאשר את החצי השני. הוא זה שמחליט אם לקבל את ההמלצות של ראש הרשות השופטת – שהוא בעצמו מינוי של המנהיג העליון! המנהיג העליון שולט ברשות השופטת, המחוקקת והמבצעת ובוחר את חבריי הגוף – מועצת המומחים – שאמורה לפקח עליו. אם הוא היה עושה זאת ישירות – ללא מועצות – היה ברור שאיראן אינה רפובליקה, אלא דיקטטורה. אז יש את המועצות והבחירות, בשביל לטשטש את העובדה הזו.

המנהיג והמשמרות

המנהיג העליון אינו עומד לבד בראש המערכת המהפכנית. לצדו עומדים משמרות המהפכה, המהווים כוח מקביל לצבא האיראני ולכוחות המשטרה.

מפקד משמרות המהפכה סולימאני בטהרן, ב-2016
Office of the Iranian Supreme Le

כוחות משמר המהפכה האסלאמית הוקמו ב-1979 בשביל להגן על המהפכה האסלאמית מבית ומחוץ. אייתוללה ח'ומייני למד מההפיכות הצבאיות בטורקיה, מצרים ואיראן שאם הוא רוצה לבצר את שלטונו, הוא חייב כוח מאזן לצבא הרגיל. כוחות משמר המהפכה – או משמרות המהפכה בקיצור – הם כוח צבאי מקביל לצבא איראן, המונה כ-150 אלף איש וכולל כוחות קרקע, אוויר וים. הם גם מנהלים את תוכנית הטילים של איראן וחלקים מתוכנית הגרעין שלה.

בנוסף לכוחות סדירים, למשמרות יש שתי זרועות סמי-צבאיות, האחראיות ללחימה לא סדירה וטרור. הראשונה היא מליציית הבסיג', הפועלת בפנים המדינה ומונה כמיליון מתנדבים. היא עוזרת לשלטון באכיפת הסדר ובחיסול מתנגדי משטר, כמו בהפגנות ב-2009. השנייה הוא כוח קודס, יחידת עלית האחראית לרוב פעילות הטרור של איראן מחוץ למדינה.

כוח קודס היה אחראי להקמת חיזבאללה בשנות ה-80, והוא כיום הגוף המרכזי שמנהל את הלחימה מטעם האיראנים בסוריה. אגב, אם תהיתם – כן, הכוונה ב"קודס" היא לירושלים. רשמית מטרת הארגון לשחרר את ירושלים. על הדרך הם עזרו בהקמת מליציות וארגוני טרור במזרח התיכון וביצוע פיגועים נגד מטרות ישראליות ויהודיות. הכוח נחשב ל"זרוע הארוכה" של איראן.

משמרות המהפכה הם הכוח הצבאי של המנהיג העליון. בלעדיהם הוא חשוף להפיכה, אם מצד העם באיראן ואם מצד הצבא הרגיל. אולם משמרות המהפכה אינם רק גוף צבאי, המקבל את הפקודות שלו מגבוה ומבצע. עם השנים הם הפכו לגוף כלכלי משמעותי.

לוחמי משמרות המהפכה במצעד ראווה בטהרן, 2014
AP

הודות להפרטה המסיבית שהתחילה ב-2005, משמרות המהפכה שולטים כיום בשליש מהתמ"ג של איראן. הם שולטים במפעלי מכוניות, חברות בניין ותשתית, בנקים ועוד. הרווח העצום מהעסקים הללו חוזר למשמרות המהפכה, שמשתמשים בו למימון טרור, לקניית כוח פוליטי ולרפד את הכיסים של הבכירים בארגון.

המשמעות היא שלמשמרות המהפכה יש אינטרסים כלכלים ופוליטיים, המשתלבים ביחד עם אידיאולוגיה קיצונית של הפצת המהפכה האסלאמית. הם מתנגדים לרפורמות בכלכלה האיראנית היכולות לפגוע ברווחים שלהם מהשוק השחור, ומעודדים מצב מתמיד של מתיחות ומלחמה בשביל להצדיק הזרמת עוד תקציבים וכוח אליהם. המנהיג העליון חייב להקשיב לרצונותיהם, אם הוא לא רוצה למצוא עצמו מודח.

ניסיון, ניסיון ועוד ניסיון

אנו לרוב שוכחים שהקיום של איראן כמדינה אחת אינו מקרי או אפילו טבעי. איראן היא מדינה המורכבת מכמה קבוצות אתניות, ששטחה ברובו הררי וצחיח. באפגניסטן השכנה השילוב הזה הוא הבסיס לאנרכיה במדינה. איראן, לעומתה, מצליחה לשמור על יציבות הודות למערכת ביטחון פנימי יעילה. המערכת הזו כוללת כמה גופים, ביניהם משמרות המהפכה, הצבא (שפועל גם בתוך המדינה) והמשרד למודיעין וביטחון.

זו מערכת שאינה מפחדת ללכלך את הידיים ומשתמשת בבתי כלא סודיים, מרגלת אחרי אזרחים וסותמת פיות לעיתונאים ואינטלקטואלים. הגרוע מכול שהמערכת הזו מכירה ממקור ראשון כיצד כוחות זרים מבצעים הפיכות. איך?

מצעד של משמרות המהפכה באיראן
Ebrahim Noroozi/אי־פי

איראן המודרנית חוותה שלושה חילופי שלטון שמקורם בכוחות מחוץ למדינה. הראשון קרה ב-1921 כשהפיכה בתמיכה בריטית העלתה לשלטון את רזא ח'אן, בשביל להבטיח את שליטתה של בריטניה באיראן. כשח'אן ניסה להיות ניטרלי במלחמת העולם השנייה, הבריטים והסובייטים פלשו לאיראן והדיחו אותו. הם העלו לכס השלטון במקומו את מוחמד רזא שאה פהלווי, בנו. ב-1953, כשהממשלה הדמוקרטית של מוחמד מוסאדק איימה להלאים את תעשיות הנפט באיראן, בריטניה וארה"ב חוללו הפיכה צבאית שחיסלה את המשטר הדמוקרטי והפכה את רזא שאה לשליט יחיד.

רזא שאה, דיקטטור יחיד אחרי ההפיכה של 1953, התחיל בסדרה של רפורמות שהביאו עוני ואי-סדר למדינה. העם באיראן פנה לדת, לאיסלאם השיעי, כתגובת נגד ללאומיות החילונית של השאה. אייתוללה חומייני, אז גולה בצרפת, הפך לדמות נערצת בעיני ההמונים.

המפתיע – ואולי לא – שלאמריקאים היתה יד גם בעלייתו של חומייני. על אף ששאה היה פרו-מערבי, וושינגטון עזרה ב-1979 לחומייני לחזור לאיראן ולתפוס את מושכות השלטון. ממשל קרטר לא חשב שבכך הוא עוזר לאויב של העם האמריקאי ומביא להפסדו שלו בבחירות מול רייגן.

שלוש ההפיכות הללו לימדו את השליטים הנוכחיים של איראן את החשיבות של מנגנוני ביטחון יעילים, את הדרכים בהן ממשלות זרות יכולות לחדור לאיראן וכיצד ניתן לנטרל אותן.

השאה המודח מוחמד רזה פהלווי עם רעייתו וילדיהם באיי הבהאמה, במארס 1979
ASSOCIATED PRESS

מה הלאה?

בטווח הקצר קשה לראות איך משטר הסנקציות יצליח לערער את המשטר האיראני. להפך, בשלב הראשון הסנקציות יחזקו את המשטר כשיתנו לו לקדם נרטיב של "אנחנו והם", של ניסיון "לפגוע באומה האיראנית הגאה" ובציור מפגינים כ"סוכנים אמריקאים".

לא ברור גם עד כמה הסנקציות יצליחו לפגוע בכלכלה האיראנית, כשרוסיה, סין והאיחוד האירופאי מתכננים לעזור לאיראן להמשיך ולמכור נפט וימשיכו להיות קו החיים למשטר.

בטווח הארוך טהרן כנראה תמתין עד שטראמפ יוחלף בנשיא אחר. כפי שנתניהו עמד מול ממשל אובמה 8 שנים מבלי לסגת בנקודות אסטרטגיות, לטהרן אין כל סיבה שלא להמתין 4 עד 8 שנים עד שטראמפ ויועציו יוחלפו בנשיא דמוקרטי, שקרוב לוודאי יהיה יותר ידידותי לה.

אם היושבים בבלפור ובבית הלבן רוצים לראות חילופי משטר בטהרן הם יצטרכו להפעיל הרבה יותר לחץ על איראן. ניסיון לשחוק את עמידות המשטר תחת סנקציות רק תעזור לו להתבצר בעמדתו.

תומכי חומייני בטהרן, 1979

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מסעדה בקלימנוס

מנהל מסעדה לא ענה למייל בעת חופשה - ופוטר. מה קבע בית המשפט?

העידן הדיגיטלי הביא לחיינו הרחבה כמעט בלתי מוגבלת של שעות העבודה - טלפונים, מיילים והודעות בלתי פוסקות, לפני ואחרי שעות העבודה, ובלי שכר על שעות נוספות. במדינות שונות נפסקו חוקים שונים שניסו להסדיר את הסוגיה

כתבות שאולי פיספסתם

*#