ארה"ב גירשה אלפי עבריינים בשנות ה-90 – ועכשיו היא משלמת במאות אלפי מהגרים שעומדים בשעריה - ניצן פוקס - הבלוג של ניצן פוקס - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ארה"ב גירשה אלפי עבריינים בשנות ה-90 – ועכשיו היא משלמת במאות אלפי מהגרים שעומדים בשעריה

בשנות ה-90 החלה ארה"ב לגרש מהגרים ואזרחים אמריקאיים שנולדו מחוץ לגבולות ארה"ב על מעשי פשע. אלו הגיעו למדינות המשולש, שהתגלו ככר פורה לכנופיות. 20 שנה מאוחר יותר, נוצר משבר הילדים של 2014

4תגובות
מהגרים מנסים לחצות את הגבול לתוך ארה"ב
רויטרס

השיירה של כ-5,000 מהגרים מהונדורס העושים דרכם אל ארה"ב מזכירה לנו שבמרכז אמריקה, ממש בחצר האחורית של ארה"ב, יש משבר הומניטרי רחב היקף הנובע לא ממלחמה, כי אם משילוב של שחיתות, עוני ופשע שהגיעו למימדים עצומים.

אל-סלבדור, הונדורס וגוואטמלה – מדינות "המשולש הצפוני" – נמצאות שלושתן בין 15 המדינות בעלות שיעור הרצח הגבוה בעולם. אל-סלבדור במקום הראשון, הונדורס במקום השני וגוואטמלה במקום ה-15. אלו המדינות המסוכנות ביותר לחיות בהן, למעט אזורי מלחמה כמו סוריה או אפגניסטן. הן גם שוברות שיאים בסחיטה: כל שנה אנשים באל-סלבדור, הונדורס וגוואטמלה משלמים 400 מיליון, 200 מיליון ו-61 מיליון דולר בהתאמה. כשיעור מהתמ"ג שלהן מדובר ב-1.7%, 1% ו-0.97% בהתאמה.

בניגוד למקסיקו, במדינות המשולש הקרטלים הם פעמים רבות גורם מייצב ולא גורם מערער. כן, כמו במקסיקו הם עסוקים בהשחתה של פוליטיקאים ושוטרים. נשיא גוואטמלה קיבל 11 מיליון דולר ב-2007 מהקרטל לוס זאטס בשביל קמפיין הבחירות שלו. כמו במקסיקו יש קרבות על טריטוריה, בעיקר בין קרטל סינלואה ולוס זאטס, ששניהם מנסים להשתלט על נתיבי ההברחה היבשתיים החוצים את מרכז אמריקה. אבל שלא כמו במקסיקו, עיקר הפשיעה במשולש לא נגרמת בגלל הקרטלים, אלא בגלל שתיים מהכנופיות הגדולות בעולם: מארה סלבטרוצ'ה, או MS-13 ובאריו 18 או M-18.

השורשים של שתי הכנופיות הם בלוס אנג'לס של שנות ה-80, שם הן צמחו ככנופיות רחוב בתוך קהילות המהגרים הלטיניות של העיר. חברי MS-13 הגיעו בעיקר מקהילת המהגרים מאל-סלבדור שברחו. באריו 18 גם היא התחילה מקהילה אחת – מהגרים ממקסיקו – אך התרחבה עם הזמן להכיל עוד קבוצות לטיניות – מהגרים מגוואטמלה, הונדורס ועוד.

איך הן הגיעו למרכז אמריקה?

עם העלייה בפשיעה בשנות ה-90 בלוס אנג'לס וההתעצמות של הכנופיות, מדינת קליפורניה והקונגרס האמריקאי החליטו לקחת עמדה קשוחה יותר בנוגע לפשיעת מהגרים. ב-1992 קליפורניה יישמה חוקים נגד כנופיות, שאיפשרו לתובעים לשפוט קטינים בכנופיות כמבוגרים ולשלוח אותם לכלא.

ב-1994 בית המחוקקים של קליפורניה העביר את חוק "שלוש פסילות ואתה בחוץ", שאיפשר לשפוט פושעים לזמן ארוך גם ללא עבירה משמעותית. וב-1996 הקונגרס האמריקאי הקשיח את חוקי ההגירה של המדינה ואפשר לראשונה לגרש לא רק מהגרים שביצעו עבירות בארה"ב, אלא גם לשלול את האזרחות של אזרחים אמריקאים שנולדו מחוץ לארה"ב ולגרשם מהמדינה.

הפגנות אלימות בבירת הונדורס
Rodrigo Abd/אי־פי

רשימת העברות שבגינן ניתן לגרש אדם הוארכה, וכמובן שפשעי הכנופיות כמו שוד ורצח נכללו בה.

הקשחת חוקי ההגירה ב-1996 הביאה לכך שבין השנים 2000 ל-2004 גורשו מארה"ב למרכז אמריקה כ-20 אלף צעירים, שלא ידעו דבר וחצי דבר על המדינות שאליהן גורשו. נכון, הם היו אזרחים אמריקאים שלא נולדו בארה"ב, אך רובם היו רק תינוקות כשהגיעו עם משפחותיהם מאל-סלבדור או הונדורס. הם דיברו אנגלית כשפת אם וגדלו כאמריקאים.

הגירושים ההמוניים של תחילת שנות האלפיים לקחו בעצם אזרחים אמריקאים שסרחו ושמו אותם במדינות זרות שאין להן שום קשר אליהם. ללא הרבה אפשרויות, עקב מחסומי תרבות ושפה, חברי הכנופיות שמרו והפכו להיות עוד יותר תלויים בקשרים שלהם אחד לשני ולכנופיה, לא משנה אם זו MS-13 או M-18. הם הפכו לגרעין הקשה שיגייס סביבו עשרות אלפי חברים חדשים.

מדינות המשולש התגלו ככר פורה לכנופיות. ראשית, למדינות הללו יש מספר גבוה של צעירים – כ-50% מהאוכלוסיה היא מתחת לגיל 19. אלו בדיוק הגילים שהכנופיות מחפשות, כשבדרך כלל תהליך הגיוס מתחיל כבר בגיל 9 והגיל החציוני בהן עומד על 20. שנית, רובה של האוכלוסייה במדינות המשולש חיה בעוני: ב-2014 בגוואטמלה 59.3% מהאוכלוסייה חיה מתחת לקו העוני. בהונדורס ב-2016 שיעור העוני היה 60.9% ובאל-סלבדור שיעור העוני היה 38%, גם ב-2016. חיים כחבר כנופיה קורצים לילד בשכונת מצוקה, בטח אם איתם באים כסף וסטטוס חברתי.

תוך כמה שנים 20 אלף האנשים שגורשו מארה"ב הפכו ל-50 אלף איש, מפוזרים ברחבי המשולש בקבוצות אוטונומית, "קליקות", שנלחמו אחת בשנייה על טריטוריה וסחטו או שדדו את האוכלוסייה המקומית. אך ייקח עוד זמן עד שהרשויות במשולש ישימו לב מה צמח להן מתחת לאף.

גואטמלה
בלומברג

אגרוף הברזל

בהתחלה מדינות המשולש לא הבינו שיש כאן איום עליהן ועל המרקם החברתי שלהן. פקידי ממשל בקושי התייחסו לנוכחות של פושעים אמריקאים שהסתובבו בערים, מכרו סמים והתעסקו בשוד ובסחיטה. הם שמו לב רק כשמספר מקרי הרצח התחיל לטפס, כשאוטובוסים לא היו נכנסים לשכונות מסוימות מהפחד להישדד או להירצח בידי חברי הקליקה ששלטה בשכונה.

הראשונה לשים לב ולהתוות את הדרך נגד הכנופיות היתה הונדורס. מלחמות הטריטוריה בין MS-13 ו-M-18 בתחילת שנות האלפיים הביאו לעלייה במספר מקרי הרצח במדינה. אם ב-1999 מספר מקרי הרצח עמד 42.08 לכל 100 אלף תושבים, בשנת 2000 הוא כבר קפץ ל-50.9 וב-2001 טיפס שוב ל-54.7 מקרים. מופתעים ובפאניקה, אנשי הממשל של הונדורס החליטו לפעול באלימות, בדיוק כמו נשיא מקסיקו קלדרון ב-2006.

ב-2002 הנשיא הטרי של הונדורס, ריקרדו מדורו (Ricardo Maduro) הכריז על מדיניות של "אגרוף ברזל", mano dura, נגד הכנופיות. המשטרה יכלה מעתה לעצור חברי כנופיה ל-12 שנים על בסיס חשד בלבד, חשד שבמקרים רבים התבסס על קעקועים ותו לא. כמו במקסיקו, "אגרוף הברזל" לא הביא דבר חוץ מעוד הרג מיותר, שנעשה בחסות החוק. שנה לאחר שהוכרז "אגרוף הברזל" שיעור מקרי הרצח קפץ מ-55.7 מקרים ב-2002 ל-61.5 מקרים ב-2003.

בשביל להבין למה, די אם נסתכל בדו"ח שארגון אמנסטי פירסם ב-2003. בדו"ח, הארגון מתאר תמונה קשה של התנהלות המשטרה תחת מדיניות "אגרוף הברזל". משום שהכנופיות היו בעיקר כנופיות של צעירים, המשטרה כיוונה את מאמציה נגד ילדים ונוער. מפני שהדרישה להפללה ירדה כה נמוך, להימצאות של קעקועים על גוף הילדים, מספר ההוצאות להורג של קטינים ללא משפט קפץ מ-209 בשנת 2000 ל-556 מקרים ב-2002.

שני שליש מההרוגים באותם מקרים אף לא היו קשורים לפעילות של כנופיות, אלא סומנו – אם בגלל הלבוש או המראה שלהם. בחלק מהמקרים הרציחות אף לא בוצעו על ידי המשטרה, אלא על ידי רודפי צדק מקומיים, שהיו יורים במי שהם חשבו כחברי כנופיות מתוך מכוניות.

אל הונדורס הצטרפה ב-2003 אל-סלבדור, ופתחה במדיניות "אגרוף ברזל" משלה. בניגוד להונדורס, מדיניות "אגרוף הברזל" של אל-סלבדור התחילה לא כמדיניות רשמית, אלא כתזכיר של הנשיא למשטרה. בתזכיר הורה הנשיא למשטרה לעשות "כל שיידרש" בשביל לעקור את הכנופיות שהתנחלו במדינה. כמו בהונדורס, המשטרה הבינה את "כל שיידרש" כצ'ק פתוח לפעול באלימות נגד הכנופיות ללא התחשבות לא בחוק ובטח שלא בצדק.

היום באל-סלבדור קשה לדעת מי מסוכן יותר, הכנופיות או המשטרה. המשטרה הקימה ומפעילה בתי כלא בלתי רשמיים, שבהם מוחזקים חשודים לפעמים חודשים ללא שום משפט או ראיות נגדם. היא גם מבצעת עינויים והוצאות להורג, ששוטרים אחרי זה מדווחים כ"קרבות ירי".

גוף החדשות "פאקטום" ביצע תחקיר מעמיק בנושא, שבמסגרתו הוא הצליח לחדור לדפי פייסבוק וקבוצות וואטסאפ שבהם שוטרים תיאמו גרסאות, ייעצו אחד לשני כיצד לביים זירות פשע וסימון פושעים לחיסול. כך לדוגמה, שוטר אחד הודיע בקבוצה על שחרורו מהכלא של חבר כנופיה, ביחד עם תמונתו, שמו וכתובת המגורים שלו. מיותר לציין שאותו חבר כנופיה נהרג כמה ימים מאוחר יותר ב"קרב ירי" עם המשטרה.

היחידה מבין מדינות המשולש היא גוואטמלה, שנמנעה מהפעלה של מדיניות דורסנית של "אגרוף ברזל" גם כשמספר הרציחות הגיע לשיא ב-2009, עם 45.1 מקרי רצח ל-100 אלף תושבים. הסיבה לכך היא אולי בייחודיות המשפטית של גוואטמלה. מאז 2006 פועלת בגוואטמלה הוועדה הבינלאומית נגד אי ענישה בגוואטמלה (אקרא לה מעתה "הוועדה" בשביל להקל עליי). מדובר ביוזמה ייחודית וחדשנית של האו"ם, שבה בשיתוף עם גוואטמלה, וכמענה לבקשת הממשלה שם, האו"ם הקים ב-2006 גוף שבסמכותו לבצע חקירות עצמאיות בגוואטמלה במטרה להיאבק בקבוצות פשע ושחיתות פוליטית.

הפגנה נגד שחיתות בגואטמלה
אי־פי

הודות לעובדה שהיא גוף בינלאומי, הוועדה הצליחה לפרק רשת שחיתות שכללה את האנשים החזקים בפוליטיקה של גוואטמלה. הרשת, שנקראה "הקו", "La Línea" בספרדית, הורידה מסים על מוצרים מיובאים בתמורה לכסף. זו פרשה שכשהיא נחשפה ב-2015 הגיעה עד כדי מעצר של הנשיא וסגן הנשיא המכהנים של גוואטמלה. והכול בזכות הוועדה.

המעניין הוא שלמרות הפעילות הנרחבת של הועדה נגד השחיתות בגוואטמלה, היא עדיין מדורגת כאחת המדינות המושחתות בעולם, ביחד עם הונדורס ואל-סלבדור. מתוך 180 המדינות המדורגות במדד השחיתות העולמי, שחיתות בשלוש המדינות היא מן הגבוהות בעולם – גוואטמלה במקום ה-143, הונדורס במקום ה-135 ואל סלבדור במקום ה-112. לשם השוואה, ישראל, שאנחנו מרבים להתלונן על השחיתות בה, היא במקום ה-32.

פשע, עוני ושחיתות

כנופיות, יחידות חיסול של המשטרה ושחיתות. אם אלו היו הצרות היחידות של מדינות המשולש. הזכרתי בהתחלה את העוני של מדינות המשולש, אך אלו רק מספרים יבשים. אם נסתכל טיפה עמוק יותר, נראה שהעוני הזה נובע מאפליה וחלוקה לא הוגנת של משאבים.

לדוגמה, גוואטמלה – ב-2014 כ-23.4% מהאוכלוסייה חייתה בעוני קיצוני, שמשמעו שהיא אינה יכולה לרכוש מזון בכמות בסיסית למחיה. אם נסתכל לפי אזורים, באזורים אורבניים השיעור הוא 11.2%, בעוד באזורים כפריים הוא 35.3%, או פי 3 מהאזורים האורבניים.

ההבדלים בעוני אינם רק גיאוגרפיים. כמעט מחצית האוכלוסייה בגוואטמלה היא אוכלוסייה ילידית, של שבטי אינדיאנים. למרות שהם מהווים כמחצית האוכלוסייה, 4 מתוך 5 חיים בעוני ושיעור העוני קיצוני גדול פי 3 משיעור העוני בקרב האוכלוסייה הלא ילידה. והדבר הגרוע ביותר שאם ברחבי אמריקה הלטינית שיעור העוני קטן מאז שנת 2000, בגוואטמלה הוא עלה מ-51% ב-2006 ל-59.3% ב-2014. כלומר, גם המגמה החברתית שם שלילית. ואותו הדבר נכון גם להונדורס ואל-סלבדור.

פשע, עוני, שחיתות. מה עוד נותר לאדם לעשות? או להישאר ולהתמודד, או להגר. וכשאל הכלכלה הגדולה בעולם ניתן להגיע בהליכה, האפשרות האחרונה הופכת להיות קורצת יותר.

הגירה

כמו מדינות מרכז אמריקה, גם ארה"ב בהתחלה לא שמה לב לזרם המהגרים. ב-2010 מספר המהגרים הבלתי חוקיים ממדינות המשולש שנתפסו בגבול ארה"ב-מקסיקו היה קצת יותר מ-45 אלף איש. ב-2012 המספר כבר קפץ ל-88 אלף. ב-2013 ל-138 אלף. ואז הגיע המשבר של 2014, כשמספר שיא של 240 אלף איש נתפסו בגבול. מתוכם כ-50 אלף קטינים ללא ליווי, שעשו את כל הדרך מגוואטמלה, אל-סלבדור והונדורס בשביל לנסות להגיע לארה"ב.

גבול ארה"ב-מקסיקו בטיחואנה, קליפורניה
JORGE DUENES/רויטרס

מה מיוחד ב-2014? קשה להגיד. ברור שלפשיעה יש חלק בזה, אך השוואה של שיעורי הרצח במדינות המשולש מול ההגירה מהן מראה שב-2014 חלה ירידה בשיעור הרצח בהונדורס וגוואטמלה, כשרק באל-סלבדור שיעור הרצח עלה ב-2014 ל-64.2 מקרים, מ- 41.3 מקרים ב-2013. למרות ששיעור הרצח ירד בהונדורס וגוואטמלה, הגירה בלתי חוקית לארה"ב משתי המדינות גדלה שנה אחרי שנה מ-2012 עד 2014 בכ-30%.

הסיבה המרכזית של המהגרים להגיע לארה"ב היא עבודה, כך בהתאם לסקרים שנערכו בקרבם. יותר מ-90% מהמהגרים הבלתי חוקיים שגורשו ממדינות המשולש הצהירו שמציאת עבודה היתה הסיבה המרכזית להגעתם לארה"ב. זה לא אומר שפשיעה אינה משמעותית בקבלת ההחלטה לעזוב, אך למרות ש-50% מהאנשים במשולש הצפוני מפחדים לצאת מביתם בלילה, כנראה שנדרש מניע כלכלי משמעותי בשביל להביא אותם לעקור ממדינתם לארה"ב.

אבל לא זה הנושא שמעניין אותי, אלא משבר הילדים של 2014.

ילדים נלקחים למתקן לאחר שהופרדו ממשפחתם בגבול ארה"ב, ביולי
Brendan McDermid/רויטרס

ילדים על הגדרות

בין אפריל ליולי 2014, ארה"ב ראתה קפיצה במספר המשפחות והקטינים שהגיעו לגבולה עם מקסיקו. רשויות ההגירה, שלא היו מוכנות לעשרות אלפי אנשים המגיעים בבת אחת, נאלצו להכניס אותם לתאי כליאה שלפעמים לא היו ראויים. תמונות של ילדים בתאי כליאה, ישנים על רצפות בטון, זיעזעו את ארה"ב. הן היו כה קשות, שאחד הדוברים הגדולים של המחנה השמרני נגד המהגרים, גלן בק, גייס מזון, בגדים וצעצועים בשווי 2 מיליון דולר בשביל הילדים.

בינתיים בוושינגטון הקונגרס והבית הלבן החליפו האשמות מי אחראי למשבר וכיצד יש לטפל בו, אם בגירוש הילדים או במציאת פתרון חוקי שיאפשר להם להישאר, אך בו בזמן ירתיע אחרים מלנסות שוב לעשות את הדרך לארה"ב.

לבסוף הוחלט על פתרון, שחלקו מוכר יותר וחלקו מוכר פחות. החלק המוכר הוא כליאת המשפחות והילדים למשך הזמן הנדרש לעיבוד הבקשות שלהם ובמקרים רבים גירושם חזרה למדינות המוצא שלהם. החלק הלא מוכר שארה"ב העבירה את החזית דרומה. במקום לטפל במהגרים בגבול ארה"ב-מקסיקו ולסבול מהנזק התדמיתי, ארה"ב החליטה שהיא תעצור אותם כבר בחציית הגבול למקסיקו מגוואטמלה. הרחק מעיני הזרקורים, ארה"ב העבירה לידי ממשלת מקסיקו 150 מיליון דולר לשם יישום תוכנית חדשה: "התוכנית לגבול הדרומי" (פרוגרמה פרונטרה סור).

מקסיקו בשירות ארה"ב

התוכנית לגבול הדרומי נועדה לתפוס את המהגרים הבלתי חוקיים כבר בכניסה למקסיקו, אלפי קילומטרים לפני שיגיעו לגבול ארה"ב. ממשלת מקסיקו פרשה מעל 100 נקודות ביקורת ואיישה אותם לא רק בפקידי רשות ההגירה, אלא גם באנשי צבא והמשטרה הפדרלית. מספר מרכזי המעצר הוכפלו מ-25 ל-50 והמשטרה החלה לפעול ביד קשה נגד אמצעי הברחה, דוגמת ה"חיות", רכבות שהיו נושאות מהגרים בלתי חוקיים מדרום מקסיקו לצפון המדינה.

מהגרים חוצים את גבול מקסיקו־ארה"ב באזור טיחואנה
AFP

האמצעים האלו הצליחו בהקטנת ההגירה ממדינות המשולש לארה"ב. מספר העצורים במרכזי המעצר של מקסיקו עלה ב-73% בין יולי 2014 ליוני 2015 ומספר המהגרים הבלתי חוקיים שנתפסו בגבול ארה"ב ירד מ-250 אלף ב-2014 לפחות מ-134 אלף ב-2015. רק שהבעיה לא באמת נפתרה, היא פשוט שינתה מיקום.

למעצרים במקסיקו יש מחיר על מערכות הרווחה והחוק שלה, שגם ככה נמתחות עד דק עקב העוני והפשיעה במדינה. ב-2013 מספר בקשות המקלט במקסיקו עמד על 1,300 בקשות. ב-2016 המספר הגיע ל-8,800, וב-2017 הוא הגיע ל-14 אלף בקשות. מי שמטפלת בבקשות המקלט ובפליטים במקסיקו היא הסוכנות הממשלתית לעזרה לפליטים. ב-2018 התקציב שלה עמד על 1.3 מיליון דולר בלבד, כשבכל הסוכנות היו רק 15 סוכנים שהיו מסוגלים לטפל בבקשות, שכזכור – עמדו ב-2017 על 14 אלף בקשות.

כלומר, כל סוכן נאלץ לטפל בכמעט 1,000 בקשות מקלט, בקשות שלאישורן נדרשת עבודה ארוכה של בירור ואימות הרקע של המבקש, מהות הבקשה והחלטה אם יש הצדקה לבקשת מקלט. בינתיים מבקשי המקלט נותרים במקסיקו ללא האפשרות לעבוד וללא ידיעה מה יעלה בעתידם. כך הם הופכים לחשופים לפשיעה וסחיטה מידי הקרטלים וארגוני פשע מקומיים, ולא רק. 20% ממבקשי המקלט במדינה נשדדו או הוכו על ידי נציגי רשויות החוק, אותם נציגים שאמורים להגן עליהם. 

אלה שלא מעוניינים לבקש מקלט, נאלצים להשתמש במבריחים בשביל לחמוק מהרשויות המקסיקניות בדרך לארה"ב. חוץ מהכסף שהם משלמים למבריחים שידריכו אותם להגיע לארה"ב, הם גם נאלצים לשלם דמי הגנה לארגוני פשע מקומיים. אלה שלא משלמים דמי הגנה נחטפים או נרצחים. ילדים ונשים גם חשופים לניצול מיני, כשההערכה היא שכ-80% מהנשים והילדות החוצות את מקסיקו בשביל להגיע לארה"ב נאנסות בשלב כלשהו בדרך. חלקן אפילו לא מצליחות להגיע לארה"ב ונלכדות בתוך תעשיית המין הבלתי חוקית של מקסיקו.

מהגרים ממרכז אמריקה עוברים בידוק בגבול ארה"ב
JOHN MOORE/אי־אף־פי

נשמע נורא? גם הנשיא החדש של מקסיקו חושב ככה. הוא הבטיח לפני היבחרו שהוא יפסיק לעשות את העבודה המלוכלכת של ארה"ב עבורה. במקום שמקסיקו תתעסק עם עשרות אלפי מבקשי מקלט ומהגרים לא חוקיים, שארה"ב תטפל בהם. במקום להשתמש בצבא ובמשטרה בשביל להילחם בפליטים, הוא ינסה דיפלומטיה.

אם הוא ינסה זאת, הוא יפתח שוב את השער למהגרים בלתי חוקיים ממדינות המשולש לאמריקה. גבול ארה"ב-מקסיקו יישטף כמו ב-2014 במאות אלפי מהגרים בלתי חוקיים. ללא ברירה אחרת רשויות האכיפה ירכזו אותם במתקנים קטנים מדי וללא מספיק סוכנים בשטח, מהומות דומות לאלו שראינו באירופה עלולות לפרוץ. מה אז יישאר לוושינגטון לעשות, חוץ מלשלוח לגבול את המשמר הלאומי והצבא? ואם זה לא יעזור – מה אז?

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

גלולה על מזלג

כוחו של הבולשיט: קצת דרמה לא הרגה אף אחד. להפך

הכירו את אפקט הפלסבו: מצב שבו אנשים מרגישים טוב יותר, תסמיני המחלה משתפרים או נעלמים, אך בפועל לא ניתן להם שום טיפול בעל השפעה פרמקולוגית. מתן פלסבו הביא לנסיגה של תאים סרטניים, להקלה של כאבים כרוניים, לחץ וחרדה, דיכאון, כאבי גב ועוד

צעדת הנשים בארה"ב

תנועת MeToo# משפיעה במקום לא צפוי

ההתאחדות לכדורגל של אקוודור הודיעה באחרונה כי פיטרה את מאמן נבחרת הנשים ושני אנשים צוות נוספים, בגלל תלונה על הטרדה מינית שהגישה אחת השחקניות ■ אמנם בענף נרשמה התקדמות, אבל טיפול דחוף בבעיות שמהן הוא סובל – חיונית על מנת ליצור שוויון אמיתי

נטע ברזילי

לדורין אטיאס מותר לקרוא לנטע שמנה. לציבור מותר לעשות לה שיימינג על זה

דורין אטיאס עשתה קריירה משיימינג, באמצעות משטרת האופנה, הפינה של בתוכנית ערב טוב עם גיא פינס. אבל חוקי המשחק השתנו, והפרומו של "ידיעות אחרונות" לקראת הראיון איתה מעיד שהיא עומדת להיות בצד הפחות נעים שלו

כתבות שאולי פיספסתם

*#