על שינוי אקלים, ציפורים נודדות וג'ונתן פרנזן

הסופר ג'ונתן פרנזן טוען שגם אם שינוי האקלים הוא האיום הסביבתי הגדול ביותר כיום, העיסוק בו מאפיל על יתר הבעיות הסביבתיות - ואף גורם לעתים להתעלמות מוחלטת מהן. כמו כל דבר בתחום הסביבתי, אין בעיה שיש לה פתרון קסם ופעמים רבות צריך לבחור בפשרה המוצלחת ביותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
להקת ציפורים נודדות
להקת ציפורים נודדותצילום: דרור גלילי

השבוע חגגו באמריקה את יום הזיכרון הלאומי (Memorial day) לזכרם של חיילי צבא ארה"ב. בבתי הקברות נערכים טקסים, דגלי המדינה מורדים לחצי התורן ואזרחי המדינה, ובכן, הם בייחוד מציינים את היום בקניות, מבצעים מיוחדים ויום חופש לאומי שמוצמד לסופ"ש.

בלי מכרים חיילים מקומיים, ועם מזג אוויר חורפי וגשום שהגיע לעיר בסופ"ש, אני בחרתי לקנות ספרים. הלכתי לחנות ספרים ידועה בעיר הגדולה כדי לקנות את "העיר ה-27", ספר הביכורים של ג'ונתן פרנזן, אחד הסופרים האמריקאים האהובים עלי. פרנזן הוא לא רק סטוריטלר בחסד, אלא גם איש סביבה וצפר חובב ודרך הכתיבה שלו אפשר להכיר את אמריקה, את אנשיה ואת הטבע שלה. 

ג'ונתן פרנזןצילום: אי־פי

להפתעתי הרבה, לא היה פרנזן בחנות. אף לא אחד ספריו. זה קצת מוזר כי הוא סופר אמריקאי ידוע, מוערך ומצליח מאוד. 

"אולי מחרימים אותו, הוא קצת פרסונה נון גרנטה מאז שיצא נגד ארגוני הסביבה", אמרה לי חברה שגרה בעיר ושמצויה יותר ממני בעניינים המקומיים. היא התכוונה לספר "הקץ של קץ העולם" של פרנזן. מדובר במעין הרחבה של מאמר שפרנזן פירסם בניו-יורקר ב-2015, שעסק בסוגיית המאבק בשינוי האקלים ובהשפעתו העקיפה והשלילית (לפי פרנזן) על המאבק למען הגנה על חיות הבר בעולם. 

הפגנה בנושא משבר האקליםצילום: LUCAS BARIOULET - AFP

המאמר אמנם עורר סערה גדולה עת פרסומו בקרב פעילים סביבתיים, מדענים וגופים ממשלתיים שונים, אבל האם זו סיבה מספיק טובה לא לקרוא עוד את ספריו של פרנזן? 

בואו נבדוק: לפי פרנזן, בעשרים השנים האחרונות נשבתה התנועה להגנת הסביבה האמריקאית בידי סוגיית שינוי האקלים והארגונים הלא-ממשלתיים הגדולים למען הסביבה באמריקה השקיעו כולם את הונם הפוליטי במלחמה בשינוי האקלים. 

שקנאיםצילום: Ariel Schalit/אי־פי

הארגון שהרגיז אותו במיוחד, כחובב ציפורים ידוע, היה אגודת אודובון, מי שהיתה במשך שנים המגנה הבלתי מתפשרת על הציפורים, נהפכה לדעתו עכשיו למוסד חסר שיניים עם מחלקת יחסי ציבור גדולה מאוד. בספרו דן פרנזן בהודעה של הארגון מספטמבר 2014 שבו נטען ששינוי האקלים הוא האיום מספר אחת על הציפורים בצפון אמריקה. אולם על פי פרמזן, ב-2014 האיומים החמורים ביותר על ציפורים באמריקה היו דווקא אובדן שטחי מחיה וחתולי רחוב. 

השימוש במילת הקסם של שינוי אקלים זיכה את אודובון, לפי תפישתו של פרנזן, בשפע תשומת לב במדיה הליברלית - עוד ניצחון מול הימין מכחיש המדע. אבל, כך טוען פרנזן, לא ברור איך זה עזר לציפורים. 

פרנזן טוען שגם אם האיום של שינוי אקלים הוא האיום הסביבתי הגדול ביותר כיום, העיסוק בו מאפיל על יתר הבעיות הסביבתיות ואף גורם לעתים להתעלמות מוחלטת מהן. פרנזן חושש שהתנועה הסביבתית תזניח את העשייה להגנה על בעלי חיים, על שטחים פתוחים ועל שמורות טבע מוגנות, תפסיק לקדם חקיקה לאיסור ציד ותשמוט את ההובלה של תכניות חינוכיות להכרת החי והצומח במרחב המקומי.

טורבינות רוח בצפון רמת הגולןצילום: גיל אליהו

על פי "הקץ של קץ העולם", גם בתחום הסביבתי לכל מטבע יש שני צדדים, ושבמעבר לשימוש באמצעים ידידותיים לסביבה, כאלה שיאטו את ההתחממות הגלובלית, מתגלה צד שני ופחות יפה, שטומן בחובו גם פוטנציאל לנזקים מיידים לטבע. אחת הדוגמאות לכך הן טורבינות הרוח. מצד אחד, הטורבינות מייצרות אנרגיה נקייה ומתחדשת וכך מסייעות למאבק החשוב למעבר לאנרגיות ירוקות ולצמצום פליטות גזי חממה שמקורן בדלקי מאובנים לאטמוספרה. מצד שני, טורבינות הרוח מייצרות גם סכנה לבעלי כנף מקומיים ולציפורים נודדות.

למרות הביקורות שהוא ספג מאנשי סביבה, פרנזן לא לבד. כך, למשל, ממש לאחרונה נדרש לנושא גם פרופ' יוסי לשם מאוניברסיטת תל אביב. לשם, מגן ציפורים ידוע, העלה לפני כמה שבועות פוסט מעניין לעמוד הפייסבוק שלו ובו התייחסות לטורבינות הרוח: "כמי שכיהן בעבר כמנכ"ל החברה להגנת הטבע, הבעתי דעתי בכל פורום שנדרשתי התנגדות נחרצת להקמת טורבינות הרוח במעלה הגלבוע, ברמת סירין, ברמת הגולן ובבקעה. גמלא, לדוגמה, שאתר הטורבינות בתל פארס צמוד אליה, איבדה את כל מושבת הקינון של 65 זוגות נשרים שלה, הן בגלל הרעלות, הן בגלל התחשמלות והפרעות של מסוקים. כעת הטורבינות ינחיתו עליה את מכת המוות הסופית".

הדילמה היא לא פשוטה. כמו כל דבר בתחום הסביבתי, אין פתרון קסם ופעמים רבות צריך לבחור בפשרה המוצלחת ביותר. במקרה הזה, יש לדרוש השקעה ממשלתית גדולה ומשמעותית באנרגיות מתחדשות לצד הצבה של מתקנים בצורה מושכלת ומודעת על מנת להגן על בעלי החיים.

נשר בשמורת גמלא ב–2015צילום: גיל אליהו

"אחרותן הקיצונית של הציפורים כרוכה לבלי הפרד ביופיין ובערכן", כותב פרנזן ב"הקץ של קץ העולם". "הן תמיד סביבנו, אבל אף פעם לא חלק מאיתנו. הן החיות האחרות שהאבולוציה הפיקה ששולטות בעולם, ואדישותן כלפינו צריכה לשמש אותנו כתזכורת מרסנת לכך שאיננו אמת המידה לכל. הסיפורים שאנחנו מספרים על אודות העבר ומדמיינים בנוגע לעתיד לבוא הם הבניות מנטליות שהציפורים אינן זקוקות להן. הציפורים חיות בהווה. ובהווה, אף שחתולינו וחלונותינו וחומרי ההדברה שלנו הורגים מיליונים מהן מדי שנה, ואף שמינים אחדים, בייחוד אלה שבאיי האוקיינוסים, אבדו לנצח, עדיין עולמן חיוני מאוד. בכל פינה על פני הגלובוס, בקינים קטנים כאגוזי מלך או גדולים כערמות שחת, גוזלים ממשיכים לנקר דרך קליפותיהם אל תוך האוויר".

תגידו, איך אפשר לוותר על טקסט כזה רק משום שלא מסכימים עם מי שכתב אותו בכל נושא בעולם?

נטע ליפמן

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע, רכזת חוגי טבע וסיירות ומחבקת עצים. היא עבדה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאי סביבה ועד לאחרונה היתה מנכ"לית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (עמותה שמרכזת יוזמות סביבתיות שונות, כמו "ממשק", "זווית", "אקולוגיה וסביבה" ועוד). נטע היא בעלת תואר שני בחוג למדעי המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. היא מאמינה בכוחם של המדע, הטכנולוגיה ושל ההגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.  באפריל 2021 ארזה שלושה ילדים ונסעה עם בעלה לשבתון בניו יורק לגלות אם באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן. 

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker