זבל יקר ערך: אנחנו, מילולית, זורקים לפח זהב

החל ביולי, החוק לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית יכלול גם מכשירי תנועה חשמליים כמו אופניים חשמליים, קורקינטים ממונעים וסוללות שנהפכו לפסולת. היבואנים כבר התחילו לזעוק גוועלד, אבל מדובר במסגור בעייתי וחסר מעוף של הזדמנות אמיתית - לכולם

נטע ליפמן
נטע ליפמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זהב
נטע ליפמן
נטע ליפמן

יו, כמה ארוך ומייגע היה הסגר הזה, בייחוד מהזווית ההורית וזו של שמירה על משק בית מתפקד. אין פעולה שביצעתי יותר מפריקת מדיח או העמסה מחודשת שלו. משימה ביתית נפוצה נוספת היתה הפרדת הפסולת למיחזור. אצלנו בבית הפסולת למיחזור מושלכת לפח ייעודי ואחת לכמה ימים הולכים הילדים למרכז המיחזור בשכונה ומפרידים את הפסולת.

מה היה קורה אם עבודת ההפרדה הזו היתה יכולה גם להניב הכנסה, נגיד למשק הבית שלי, או כ"תמריץ" לילדים לצאת בגשם ובשמש למרכז המיחזור ולהפריד בין קופסת קוטג' ישנה ובין קרטון חלב או קופסה של קורנפלקס?

בסוף ינואר 2021, רגע לפני פיזור הכנסת, הציג המשרד להגנת הסביבה את אסטרטגיית הפסולת החדשה שלו.

השאיפה הכי גדולה של התוכנית היא הורדת אחוזי הטמנת הפסולת, מ-80% ל-20% והעברה של 54% מהפסולת העירונית למיחזור עד 2030. החזון - מינימום פסולת והפיכת הפסולת למשאב, באמצעות מודל כלכלי ותמריצים לרשויות המקומיות, שבהתאם יתגמלו את התושבים – "מחזרו וחיסכו". כלומר, משק בית שישליך פחות פסולת, ישלם פחות בהתאם.

פסולת אלקטרונית בחנות בפיליפיניםצילום: ELOISA LOPEZ/רויטרס

במצב הקיים כיום יש שלושה פחים בבנייני מגורים - כתום לאריזות, כחול לנייר, וירוק לפסולת רטובה ויבשה שמופרדת במתקנים. על פי התוכנית החדשה, יהיו עדיין שלושה פחים, אך הפח הכתום ישמש למגוון חומרים מתמחזרים ולא רק לאריזות יבשות, הפח הירוק ישמש לפסולת רגילה (שאינה ניתנת למחזור) והפח החום - לפסולת אורגנית.

הפסולת האורגנית, שתהווה 43% מסך הפסולת, תועבר למתקן טיפול מכני ביולוגי. הפסולת היבשה מהפח הכתום, שתהווה 39% מסך הפסולת, תועבר למתקני מיון ותמוחזר. הפח הירוק יהווה כ-18% מסך הפסולת. מה שלא יוכל להתמחזר, יועבר להשבה לאנרגיה או להטמנה.

מתקן מיחזור פסולת אלקטרונית בחולון, ב-2017צילום: מוטי מילרוד

ממטרד למשאב

אנחנו מייצרים כמויות עצומות של פסולת: הממוצע העולמי הוא כ-0.7 ק"ג לאדם ביום, ובמקום הראשון בעולם לייצור פסולת נמצאת כוויית, עם 5.7 ק"ג ליום לאדם. ישראל נמצאת מעל הממוצע עם 1.7 ק"ג לתושב ביום, יותר מהממוצע באירופה שעומד על 1.3 ק"ג ונמצא במגמת ירידה. כמות הפסולת שלנו עתידה להכפיל את עצמה בעשור הקרוב, ככל שהאוכלוסייה תגדל ותהליך העיור יימשך.

מזבלות ואתרי הטמנה ישנים, או כאלו שלא מטופלים כמו שצריך, מסבים נזקים סביבתיים ובריאותיים: כימיקלים מזהמים את הקרקע ומי התהום, חומר אורגני נהפך למתאן שהוא גז חממה וגם למטרד ריח, הרכב מיני הצמחים ובעלי החיים מצטמצם ועל בית הגידול משתלטים מינים שמשגשגים בתנאי אשפה; אתר כזה הוא כר פורה לחיידקים ולמפיצי מחלות, והחשיפה לזיהום ולמטרדים משפיעה על בריאותם של המתגוררים בסמוך, כשלרוב מדובר באוכלוסיות מוחלשות.

העניין הוא שבפסולת שאנחנו זורקים לפח (לא משנה מאיזה צבע) יש שפע של משאבים בלתי מנוצלים: מתכות (ברזל, אלומיניום נחושת, ליתיום ואחרות), זכוכיות ופסולת אלקטרונית (מכשירי חשמל קטנים כמו מכונות גילוח, מכשירים גדולים כמו מכונות כביסה, ציוד קירור ומיזוג ומוצרי מחשוב). השווי הגלובלי של משאבים אלו מוערך בכ-50 מיליון טונות בשנה. מדובר בפסולת יקרה. ב-2014 הוערכה כמות הזהב שהושלכה לאתרי אשפה ב-300 טונות, כעשירית מהתפוקה העולמית השנתית באותה תקופה.

אם נעבור להפיק את המתכות מאשפה, במקום לכרות אותן מבטן האדמה, הרי שנהנה מהשפעה סביבתית נמוכה יותר - בעיקר משום שאין צורך בעיבוד כימי של העופרות שנכרות. המתכת נמצאת כבר בצורתה הרצויה.

מכרה זהב בפרוצילום: בלומברג

רכבים מתמחזרים

לאחרונה פירסם המשרד להגנת הסביבה הודעה שלפיה החל ביולי 2021, יכלול החוק לטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית גם מכשירי תנועה חשמליים כמו אופניים חשמליים, קורקינטים ממונעים וסוללות שנהפכו לפסולת. ממועד זה, יוכל הציבור הרחב להעביר מכשירים אלו שהגיעו לסוף חייהם למרכזי איסוף עירוניים לשם מיחזורם או בדרכים אחרות שהמשרד להגנת הסביבה יאשר לצורך איסוף פסולת זו. 

במידה רבה מגלגל המשרד להגנת הסביבה את האחריות על המחזור על היבואנים והיצרנים. בנוסף, לפי החוק, משווקי האופנים החשמליים מחויבים לקבל את הסוללות המשומשות ומוצרי החשמל מהציבור ולהעבירם לתאגידי המיחזור, זאת ללא תמורה.

מפעל מיחזור בגן יבנה, ב-2019צילום: תומר אפלבאום

היבואנים של הכלים החשמליים כבר התחילו לזעוק גוועלד וטיפטפו איומים ראשונים לעליית מחירים צפויה בעקבות החוק – תגובה אוטומטית ולעתים גם צינית בכל מקרה של רגולציה-ידידותית-לסביבה חדשה.

למרבה הצער, מדובר במסגור בעייתי וחסר מעוף של הזדמנות של ממש. הרי המתכות והחומרים שמהם מורכבים האופניים שווים כסף - הרבה כסף. בעולם שצורך את משאביו עד דק אפשר לחשוב על אופן שבו, בעזרת מחשבה נבונה על מערכת תמריצים, ישתלם ליצרנים לקחת מכם את זוג האופניים הישנים.

מה זאת אומרת משתלם להם, הם ירצו שתכנסו אליהם לחנות ולא לחנות השכנה ויציעו לכם אספרסו וקסדה מתנה על זה שטרחתם ובאתם דווקא אליהם עם הזוג הישן. בחישוב הגדול של הדברים זה ישתלם להם. זה גם ישתלם לכם ועל הדרך זה בטח לא יעשה רע לסביבה.

נטע ליפמן

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע, רכזת חוגי טבע וסיירות ומחבקת עצים. היא עבדה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאי סביבה ועד לאחרונה היתה מנכ"לית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (עמותה שמרכזת יוזמות סביבתיות שונות, כמו "ממשק", "זווית", "אקולוגיה וסביבה" ועוד). נטע היא בעלת תואר שני בחוג למדעי המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. היא מאמינה בכוחם של המדע, הטכנולוגיה ושל ההגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.  באפריל 2021 ארזה שלושה ילדים ונסעה עם בעלה לשבתון בניו יורק לגלות אם באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן. 

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker