מי צריך זהב שחור?

מה צינור הנפט הארוך שעומד לקום באפריקה יכול ללמד אותנו על צדק סביבתי

נטע ליפמן
נטע ליפמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דליפת נפט בחופי מאוריציוס
דליפת נפט בחופי מאוריציוסקרדיט: Gwendoline Defente/אי־פי

אני יושבת לכתוב את הטור הזה כשבחוץ 23 מעלות והשמיים כחולים ובהירים. הימים ימי תחילת ינואר, אמצע החורף לפני לוח השנה, וכבר שבועות ארוכים שלא ירד גשם. אמנם, השינויים האלו בטמפרטורה הם קטנים ונקודתיים, אבל המגמה העולמית ברורה: רק לאחרונה הכריזו על 2020 כשנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות המודרניות (עם 2016).

משבר האקלים שפוקד את העולם נהפך מזמן לעובדה ברורה וקונצנזוס בקרב הקהילה המדעית העולמית. התמודדות אתו דורשת בגדול מעבר עולמי לאנרגיות מתחדשות (שמש, רוח ומים) מחד, ומאידך מעבר לאורח חיים יעיל, חסכוני ובזבזני הרבה פחות.

כל אלה כבר עובדות מדוברות בעולם מזה תקופה. לא הייתם צריכים את הטור הזה בשביל לגלות משהו חדש. אבל צריך להביא בחשבון שהפקת דלקי מאובנים לא נעלמה. רק באחרונה, למשל, בישר שר האנרגיה של טנזניה כי במארס 2021 יחלו עבודות תשתית להנחת צינור הנפט הארוך בעולם - צינור הנפט המזרח-אפריקאי (East African Crude Oil Pipeline), מיזם שמעורר ביקורת רבה בקרב ארגוני סביבה באפריקה ובעולם. 

צינור הנפט עתיד להתפרס לאורך אלפי קילומטרים. נקודת ההתחלה שלו היא לבה של יבשת אפריקה במרכז אוגנדה, ביתם של מגוון מיני בעלי חיים וצמחים הנמצאים בסכנת הכחדה חמורה. נקודה בולטת במסלול היא אגם ויקטוריה - האגם הגדול ביותר באפריקה, שבו ניתן למצוא בתי גידול של היונקים הנדירים בעולם ושטחים רבים שבהן קהילות מקומיות מתפרנסות מחקלאות וממרעה. נקודת הסיום היא צפון-מזרח טנזניה, שם ממוקמת אחת משוניות האלמוגים הגדולות ביבשת, שעשירה באוכלוסיות דגים, ביונקים ימיים ובשדות מנגרובים, המהווים בסיס קריטי למערכות אקולוגיות מורכבות.

אם הכל יעבוד לפי התוכניות, ב-2024 עתיד הצינור, שיוליך כמות נפט של כ-215 אלף חביות נפט גולמי ביום, להתחיל לספק נפט גולמי ליבשת השחורה. לא רק בטנזניה שמחים על האירוע, גם באוגנדה להוטים לקדם את הפרויקט במטרה לעודד את שוק העבודה המקומי (כ-10,000 משרות), ולהפוך את המדינה לאחת המדינות המובילות לייצור נפט באפריקה.

מפלי ויקטוריה, ינואר 2019צילום: STAFF/רויטרס

מאגרי הנפט על גבול אוגנדה וקונגו התגלו לראשונה על ידי חברת Tullow Oil הבריטית לפני כ-14 שנה, ומאז הפרויקט עבר לניהולם של תאגידי הנפט הלאומיים של סין וצרפת, במעורבותן של ממשלות אוגנדה וטנזניה. על פי התוכנית, כ-500 בארות ייחפרו בשדות הנפט קינגפישר וטילנגה - מאגרי הנפט הגדולים והזמינים ביותר בעולם כיום, המכילים כמות נפט מוערכת של כ-6 מיליארד חביות.

12 שמורות טבע לאורך המסלול

מדו"ח של הקרן העולמית לשימור חיות בר (WWF) עולה כי צינור הנפט צפוי לחדור לשטחן של 12 שמורות טבע, אלפי חוות חקלאיות ויותר מ-200 נהרות. בניית קו צינור הנפט והפעלתו ידחקו מבתי הגידול הטבעיים שלהן באוגונדה אוכלוסיות בעלי חיים נדירות הנמצאות בסיכון - כמו שימפנזים, היפופוטמים ותנינים. בחלקו הטנזני, הצינור יבאוכלוסיות של קופים מזן קולובוס אדום, היפופוטמים, פילים, זברות, עופות מים נדירים וגורילות הרים.

אחרי שהצינור יונח באדמה ובים, קיים החשש מהנזק העצום שעלול להיגרם לטבע כתוצאה מדליפת נפט בצינור או במכליות שיובילו את הנפט. על פי המומחים, תקלה בצינור הנפט המזרח-אפריקאי או דליפה ממכלי הענק שיועמסו מדי יום למכליות נפט, עלולות להוביל להרס בתי גידול קריטיים, ביניהם שתי שמורות טבע ימיות הממוקמות בקרבת נקודת העצירה של הצינור ליד נמל טנגה שבטנזניה, ושמוכרות בזכות ריפי האלמוגים הגדולים שלהן, שדות המנגרובים ושפע פרות ים, הדולפינים וצבי הים שחיים בהן.

עוד נכתב בדו"ח, כי הסכנה שבדליפות נפט עולה במיוחד בסביבה לחה, ומקטע הצינור העובר לחופיו של אגם ויקטוריה, המהווה את המקור לנהר הנילוס, עשויים להוביל לאירועי דליפה רבים בעקבות שחיקה וסידוק של הצינור, המתעצמים עם הסיכון לרעידות אדמה.

גורילת הרים צעירה במזרח קונגו, ב-2012צילום: Jerome Delay/אי־פי

הצביעות של מדינות העולם המערבי

ארגוני סביבה הטילו ספק ביכולתן של ממשלות אוגנדה וטנזניה לאכוף את התקנים המחמירים עליהם התחייבו בהנחת הצינור (תקינה בינלאומית מחמירה בנוגע לעומק ההטמנה ועובי הצינור). האם טענות כאלה היו עולות גם במקרה של צינור נפט בארה"ב? זו דומה טובה לשאלות ולדילמות בתחום הצדק הסביבתי, שמעלה המאבק בצינור החדש. האם מדינות העולם הראשון יכולות כלל למתוח ביקורת על צעדים בתחום פיתוח דלקי מאובנים של מדינות מתפתחות, שעלולים לגרום נזק לסביבה – אותם צעדים שמדינות המערב ביצעו בעבר ושהובילו לרווחתן הכלכלית והחברתית הנוכחית?

מחד, העולם מבין שרק מעבר לאנרגיות מתחדשות יכול להציל אותנו מהניצול עד  קצה גבול היכולת של הכדור שבו אנו חיים. מאידך, מדובר ביבשת שגרים בה מאות מיליוני בני אדם, שעדיין שואבים מים בדליים מבורות ונהרות ומבלים חלק ניכר משעות היממה ללא חשמל זורם. צינור הנפט המדובר צפוי, לפי ההבטחה, להביא גאולה ליבשת ולקדם אותה בצורה משמעותית לחיים המודרניים.

כך או כך, מה שברור זה שחזרה לניצול דלקי מאובנים ושריפתם היא בחזקת פתרון בעיה אחת ביצירה של בעיה אחרת. הפתרון האמיתי, כך נדמה, הוא בהשקעה בפיתוח אנרגיות מתחדשות באפריקה – צעד שאולי לא יניב רווחים למשקיעים בזמן הקרוב, אבל יתגלה כרווחי בעתיד הלא רחוק.

שוק האנרגיות המתחדשות העולמי טומן בחובו באופן פוטנציאלי מאות אלפי משרות. הוא יכול להצעיד את היבשת קדימה לא רק מבחינה אנרגטית, אלא גם מבחינה תעסוקתית. הנחת צינור והזרמת נפט הן פעולות שאולי דורשת ידיים רבות בתקופה קצרה, אבל בטווח הרחוק לא מספקת מקומות עבודה רבים. כניסה לשוק המתפתח של תעסוקה באנרגיות מתחדשות היא השקעה ארוכת טווח נבונה.

גנו בטנזניהצילום: גיל אליהו

ניתוב ההשקעות והמשאבים לפרויקט-על כמו צינור הנפט המזרח-אפריקאי מעלה שאלה גדולה לגבי חשיבות נושאים חברתיים-סביבתיים אל מול תועלת כלכלית מיידית. אני מודעת לאופן שדברים אלה יכולים להישמע כמתנשאים או מנותקים, אבל בהתחשב בעובדה הנתונה כי לטבע של הסוואנה המזרח-אפריקאית אין תחליף. לא משנה כמה כסף תשפכו עליה, כדאי לשקול את התועלת העולה משאיבת נפט גולמי, בזמן שבו אנרגיות מתחדשות וגז טבעי נהפכים למקורות האנרגיה המרכזיים בעולם.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה

נטע ליפמן

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע ומחבקת עצים, עברה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאים סביבתיים וכיום מנהלת את האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

בעלת תואר שני בחוג למדע המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. מאמינה בכוחם של המדע, של הטכנולוגיה ושל ההיגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker