הנעליים שלעולם לא יהיו בבעלותכם

מחשבות על נעלי ספורט, כלכלה מעגלית וכפות הרגליים של הילדים שלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הנעליים של ON
הנעליים של ONקרדיט: Juergen Teller

השבוע הייתי צריכה להתמודד עם מה שדחיתי זה כמה שבועות: רכישת נעלי ספורט חדשות לילדים. כאמא לשלושה בנים, אני מרגישה שיש כל הזמן מרוץ צמוד ביני לבין כפות הרגליים שלהם - האם אספיק להתארגן מספיק מהר כדי להספיק לקנות להם סנדל/כפכף/מגף (הפריט משתנה לפי עונות השנה), או ששוב הרגליים שלהם יגדלו מהר מדי? 

בעודי מנסה להתארגן בזמן סגר על נעל מתאימה ברכישה מקוונת, חשבתי שזה היה נהדר אם לא הייתי צריכה לרכוש נעל חדשה כל ארבעה חודשים, ובמקום זה היתה שיטה למחזר את הנעליים הישנות ולשדרג אותן למידה גדולה יותר. הלא הנעל עצמה במצב טוב, פחות או יותר, זו הרגל של הילד שצמחה לה פתאום. 

תארו לעצמכם שתמורת מחיר חודשי קבוע הייתם מקבלים ישירות לבית נעלים חדשות במועד שמתאים לכם, ועוד כאלו שעשויות מחומר ממוחזר, בתמורה לישנות הבלויות. 

זה בדיוק מה שחברת "ON" השווייצית מציעה לקהל לקוחותיה. החברה השיקה באחרונה את נעלי "ציקלון", שאותן, כדבריה, "לעולם לא תרכשו, לפחות לא במובן המסורתי". הנעליים משווקות כידידותיות לסביבה ומונגשות לקהל המנויים על פי מודל עסקי מבוסס מנויים. 

מובן שרעיון המנויים אינו חדש. מכוני כושר, למשל, תמיד השתמשו במודל זה, אך נראה כי הרעיון מתפשט למחוזות חדשים כמו תעשיית הקוסמטיקה, התרופות, הביגוד וההנעלה. לפי מודל זה, הלקוח לא רוכש את המוצר, כי אם "שוכר אותו" תמורת סכום חודשי קבוע. יש חברות המספקות את המוצר לפי דרישה, כמו חברת ON, ויש חברות המספקות את המוצר בכל חודש, כל כמה חודשים וכו' (כמו במקרה של סכיני גילוח, תרופות ועוד). 

כיום, כשהמודעות למשבר האקלים והמודעות של השפעות האדם על הסביבה רק עולה, אי אפשר להתעלם מחלקן של תעשיות האופנה וההנעלה בנזקים הסביבתיים – החל מהשלבים הרבים בתהליך הייצור ועד להשלכת המוצר לאשפה, לעתים מבלי שנעשה בו כלל שימוש משמעותי. 

בגלל דרישות של לקוחות, בעיקר צעירים, ובגלל רגולציה סביבתית גוברת והולכת ברחבי העולם, חברות גדולות ומוכרות בעולם הספורט (כמו נייקי ואדידס) פועלות בשנים האחרונות לשיפור תהליכי הייצור והפיכתו לבר קיימא, אבל אף חברה עדיין לא הציעה מודל עסקי כמו זה של ON.

על פי החברה, המודל שלה יכול לצמצמם את הנזקים לסביבה: בתמורה לכ-30 דולר בחודש, מקבל המנוי זוג נעליים שניתנות למחזור ושעשויות בחלקן ממקור צמחי (שמן קיקיון מצוי) ושאותן הוא יכול להחליף בנעליים חדשות ככל שעולה הצורך. בתמורה, מוסר המנוי את הזוג הישן והמשומש בחזרה לחברה, שממחזרת אותן לשם ייצור נעליים חדשות - וחוזר חלילה.

נעליים של נייקי
נעליים של נייקיצילום: MIKE SEGAR/רויטרס

אך האם הנעליים האלו, והמודל העסקי שמאחוריהן, אכן ידידותיים לסביבה כפי שמתואר בפרסומים? זו אכן שאלה חשובה, משום שתעשיית הבגדים והנעליים מייצרת כ-20-15 מיליארד פריטים בכל שנה, כשרק אחוז אחד מתוך זה ממוחזר. לכמויות העצומות האלו יש השפעה ממשית על הסביבה.

על פי מומחים בתחום, האתגר הגדול במיחזור נעליים הוא עירוב החומרים - קשה מאוד להפריד אותם ולמחזר כל אחד בנפרד. לכל חלק עיקרי בנעל (הגפה, הספידה והסוליה) יש דרישות שונות מבחינת חומרים ובסוף גם מדביקים אותם זה לזה. בנעל ספורט ממוצעת, למשל, יש כ-40 חלקים קטנים שונים, שטכנית כמעט בלתי אפשרי לפרק אותם בגלל שהם דבוקים זה לזה.

חברת ON טוענת שנעלי הציקלון שלה עשויות מ-100% חומרים הניתנים למחזור, וש-30% מתוכם מקורם בשמן קיקיון מצוי, צמח שפירותיו אינם למאכל ולכן גם לא משפיע לרעה על הביטחון התזונתי העולמי, כפי שקרה בעבר עם תחליפים צמחיים אחרים (כמו למשל, גידולי התירס, הסוכר והסויה המשמשים לא רק למאכל, כי אם גם לייצור ביו-דלקים). 

מעבר לכך, הרעיון של ON הוא שבמקום לגרום לצרכן לקנות יותר מוצרים, החברה שואפת שהמוצר (במקרה הזה נעליים) יחזיק כמה שיותר זמן, ובכך מקטינה את העלות שלה לאספקת השירות. 

הרעיון שלפיו לא צריך להיות בעלים של דברים חדשים הוא טרנד עצום כיום בכל עולם האופנה ומודל המנויים גדל באופן מהיר ביותר. עדיין מוקדם להגיד האם מודל זה עדיף על פני רכישה או בעלות על מוצר מבחינה סביבתית, אבל לפחות תיאורטית ההבטחה של השכרה או מינוי היא שאם אני מתחילה מנוי עם חברה אחת שמספקת לי הכל, גם אצמצם את הרכישות שלי בשאר החברות בכ-80%. אז גם קונים פחות, וגם עוברים למודל שלא מחייב את החברה לייצר כל כך הרבה ועוזר לנו לצמצם את צריכת משאבי הסביבה.

עד שהמודל יהיה פתוח וזמין לשימוש גם בארץ, אני אמשיך לחפש אחר נעליים חדשות לילד שגדל ואת הזוג הישן אעביר לילדים הקטנים של השכנים. זה אולי לא סוגר את כל מחזור החיים של הנעל, אבל לפחות מייצר לה בית טוב ושימוש מתאים לעוד כמה חודשים.

נטע ליפמן

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע ומחבקת עצים, עברה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאים סביבתיים וכיום מנהלת את האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

בעלת תואר שני בחוג למדע המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. מאמינה בכוחם של המדע, של הטכנולוגיה ושל ההיגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker