"אנחנו נצטרך להציל את עצמנו": העיר שלא מחכה לוועידת גלזגו

ועידת גלזגו וההחלטות האנמיות שהתקבלו בה הוציאו לרבים את האוויר מהמפרשים. עם זאת, חשוב לשמור על אופטימיות, כי שינוי אמיתי יכול להגיע גם מהזירה העירונית והמקומית שלנו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתקה, ניו יורקקרדיט: Wikimedia Commons
נטע ליפמן

ועידת האקלים בגלזגו הסתיימה בשבוע שעבר בקול ענות חלושה. חרף כל ההבטחות והציפיות, ההסכם הסופי שיצא בסופו של יום תחת ידיהם של מארגני הכנס היה רך ומסויג, נטול יומרות וללא כל הבטחה לשינוי אנרגטי משמעותי, כמו גם חסר התחייבות אמיתית מצד המדינות המתועשות לתמוך בצורה משמעותית במדינות שנפגעות ממשבר האקלים. תקוות רבות נתלו בוועידה בת השבועיים ויום, שבה דרו תחת קורת-גג אחת נציגי 197 מדינות – והן נגוזו ככל שהתברר ההסכם הסופי. 

אך בין כל הפסימיות, אסור לנו לוותר. ראשית, השיח על משבר האקלים הגיע אל הכותרות הראשיות בכל גופי התקשורת בעולם. מדענים נהרו לאולפני החדשות והסבירו: משבר האקלים כבר כאן, והעולם חייב להיערך אליו בצורה מערכתית, כוללת ומיידית. אין לדעת האם הציבור הקשיב למסרים הסביבתיים שנשמעו מכל הרמקולים בימים האלה, אך הוא ללא ספק שמע אותם.

איתקה, ניו יורקצילום: James Willamor

מעבר לכך, עלינו לזכור שגורמי ההנהגה והדיפלומטיה המדינתיים מרחבי העולם הם ממש לא היחידים שיכולים לתרום למאבק הקריטי במשבר האקלים שמאיים על כולנו. גם לגורמים מקומיים ועירוניים יש כוח אדיר, והם יכולים להביא את השינוי, כאן ועכשיו.

דוגמה בולטת לכך מארה"ב היא הכרזתה של עיריית איתקה (Ithaca) שבמדינת ניו יורק לפני כשבועיים, שלפיה בכוונתה להגיע למצב שבו בכל הבניינים בה ייעשה שימוש בחשמל ובאנרגיות מתחדשות בלבד עד 2030, ולא בדלקים פוסיליים (פחם, גז ונפט). לא מדובר בכפר קטן ונידח: איתקה מונה כ-30 אלף תושבים – ואוניברסיטת קורנל היוקרתית שוכנת בה. יש בעיר כ-6,000 בתים ומבנים ציבוריים, והפיכתם למאופסי פחמן צפויה לחסוך כ-160 אלף טון של פחמן דו-חמצני בשנה (שווה ערך לפליטות שמייצרות 35 אלף מכוניות במשך שנה שלמה). 

פאנלים סולאריים מקיפים את אוניברסיטת קורנל באיתקהצילום: Heather Ainsworth/אי־פי

המהלך שצפוי להתבצע באיתקה יכלול בין השאר התקנת פאנלים סולאריים על גגות הבתים, הצבת מצברים לאגירת אנרגיה במרתפים והחלפת כיריים שפועלות באמצעות גז בישול וגז טבעי בכיריים חשמליות. בנוסף, העיר צפויה להתקין משאבות חום חסכוניות בבתים, כדי לאפשר חימום וקירור יעילים, בריאים וסביבתיים יותר. בשלב הראשון יכלול המיזם חשמול של 1,000 בנייני מגורים ו-600 מבנים מסחריים, ובשלב השני יחושמלו שאר 4,400 בנייני העיר. 

עיריית איתקה לא תבצע את המהלך הדרמטי לבדה, אלא יחד עם חברת הסטארט-אפ האמריקאית BlocPower, שמתמחה בהפיכת בניינים לחשמליים ולידידותיים אנרגטית. רק לאחרונה השלימה החברה פרויקט חשמול מאסיבי, שכלל יותר מ-1,000 בתים שממוקמים בברוקלין שבניו יורק. 

איתקה, ניו יורקצילום: Wikimedia Commons

עד כה גייסה איתקה 100 מיליון דולר מקרן ההשקעות הפרטית Alturus עבור השלב הראשון של חשמול הבניינים. לצורך המשך המיזם, העיר מתכוונת לגייס כ-250 מיליון דולר נוספים. בנוסף, יישום המהלך צפוי להוביל ליצירתן של כ-1,000 משרות חדשות עד 2030. 

מיזם חשמול הבניינים הוא חלק מתוכנית ה-Green New Deal הרחבה יותר שאיתקה הכריזה עליה כבר ב-2019. המהלך בא גם בהמשך לחקיקה שהעירייה המקומית העבירה ביוני האחרון, שלפיה בניינים חדשים ומשופצים לא רשאים להסתמך על גז טבעי וגז בישול.

אוניברסיטת קורנל, איתקהצילום: Wikimedia Commons

בניינים הם צרכני אנרגיה משמעותיים: בארה"ב, הם אחראיים לקרוב ל-40% מפליטות גזי החממה. לפי מייסד ומנכ"ל BlocPower, דונל ביירד, יש ברחבי ארה"ב כ-100 מיליון בניינים, שתפעולם מצריך בזבוז של סכום כולל של כ-100 מיליארד דולר בשנה על דלקים מאובנים – כך שהפיכת הבניינים ברחבי המדינה לנטולי פחמן תטמון בחובה חיסכון כלכלי עצום.

זה לא שאין אתגרים בדרך שאיתקה צועדת בה. מגפת הקורונה עיכבה את לוחות הזמנים, וייצרה קושי תזרימי בתקציב העירייה. בנוסף, מבנים רבים נמצאים בבעלות בעלי בית שלא מתגוררים בעיר, ולכן ייתכנו קשיים בשיתוף הפעולה איתם. כמו כן, תוכנית המימון של המיזם, שכוללת מתן הלוואות בתנאים מועדפים, היא מורכבת יחסית, וייתכן שיהיה מורכב להסביר אותה לבעלי הבתים השונים.

איתקה, ניו יורקצילום: Wikimedia Commons

איתקה היא העיר הראשונה בארה"ב שהצהירה שבכוונתה להגיע לאיפוס פחמני של כל בנייניה – אבל היא לא תהיה האחרונה. ההתמקדות של העיר בבניינים, לצד השימוש במימון פרטי, מדגימים כיצד מודלים עירוניים נוספים להתמודדות עם פליטות עשויים להתפתח. 

"אף אחד לא בא להציל אותנו", אמר באחרונה ראש עיריית איתקה, סוונט מייריק, בהקשר המיזם החדש. "אנחנו נצטרך להציל את עצמנו". נראה שזו התחושה של רבים מאיתנו בבוקר שאחרי ועידת גלזגו: אין לנו על מי לסמוך, אלא על עצמנו – ולכן, השינוי יכול וצריך לבוא מתוך פעולות מקומיות. בסופו של יום, ערים יכולות לשמש מעבדות חיות לשינויים מהירים, לאימוץ רעיונות חדשים ויצירתיים שיכולים לשפר את הדרך שבה אנחנו צורכים חשמל, מחממים את הבית, נוסעים לעבודה או עורכים קניות. הטכנולוגיה כבר כאן, ההכרח שבדבר ידוע היטב – כל מה שצריך עכשיו זה יוזמה ואומץ. שני אלה אולי נעדרו מאולם המליאה בסקוטלנד, אבל אין כל ספק שהם נמצאים באלפי ערים ברחבי העולם – וגם אצלנו בישראל.

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע, רכזת חוגי טבע וסיירות ומחבקת עצים. היא עבדה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאי סביבה ועד לאחרונה היתה מנכ"לית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (עמותה שמרכזת יוזמות סביבתיות שונות, כמו "ממשק", "זווית", "אקולוגיה וסביבה" ועוד). נטע היא בעלת תואר שני בחוג למדעי המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. היא מאמינה בכוחם של המדע, הטכנולוגיה ושל ההגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.  באפריל 2021 ארזה שלושה ילדים ונסעה עם בעלה לשבתון בניו יורק לגלות אם באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן. 

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker