חורבן כלכלי עכשיו או אחר כך? היריב המפתיע שעומד בדרכו של ביידן בדרך לגלזגו

נשיא ארה"ב רוצה להילחם במשבר האקלים העולמי, אבל לשם כך עליו לגבור על יריב עיקש הרבה יותר: סנאטור משורות מפלגתו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מפגין עם מסכה של ג'ו מנצ'ין מחוץ לקפיטול בוושינגטוןקרדיט: CHIP SOMODEVILLA / AFP
נטע ליפמן

אחד מהדגלים הבולטים של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן במרוץ לנשיאות היה המאבק במשבר האקלים. עכשיו, כמעט שנה לכהונתו, הוא מנסה נואשות להוציא תחת ידיו חקיקה פורצת דרך שתתן לו כלים להוציא לפועל את התכניות שלו להאט את קצב שינוי האקלים. זו היתה הבשורה שאיתה ביידן היה רוצה להגיע לוועידת האקלים של האו"ם שתיפתח השבוע בגלזגו, אבל האם המהלך הגדול הזה שלו יסונדל בגלל סנאטור דמוקרטי?

בלב החקיקה שמקדם ביידן בחודשים האחרונים נמצאת "תוכנית החשמל הנקייה", שמתוקצבת ב-150 מיליארד דולר. התוכנית מיועדת להעביר את תעשיית החשמל באמריקה, המזהמת השנייה בגודלה במדינה אחרי תעשיית הרכב, למקורות של אנרגיה מתחדשת. מהות התוכנית פשוטה: מפעל המייצר חשמל שיעביר לפחות 4% מפעילותו מדי שנה לאנרגיה נקייה (רוח, סולארית, הידרותרמית וכו'), יזכה לסבסוד נדיב מהממשל הפדרלי (נכון להיום, תעשיית החשמל עוברת לאנרגיה נקייה בקצב אטי הרבה יותר, של כ-2% בלבד בשנה).

עד כאן לגזרים. באשר למקל ולסנקציות, מפעל שלא יבצע את המעבר הזה לאנרגיה מתחדשת ונקייה יחויב בקנס. ההגיון מאחורי המהלך הזה הוא שאם ייצור החשמל יוסיף בכל שנה 4% של אנרגיה ממקורות מתחדשים, הרי שלפי הערכות המומחים ניתן יהיה לעבור להתבססות על כ-80% אנרגיה מתחדשת ונקייה עד ל-2030. 

נשיא ארה"ב ג'ו ביידןצילום: בלומברג

מתנגד סדרתי לחוק

כדי להעביר את החקיקה השאפתנית הזאת, ביידן חייב כמה שיותר אצבעות שיורמו בעדה בהצבעה. הצוות של ביידן מכיר את הנפשות הפועלות בוושינגטון ואת נקודות העניין שלהם, ולכן עירב כבר בתחילת בניית החוק את הסנאטור הדמוקרטי ג'ו מנצ'ין - נציג מדינת וירג'יניה המערבית.

מנצ'ין הוא ללא ספק הדמות הצבעונית ביותר בדיוני החקיקה ואחראי להרבה לילות ללא שינה לאנשיו של ביידן, משום שהוא מיצב את עצמו כמתנגד סדרתי לשורה ארוכה של חקיקה פרוגרסיבית. מנצ'ין הוא נציג של מדינה המשופעת במחצבי פחם וגז, ומשום כך היה צפוי שהוא יפגין את מורת רוחו מהחקיקה.

כאמור, ביידן צירף אותו לדיונים בהכנת טיוטת התוכנית בחודשים האחרונים, שבמהלכם הוא גרם לכך שהחוק המוצע "יעודן", מתוך אמונה שבסופו של יום האצבע של מנצ'ין תונף במקום הנכון ובזמן הנכון. 

ג'ו מנצ'יןצילום: Stefani Reynolds/אי־פי

מרוויח מפחם

הבעיה היא שמנצ'ין הוא אגוז אקלימי קשה לפיצוח. ב-1998, לפני שרץ לפוליטיקה, הוא היה שותף להקמת תאגיד Enersystem, שעוסק בסחר בפחם והחברה עברה לניהולו של בנו ב-2000. עם זאת, הוא מחזיק במניות בחברה, ורק בשנה האחרונה רשם רווחים של כ-500 אלף דולר מפעילותה. בנוסף, בבחירות האחרונות קיבל מנצ'ין תרומות רבות יותר מתעשיות הנפט הפחם והגז בהשוואה לכל נבחר ציבור אמריקאי אחר. 

רכבת משא עם פחם עוברת בווירג'יניה המערביתצילום: בלומברג

למרות שיוכו המפלגתי, מנצ'ין מתנגד כיום לחוק שמציע ביידן בכל צורה שהיא. מנצ'ין טוען שהוא פועל למען ציבור הנבחרים שלו ואומר שהקנסות שהממשל מבקש להשית על חברות הדלקים יפגעו קשות בתעשייה במדינתו (וירג'יניה המערבית נמצאת במקום השני בייצור פחם ובמקום השביעי בייצור גז טבעי מבין 50 המדינות בארה"ב). על פי מנצ'ין, השוק פועל מעצמו במעבר לאנרגיה מתחדשת ולכן מיותר שהממשל הפדרלי יתערב. לכך משיבים תומכי החוק שהשוק עושה זאת לאט מדי ושאין זמן מיותר לבזבז במאבק במשבר האקלים. לכן, מעבר של 2% בשנה לאנרגיה מתחדשת לא יהיה יעיל מספיק. 

עוד נקודה שקשה להתעלם ממנה היא שמדינת וירג'יניה המערבית היא אחת המדינות בארה"ב שייפגעו באופן משמעותי ביותר ממשבר האקלים. המדינה חשופה ופגיעה להצפות ולהרס תשתיות המוערך במיליארדי דולרים. התוצאה היא ההתנגדות של מינצ'ין לחוק, בגלל דאגה לפרנסת תושבי מדינתו, למעשה עלולה גם להמית חורבן כלכלי על המדינה. בסופו של דבר זה משחק סכום אפס של פגיעה כלכלית לטווח הקצר עם שאיפה לעתיד טוב יותר, מול פגיעה כלכלית ודאית בטווח הארוך.

ביידן נמצא כרגע בין הפטיש לסדן מבחינת החקיקה האקלימית שלו. מצד אחד, ביידן זקוק למנצ'ין כדי להעביר את החקיקה. מצד שני, אם הוא יילך לקראתו, יש חשש שסנאטורים דמוקרטיים-פרוגרסיביים שבנו את הקריירה הפוליטית שלהם על מאבק במשבר האקלים יסירו ידם מהחוק בטענה שהוא משמש רק עלה תאנה ולא באמת עונה על צו השעה הקריטי שבו אנחנו נמצאים. נכון להיום, ההצבעה נדחתה ועדיין לא באמת ברור מה יהיה בסופה ומה יחליטו בסופו של דבר ג'ו וג'ו לעשות.

מכרות פחם בווירג'יניה המערביתצילום: בלומברג

בלי חוק מחייב

ומה איתנו בישראל? נראה שכולם היו מחויכים ואופטימיים השבוע, כשנשיא המדינה קיבל לידיו אחר כבוד את "תוכנית היישום של ישראל להתמודדות עם משבר האקלים". אבל חוק אקלים ישראלי עדיין לא נחקק ואין כלים המחייבים את הממשלה לפעול בצורה אקטיבית לצמצום משבר האקלים. כמו בארה"ב, בלי חוק מחייב מתוקצב, המילים וההצהרות לרוב נשארות ריקות. 

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע, רכזת חוגי טבע וסיירות ומחבקת עצים. היא עבדה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאי סביבה ועד לאחרונה היתה מנכ"לית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (עמותה שמרכזת יוזמות סביבתיות שונות, כמו "ממשק", "זווית", "אקולוגיה וסביבה" ועוד). נטע היא בעלת תואר שני בחוג למדעי המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. היא מאמינה בכוחם של המדע, הטכנולוגיה ושל ההגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.  באפריל 2021 ארזה שלושה ילדים ונסעה עם בעלה לשבתון בניו יורק לגלות אם באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן. 

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker