לארח עם חד"פ בניו יורק זו פאדיחה. מתי הנורמה הזו תגיע לישראל?

בישראל משתמשים בפי חמישה יותר כלים חד־פעמיים מבאירופה ■ הדרך לגמילה אינה מסתכמת במס החדש, ועוברת גם במנגנוני מחזור יעילים, ובעיקר בחינוך, בהתארגנות אישית ובהפחתת צריכה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חוסר המודעות לנזק הנוראי הוא שגורם לנו לצרוך חד"פ עד אין קץ
נטע ליפמן
נטע ליפמן

בשבוע שעבר חגגנו יום הולדת 7 לקטן. קצת מוזר לחגוג בלי כל המשפחה המורחבת והחברים מהבית, אז ניסינו לארגן חלופות הולמות: הזמנו ילדים מהכיתה וכמה שכנים וחברים חדשים, שיעניקו את התחושה של דודים וסבים לעת מצוא. היה מוצלח. כמה פיצות, פירות וירקות חתוכים ועוגה עם נרות. ישבנו על הגג והבאנו צלחות, כוסות וסכו"ם מהבית ובתום המסיבה, הכלים נכנסו קומפלט למדיח. פשוט ולעניין.

רק אחר כך חשבתי על כך שכלל לא עלה בדעתנו לקנות ולהשתמש בכלים חד־פעמיים. קודם כל, מהשיקול המתבקש של מודעות סביבתית והרצון למנוע זיהום מיותר, אבל הסיבה העיקרית השנייה לכך, שבולטת פה הרבה יותר מאשר בישראל, היא התחושה שזה לא יתקבל בעין יפה בקרב האורחים. אף אחד פה לא מארח עם כלי פלסטיק חד־פעמיים. תקראו לזה לחץ חברתי, או סתם פאדיחה, אבל זה עובד.

אם ניו יורק היא ברומטר של סטייל, ברור שלארח עם חד־פעמי זה ממש לא סטייל.

מפעל מיחזור של פלסטיק בניירובי שבקניה, ב-2019. אף אחד בניו יורק לא מארח עם כלי פלסטיק חד־פעמייםצילום: Baz Ratner / REUTERS

האפיזודה האישית הקטנה הזו התרחשה בשבוע שבו הכריזו המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר בישראל שהם מקדמים מס קנייה על כלי פלסטיק חד־פעמי עד רמה של 100% ב-2022, עם ההערכה כי ההעלאה הצפויה תפחית ב-41% את השימוש בכלי פלסטיק חד־פעמיים. המנגנון יהיה דומה למס שמוטל על סיגריות ומשקאות אלכוהוליים, והמס יוטל על כוסות, צלחות, קערות, סכו"ם וקשיות.

האמת חייבת להיאמר: אנחנו מכורים לחד"פ, לנוחות שהוא מאפשר, לספונטניות, לקלות. ועכשיו בימי הקורונה (שנדמה שלא ממהרים לעזוב אותנו), גם להיגיינה שהוא אמור לספק. לפי מחקרים שפורסמו בנושא, השימוש של הישראלי הממוצע בכלים חד־פעמיים גדול פי חמישה מזה של תושבי אירופה. הצריכה הביתית, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, היא כ-70% מצריכת הכלים החד־פעמיים בישראל (באירופה המצב הפוך, שם 62% מהצריכה היא מוסדית ורק 38% ביתית).

אפשר אולי להשוות זאת לאדם שצורך סוכר בלי הגבלה. כל עוד הוא אינו מודע לסכנות הבריאותיות של צריכת הסוכר, הוא נהנה מהמתוק הממכר הזה. רק אחרי ההבנה שלצריכה מוגברת ובלתי־מרוסנת של סוכר יש השלכות הרות אסון ומסוכנות על בריאותו – ובהן סיכון מוגבר למחלות כמו סוכרת סוג 2 או חלילה סתימת עורקים – הוא מבין שעליו להפחית את צריכת הסוכר (ורצוי גם להוסיף פעילות גופנית כדי לאזן את הנזק).

נדמה שחוסר המודעות לנזק הנוראי שצריכת הפלסטיק הפראית גורמת לטבע, לסביבה ולבריאות שלנו, הוא שגורם לנו לצרוך חד"פ עד אין קץ. אנחנו מנתקים את עצמנו מההקשר הזה, אבל הוא קיים, והצריכה המוגברת הזאת נהפכה לתופעה מטרידה, מזהמת, מלכלכת, מכוערת ובעלת השלכות שליליות ארוכות טווח.

מרכז מחזור בבריטניה. צריכת הכלים החד־פעמיים בישראל גבוהה פי 5 מבאירופהצילום: Anthony Devlin - Bloomberg

לא יהיה קל להיגמל מהחד"פ, וגם מס גבוה לא בטוח יעזור. לכן, במקביל, חייבים ליצור מנגנון הגיוני ויעיל למיחזור, לצד פיתוח טכנולוגיות חדשניות לתחליפי פלסטיק.

להיות חלק מהפתרון

נדמה שפה, בניו יורק, בכל הנוגע למודעות לפסולת פלסטיק ולשימוש בחד"פ, העבודה מתחילה כבר מגילים צעירים. בבתי הספר של הילדים שלי מסבירים להם על הקשר בין הפלסטיק לבין הזיהום בים, באגמים ובטבע. ילדים הולכים לבית ספר עם בקבוק רב־פעמי בתיק, ובכל פינה יש קוּלר שאפשר באמצעותו למלא שוב את הבקבוק. בתיק יש קופסת אוכל רב־פעמית וסכו"ם רב־פעמי שמגיע הביתה כל ערב, נשטף וחוזר לתיק למחרת עם האוכל הטרי. ילדים, בייחוד הגדולים בגיל חטיבה, יתביישו ללכת עם בקבוק חד־פעמי בתיק, כי זה ממש לא "קול".

כמעט בכל פח בבניין, בפארק, בבית ספר או ברחוב יש אפשרות למיין לצרכי מחזור את הפסולת. המודעות הסביבתית של כולם גבוהה. כך נדמה, משום שאם כבר כן השתמשתם בפלסטיק חד־פעמי, לפחות ניתן למיין אותו, והעיר כבר תדאג לייצר ממה שניתן חומר גלם זמין לתעשייה המקומית.

ומלבד מאמצי הרשויות, יש גם תפקיד חשוב למובילי ומעצבי הדעה. כך, למשל, באחרונה נתקלתי בבלוג Trash Is For Tossers של לורן סינגר, בוגרת תואר ראשון במדעי הסביבה מאוניברסיטת NYU, שמספרת איך היתה סטודנטית עם מודעות סביבתית גבוהה שהסתכלה בוקר אחד במראה, והבינה שחרף מעורבותה הסביבתית והמודעות הפוליטית הגבוהה שלה, חיי היומיום שלה מלווים בייצור פסולת פלסטיק רבה. נוסף על הצפת הנושא בבלוג שלה, סינגר גם פיתחה קו של מוצרי היגיינה ביתיים בשם Package Free, והיא מקדמת אורח חיים הדוגל בצמצום השימוש בפלסטיק ובחד־פעמי.

הבלוג של סינגר פופולרי מאוד. היא הוזמנה לשאת הרצאת טד בנושא ובאופן כללי היא צעירה כריזמטית, שממגנטת צופים למרקע ומעבירה את המסר שלה ממטה למעלה – כאילו היא אומרת: "הנה, כך אני הפכתי לאדם מקיים הרבה יותר בעיר הגדולה, בטוחה שגם אתם תוכלו".

חבילות פסולת פלסטיק דחוסה במפעל המחזור גרין נט, ב-2017. האמת חייבת להיאמר: אנחנו מכורים לחד"פצילום: אוליבייה פיטוסי

לפי סינגר, אפשר לחיות בניו יורק ולקיים אורח חיים הכרוך בצריכת פסולת מינימלית. זה מתחיל כמובן במודעות, ממשיך בהתארגנות אישית (נשיאת תיק קניות ריק מקופל בתיק או רכישה במקומות שניתן למלא בהם קופסאות מהבית) ומסתיים בשגרה נוחה. כי איך אומרים אצלי בקיבוץ: מה שלא פשוט, פשוט לא תופס.

סינגר אומרת לתושבי ניו יורק, הנה הפתרון לבעיה והוא באמת פשוט. כך תוכלו לקיים אורח חיים פשוט ומקיים. העיר מייצרת לכם מערך מחזור פשוט ונוח, אתם מוסיפים לזה צמצום משמעותי של השימוש בפלסטיק ובחד"פ, והנה, אתם כבר חלק מהפתרון ולא מהבעיה.

כמו כל דבר בסביבה, הכל קשור בכל. האופן שבו אנחנו צורכים את הקניות שלנו קשור לאופן שבו הן מגיעות אלינו, נארזות, נשמרות, מוטסות ומשאירות אחריהן שובל ארוך של פסולת, זיהום וגזי חממה באוויר. מערכות החינוך בעיר מקפידות להסביר שוב ושוב את ההקשרים האלה. גם מוזיאוני הטבע, גני החיות והאקווריומים, הפארקים הציבוריים, כולם מעבירים מסרים על המשבר הסביבתי ועל משבר האקלים, גם כשזה אינו נוגע לליבת הפעילות שלהם, בהבנה שאי־אפשר לדבר על מדע, טבע או בעלי חיים מבלי להתייחס לבעיה העצומה שמאיימת על כל אלה.

אמנם אנחנו כאזרחים איננו יכולים לשנות את משק החשמל של המדינה או את מערך פינוי הפסולת העירוני, אבל אנחנו כן יכולים לאמץ הרגלים פשוטים, קטנים, באורח החיים שלנו, וברגע אחד לצמצם פסולת וצריכת פלסטיק מיותרת. הימנעות משימוש בכלים חד־פעמיים היא רק צעד אחד, פשוט, קטן, אבל נחוש, בדרך לשינוי.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

נטע ליפמן

נטע ליפמן | מאדום לירוק

ד"ר נטע ליפמן התחילה את דרכה בתנועה הסביבתית כמדריכה בחברה להגנת הטבע, רכזת חוגי טבע וסיירות ומחבקת עצים. היא עבדה בכנסת כיועצת פרלמנטרית בנושאי סביבה ועד לאחרונה היתה מנכ"לית של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה (עמותה שמרכזת יוזמות סביבתיות שונות, כמו "ממשק", "זווית", "אקולוגיה וסביבה" ועוד). נטע היא בעלת תואר שני בחוג למדעי המדינה ודוקטורט מאוניברסיטת תל אביב בנושא צדק סביבתי. היא מאמינה בכוחם של המדע, הטכנולוגיה ושל ההגיון לשנות את המציאות ולשפר את העולם, אבל יודעת שזה יקרה רק אם הידע הזה יגיע בדרך המתאימה למקבלי ההחלטות, לשחקנים המרכזיים בזירה הכלכלית ולציבור הרחב.  באפריל 2021 ארזה שלושה ילדים ונסעה עם בעלה לשבתון בניו יורק לגלות אם באמת מה שרואים משם לא רואים מכאן. 

למידע נוסף: זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker