לנשוך את השפה כדי לעצור את הדמעות: ניתוח שפת הגוף בנאום השקרים של נתניהו

השפה הלא-מילולית של נתניהו, הכוללת הרבה מצמוצים, עצימות עיניים ממושכות, ועיניים מתחמקות לצדדים כבורחות מיצירת קשר עין, מוכיחה שהוא לא באמת התכוון למה שהוא אומר. וגם: מה אומרת שפת הגוף של נתניהו לעומת זו של מנדלבליט

מישל שטיין טיר
נתניהו במסיבת עיתונאים בכנסת
נתניהו במסיבת עיתונאים בכנסתצילום: אוהד צויגנברג
מישל שטיין טיר

כתב אישום של מדינת ישראל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא לדרך בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. הייתי בדרכים, ושמעתי את נתניהו ברדיו פונה אלינו כפי שעשה פעמים רבות בעבר ואומר: "אזרחי ישראל". קולו היה צרוד ושבור כמנסה לעצור את הדמעות. כשהגעתי הביתה מיהרתי לצפות בו ונוכחתי, כי בניגוד לרוב הפעמים בהן פנה אלינו במלים האלה, הפעם הוא קד קידה עמוקה ומכבדת תוך שימוש בראשו ובפלג גופו העליון כמשתחווה בפנינו. נתניהו נאבק על חייו כאדם חופשי. הוא זקוק לאהבתנו ופונה לליבנו במלים ובשפת הגוף.

שישים השניות הראשונות בנאום התגובה שלו להאשמות מספיקות כדי לתת לנו רמזים לגבי השאלה: האם אכן לא היה כלום? ניתן להבחין מיד שנתניהו בוודאי ישן מעט מאוד. עמידתו הזקופה התחלפה בכתפיים שמוטות כי המשא כבד עליו. בפנייה רגשית הוא מבקש שנזכור שהוא נותן את חייו למדינה הזו, ונושך את השפה התחתונה כדי לעצור את הדמעות שמאיימות לפרוץ מהגרון. הוא נלחם, נפצע ונאבק והכל "בשבילה", הוא אומר ובוחר מלה נשית ורכה לתיאור המדינה האהובה.

נאום התגובה של נתניהו על ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום

לאחר כעשרים שניות מתחילת הנאום הרטוריקן שבו מזדקף בגאווה ואומר, כי בשנים האחרונות נאבק עבורנו גם בזירות הבינלאומיות וניכר שהוא מצפה גם מאיתנו להיות גאים בכך. אך בסוף המשפט כתפיו שוב נוחתות כלפי מטה כהכנה לקראת המילים הקשות ביותר עבורו בנאום: "אבל אני חייב להגיד לכם שזהו יום קשה, קשה מאוד, קשה לאלה שתומכים בי ואוהבים אותי". זהו אכן יום קשה, קשה לכל אזרחי ישראל שראש הממשלה שלהם נאשם בשוחד. קשה לנתניהו לבלוע את העלבון והאכזבה שלו מההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, וברגע הזה בנאום ניתן להבחין בפעולת בליעה שמעידה על כך. הוא חוזר על המלה "קשה" שלוש פעמים, מהנהן "כן, כן" בראשו מספר פעמים ועוצם את העיניים כמתקשה להתמודד באופן ויזואלי עם גורלו.

לבסוף, הוא מגיע למשפט המפתח שמתחיל במילות נימוסין מכובסות שהוא לא באמת מאמין בהן ואומר: "אני מכבד מאוד את רשויות המשפט בישראל, יצא להן שם עולמי ובצדק, אבל...". המלה "אבל" בעצמה מספיקה כדי למחוק את המחמאה שנתן הרגע למערכת המשפט, אך גם השפה הלא-מילולית של נתניהו, הכוללת הרבה מצמוצים, עצימות עיניים ממושכות, ועיניים מתחמקות לצדדים כבורחות מיצירת קשר עין, מוכיחה שהוא לא באמת התכוון למה שהוא אומר.

בחצי השני של המשפט מגיעה הפואנטה, "האני מאשים" של נתניהו: "אני חושב שצריך להיות עיוור כדי לא לראות שמשהו לא טוב קורה אצל חוקרי המשטרה ואצל אנשי הפרקליטות". כלומר, אף על פי שרשויות המשפט בישראל הן בעלות שם עולמי, כפי שהעיד לפני רגע גם על עצמו, משהו לא טוב קורה אצלן בדיוק כמו אצלו. נתניהו משליך את הדבשת שלו על היריב, תוקף ומאשים אותו בטענות מופרכות כמו הפיכה שלטונית. הוא מרבה להשתמש במלה "מזוהם" כדי ללכלך בזוהמה את הפרקליטות, את המשטרה, אנשים ספציפיים ואת התהליך כולו, שכן אם כולם מוכתמים ומזוהמים אולי נתבלבל ולא נדע למי להאמין.

האם משילות במדינת ישראל היא תוכנית ריאליטי? עשרות שנים נתניהו מנהל את הקשר האישי שלו איתנו דרך זירת התקשורת, התנהלות שזיכתה אותו בשם בינלאומי אך גם סיבכה אותו בשתיים מהפרשות. האם על אזרחי ישראל להכריע אם נתניהו אשם או זכאי על-פי טיב ההופעה שלו מול המצלמות? למזלנו, עדיין יש לנו במדינה הזו רשויות חוק שמחליטות מי אשם ומי זכאי על סמך עובדות ועדויות.

ברמה הלאומית והאישית הייתי מאוד שמחה לראותו יוצא זכאי. למעלה מעשור אני חוקרת את הרטוריקה שלו וממש לא כך קיוויתי שתסתיים תקופת שלטונו שדבקו בה כל-כך הרבה פרשות רעות.

עוד לפני שצפיתי בביבי, החלטתי לבחון את הצהרת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שנבחר לתפקידו על-ידי ביבי. רציתי לראות כיצד מסר לאומה בקולו את החלטתו. ניכר כי מנדלבליט שרוי במתח. גופו דרוך, כמעט נטול שפת גוף, ואף על פי כן הוא משדר סמכותיות וממלכתיות. היועמ"ש זכה לעבוד מקרוב עם נתניהו והעיד על "כישוריו הרבים ויכולותיו המיוחדות", והוא איננו חשוד באי-אהדה לנתניהו. האדם הזה קיבל את ההחלטה הסופית על כתב האישום: "בלב כבד. בלב כבד אמנם, אך גם בלב שלם". המילה "לב" חוזרת במשפט הפתיחה שלו שלוש פעמים ומעידה שההחלטה הזו ייסרה אותו וטילטלה אותו רגשית, אך הוא קיבל אותה בכובד ראש.

"אתוס" הוא אחד הדברים החשובים ביותר לכל אדם ולכל אומה. במסעותיו של נתניהו ברחבי העולם, השם והמוניטין הלאומי והבינלאומי שלו מייצגים את כולנו והם ספגו אתמול מכה קשה. לאור הנאום ברור שנתניהו מנסה לחמוק ולקעקע את ההתמודדות עם הרשויות, אך מדובר במנהיג שסרח ואנחנו כעם צריכים לדרוש ממנו להתפנות לטיפול בבעיותיו האישיות. מדובר לא רק בשם שלו אלא גם בשם שלנו, באתוס שלנו כמדינה דמוקרטית שנלחמת בשחיתות. הערבוב הבלתי נסבל בין הלאומי והאישי שלו גוררים אותנו למערכת בחירות שלישית מיותרת ומטופשת על חשבון משלמי המסים, ואחרי שכל זה ייגמר, עם ישראל יצטרך לאסוף את השברים ולמצוא את הפתח לשיח מחודש.

מישל שטיין טיר | |האקדמיה לרטוריקה

מומחית לרטוריקה וחוקרת תקשורת פוליטית, בעלת חברה המכשירה בכירים בכל משרדי הממשלה ובמגזר העסקי והאקדמי באמנות הרטוריקה בעברית ובאנגלית. מרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובאוניברסיטאות בר אילן ותל אביב. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בשאלה: מה הופך נאום ליעיל ותופס כותרות? מיסדה את תיאוריית ספקטרום האינטליגנציות הרטוריות ומודל הפרופיל התקשורתי האישי, בהתבסס על תבניות התנהגות רטוריות-קוגניטיביות של נתניהו ואובמה.

יזמה והגישה במשך 5 שנים את פינת הטלוויזיה "מעבר למילים" בערוץ הכנסת ובערוץ 2, שבה ניתחה את הפרופיל התקשורתי האישי של פוליטיקאים ישראליים ובינלאומיים. ביימה את הסרט הדוקומנטרי "קליינער רודי" (2005); כתבה את הספר: "משחק מול מצלמה" על-פי רותי דייכס (2003); ואת הביוגרפיה: "רלף קליין – המאמן" (2000).

פעילה חברתית לקידום רטוריקה מגדרית מודעת ונוכחות שוויונית, ומעודדת א.נשים לחזק את שריר האומץ, להתגבר על חרדה חברתית ולהשמיע את קולם על כל במות החיים. שותפה מייסדת בארגון SUPERSONAS, ושירתה כמנהלת אקדמית ושותפה ב-SHE SPEAKS שהסמיכה בתוך שנתיים למעלה מ-400 נשים באמנות הרטוריקה וההופעה מול קהל ומצלמה שהיום מפזרות אדוות ידע בכל תחומי החיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ