מענקי סרק: עוד צ'ק של 750 שקל מהממשלה לא ימריץ את הכלכלה

על המענקים החדשים מטעם נתניהו וכ"ץ כולנו נשלם במשך שנים רבות, עם ריבית ■ המענקים יינתנו לרבים שכלל לא נפגעו במשבר, ומניסיון שנצבר בארה"ב עולה כי הם אפילו לא ימריצו את הכלכלה

מיכאל שראל
מיכאל שראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בנימין נתניהו ישראל כ"ץ
נתניהו וכ"ץ. נימוקי התוכנית תלושים מהמציאותצילום: Gali Tibbon / AP
מיכאל שראל
מיכאל שראל

ראש הממשלה ושר האוצר הציגו באחרונה תוכנית "להזנקת הכלכלה בגדול!", שרכיב מרכזי בה הוא מתן מענקים נוספים למשקי בית - 750 שקל למבוגר (למעט שלושת עשירוני ההכנסה הגבוהים), 500 שקל להורים בגין כל ילד עד הרביעי (לכל העשירונים), ו–300 שקל על כל ילד נוסף.

סעיף המענקים בתוכנית הוגדר "מענק משקי בית להזנקת הכלכלה". בנוסף, התוכנית כללה גם מענק מיוחד לנכים בשווי כולל של חצי מיליארד שקל (כ–2,000 שקל לכל נכה). המענקים פטורים ממס.

ההצעה לא הציגה מקורות תקציביים כלשהם למימון המענקים, שיגיע, מן הסתם, מלקיחת הלוואות נוספות על ידי הממשלה. את ההלוואות האלה הממשלה תצטרך להחזיר בעוד כמה שנים. כמעט כל אדם בישראל יישא בנטל ההחזר - אם דרך תשלומי מסים גבוהים יותר, ואם דרך קבלת שירותים נחותים יותר מהממשלה.

בהצגת תוכנית המענקים הודגש החלק הראשון - קבלת ההלוואה על ידי משקי הבית. החלק השני - החזר ההלוואה על ידי משקי הבית בעתיד הקרוב - הוסתר היטב. ייתכן שחלק מהציבור, שאינו בקיא בכלכלה ובפיננסים, כלל לא שם לב שקיים חצי שני למהלך, ולא העלה על דעתו שהוא עצמו יצטרך לממן את הנדיבות הפתאומית.

ימי קורונה בירושלים (למצולמים אין קשר לכתבה). יוזמי התוכנית מכירים אותנו לשלם מיליארדים מיותריםצילום: אמיל סלמן

נימוקים תלושים

יוזמי התוכנית הציגו שני נימוקים מרכזיים לה: סיוע למשקי בית שנפגעו קשה ממשבר הקורונה, ועידוד הצמיחה והתעסוקה באמצעות הגדלת הצריכה הפרטית. הנימוקים האלה תלושים מהמציאות. סבבי המענקים מעבירים משאבים רבים דווקא למשקי בית שלא נפגעו במשבר, על חשבון כלל הציבור, כולל משקי הבית שנפגעו קשה.

זוג מבוגרים בני 80, שמקבלים קצבת זקנה ותשלומי פנסיה, ויש בידם הון פיננסי, לא נפגע מבחינה כלכלית במשבר. הוצאותיו לא גדלו כלל, קצבאות הזקנה ותשלומי הפנסיות המשיכו לזרום, ושווי ההשקעות בשוק ההון עלה. בכל זאת, תוכנית המענקים דורשת מכלל הציבור לממן תשלום נוסף של 1,500 שקל למשפחה זו.

נכה שחי לבדו ואינו מסוגל להתפרנס זכאי לקצבת נכות מלאה ולתוספות שונות, כמו גם להטבות נלוות, להנחות ולפטורים רבים. זהו אדם שראוי מאוד לתמיכה ולסיוע נדיבים מצד כלל החברה. הוא היה ראוי להם בעבר ויהיה ראוי בעתיד - אבל במשבר הקורונה מצבו הכלכלי לא הורע כלל, שכן הוצאותיו לא גדלו, והכנסתו לא פחתה. ובכל זאת, תוכנית המעניקים דורשת מכלל הציבור לממן עבורו תשלום נוסף של 2,750 שקל.

משפחה עם שני הורים, שאחד מהם עובד במגזר הציבורי והשני אינו עובד, עם שבעה ילדים, לא נפגעה כלכלית בזמן משבר הקורונה, והוצאותיה ההכרחיות אף פחתו. ובכל זאת, תוכנית המענקים דורשת מכלל הציבור לממן תשלום נוסף של 4,400 שקל למשפחה זו.

משפחה עם שני הורים שעובדים במגזר הציבורי, במשכורות נמוכות מהממוצע, אך בביטחון תעסוקתי מוחלט ועם הטבות רבות, ויש להם שלושה ילדים, לא נפגעה בקורונה. אך תוכנית המענקים דורשת מכלל הציבור לממן תשלום נוסף של 3,000 שקל למשפחה זו.

הקלות שבה שולחים יוזמי התוכנית את ידם לכיס הציבור ומכריחים אותו לממן תשלומים מיותרים של מיליארדי שקלים למשפחות שלא נפגעו כלכלית במשבר אינה משרתת שום מטרה חברתית ראויה.

חנויות להשכרה. התיאוריה שלפיה משקי הבית יגדילו את הצריכה לאחר שהמענקים יופקדו לא נשענת על נתוניםצילום: אייל טואג

היקף הסיוע שהחברה מעניקה באופן שוטף לפנסיונרים, לנכים ולמשפחות מרובות ילדים, משקף שיווי משקל עדין של צדק רוחבי, צדק בין־דורי, שמירה על תמריצים כלכליים, והכרעות באמצעות המערכת הפוליטית. אם נבחרי ציבור סבורים שראוי להרחיב את הסיוע שניתן דרך קבע לשכבות החלשות, תוך העמסת מסים על האנשים העובדים ועל הצרכנים, או תוך קיצוץ בתקציבי החינוך והבריאות - אז יש ביכולתם להחליט על שינוי גודלה של קצבה כזו או אחרת במסגרת תקציב המדינה ובחקיקה אחרת. אבל אין שום היגיון במתן מענק חד־פעמי, כיום, דווקא לקבוצות שלא נפגעו בתקופת המשבר.

מאחורי הרציונל המקרו־כלכלי של התוכנית עומד הנימוק המרכזי של עידוד הצמיחה והתעסוקה באמצעות הגדלת הצריכה הפרטית. גישה זו גורסת שהעלות האמיתית של המענקים אינה גבוהה, כי חלק משמעותי מעלותה הישירה מקוזז בצמיחה מוגברת של המשק, עקב הגדלת הצריכה של משקי הבית. ואמנם, במשברים המאופיינים בזעזוע של ביקוש, ייתכן שיש בגישה זו מידה של היגיון (אף שגם בתקופות כאלה היא שנויה במחלוקת בקרב כלכלנים).

אבל המשבר הנוכחי, בניגוד לשפל בשנות ה–30 ולחלק מהמיתונים בעשורים האחרונים, משקף בעיקרו זעזוע של היצע, ורק בחלקו הקטן זעזוע של ביקוש. לכן, הגישה של עידוד הביקוש אינה נכונה, ולא תוביל לצמיחה מוגברת.

התיאוריה שלפיה משקי הבית יגדילו את הצריכה הפרטית לאחר שהמענקים יופקדו לא נשענת על נתונים או בדיקות אמפיריות ביחס לסיבובי המענקים הקודמים בישראל, שכן בישראל אין נתונים מפורטים לגבי הכנסות והוצאות משקי הבית בתדירות חודשית. עם זאת, בארה"ב קיימים נתונים כאלה, והתרשים המוצג כאן, המבוסס על נתונים אלה, מספר סיפור מרתק.

עם תחילת משבר הקורונה נרשמו בארה"ב, במארס ובמיוחד באפריל, ירידות חדות בהכנסות משקי הבית לפני דמי אבטלה וסיוע מיוחד מהממשלה (הקו האפור בתרשים). הירידה המצטברת בין פברואר לאפריל הסתכמה ב–7.5% - כנראה הירידה החדה ביותר שנרשמה בעשורים האחרונים בנתון זה. במקביל, בזריזות רבה, הוגברה במידה ניכרת התמיכה הממשלתית, בדמות דמי אבטלה מוגדלים ומענקים מיוחדים (הקו האדום בתרשים). הגידול במענקים מיוחדים היה גדול בערך פי שישה מהגידול בדמי האבטלה.

למעשה, ברמה המקרו־כלכלית, הזינוק בתמיכה הממשלתית לא רק פיצה באופן מלא על הירידה בהכנסות ה"רגילות" של משקי הבית - אלא הרבה מעבר לכך. ההכנסות הכוללות שלהם באפריל היו גבוהות בכ–10% מבפברואר. ההכנסה הפנויה (אחרי תשלומי מסים) היתה באפריל גבוהה בכ–13% מבפברואר. כלומר, משקי הבית קיבלו, בממוצע, פיצוי יתר משמעותי.

למרות הנדיבות והזריזות של התמיכה הממשלתית, והגידול בסך ההכנסות של משקי הבית - הצריכה הפרטית שלהם ירדה בחדות, ב–18.6% בין פברואר לאפריל (הקו הכחול). במקביל, נרשם זינוק בחיסכון של משקי הבית (הקו הכתום). העלייה בחיסכון בין פברואר לאפריל היתה חדה אף יותר מהעלייה בתמיכה הממשלתית המיוחדת. כלומר, בממוצע, משקי הבית החליטו לחסוך את כל התמיכה הממשלתית שניתנה להם. המענקים לא יצרו ביקוש גבוה יותר ולא תרמו כלום לצמיחה הכלכלית.

לעמוד בפיתוי הפופוליזם

הסיוע, שנועד בראש ובראשונה לעזור למובטלים החדשים ולאחרים שנפגעו כלכלית, הקטין את הסבל הכלכלי של משקי בית אלה. עם זאת, הוא לא היה אפקטיבי ב"הזנקת המשק" דרך הגברת הצריכה הפרטית. הטיעון הזה שגוי.

גם התיאוריה שלפיה משקי הבית ש"חסכו" את המענקים באפריל ישתמשו בחיסכון כדי להגדיל את הצריכה הפרטית בהמשך השנה לא נתמכת בנתוני המשך השנה. נראה שהמענקים משפיעים רק על היקף החיסכון, לפחות בטווח הקצר.

ההשפעה של גידול בצריכה הפרטית על הצמיחה אמורה להיות קטנה בהרבה בישראל מבארה"ב, לפחות בטווח הקצר - שכן כלכלת ישראל קטנה יותר ופתוחה יותר מכלכלת ארה"ב, ובישראל חלק ניכר ממוצרי הצריכה מיובאים. כלומר, גם אם ההשפעה של המענקים על הצריכה הפרטית תהיה גדולה יותר בישראל מאשר בארה"ב, ההשפעה הכוללת של המענקים על הצמיחה והתעסוקה בישראל, לפחות בטווח הקצר, תהיה נמוכה בכל מקרה. לכן, אין באמת קיזוז משמעותי של עלות המענקים - כפי שכלכלנים אוהדי מענקים טוענים - ואולי אין קיזוז בכלל.

תפקיד הכלכלנים והתקשורת הוא להזהיר את הציבור, ולהסביר שאלה מענקי סרק. כולנו נצטרך לשלם עליהם במשך שנים רבות, עם ריבית; הם יינתנו לאנשים שכלל לא נפגעו במשבר; והם לא ימריצו את הכלכלה. הציבור צריך לדרוש מנבחריו לעמוד בפיתויי הפופוליזם ולנקוט במדיניות איכותית וראויה, שנדרשת במיוחד בעתות של משבר כלכלי ענק.

ד"ר שראל הוא ראש פורום קהלת לכלכלה

מיכאל שראל

מיכאל שראל | מיכאל שראל

החל ב-2014 עומד בראש פורום קהלת לכלכלה - המקדם מדיניות תומכת צמיחה, תחרות, וחירות, באמצעות מחקר כלכלי וחברתי. בין 2012 ל-2014 היה הכלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה, מחקר וקשרים בינלאומיים במשרד האוצר. בין 2006 ל-2012 עמד בראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל ביטוח ופיננסים. לפני כן עבד בקרן המטבע הבינלאומית, בבנק ישראל ובמשרד האוצר.

קיבל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד (1995). סיים בהצטיינות תואר ראשון במדעי המחשב ובכלכלה באוניברסיטה העברית (1989).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker