פוליטיקה לפני הכל? המהלך ההכרחי לפני הקמת הממשלה הבאה

ממשלה גדולה הינה מסורבלת, עולה לציבור הון רב, ומספקת שירות פחות טוב לאזרחים. הגיע הזמן לצמצם את מספר השרים והמשרדים

מיכאל שראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו וגנץ במליאה
נתניהו וגנץ במליאהצילום: ADINA VALMAN / KNESSET SPOKESPERSON OFFICE / AFP

ב-2014 התקבל בכנסת תיקון לחוק יסוד: הממשלה. במסגרת התיקון הוגבל מספר השרים בממשלה, (כולל ראש הממשלה) ל‑19 שרים. בדברי ההסבר לתיקון, המכונה גם תיקון הגברת המשילות, צוין שלממשלה גדולה מדי יש חסרונות, ובהם קשיים בתפקוד וקבלת החלטות של הרשות המבצעת, צמצום יתר של מספר חברי הכנסת הנושאים בעבודת החקיקה והפיקוח על עבודת הממשלה ובזבוז כספים ופגיעה באמון הציבור ברשות המבצעת.

ב-2015, סמוך להקמת הממשלה, הועברה הוראת שעה המתירה לחרוג באופן "חד פעמי" ממגבלת חוק היסוד שחוקק רק שנה קודם לכן. אולם השיא הגיע במאי 2020, בעת הקמת ממשלת נתניהו-גנץ. לא רק שמספר השרים לא הוקטן בהתאם לעקרונות של חוק היסוד, אלא חוק היסוד שונה, ובין היתר נמחקה כליל מגבלת מספר השרים – ללא שום הסבר ענייני. הממשלה שקמה באותה עת מנתה 34 שרים – מספר שיא בתולדות מדינת ישראל וגבוה בהרבה מהמקובל במדינות המתקדמות.

אין שום הצדקה הגיונית לממשלה עם יותר מ-19 שרים. ממשלה גדולה יותר הינה מסורבלת, עולה לציבור הון רב, ומספקת שירות פחות טוב לאזרחים. כמו כן, היא מחלישה את המשילות ואינה מאפשרת ממשקים טבעיים בין תחומי אחריות. יש פחות פיקוח פרלמנטרי על עבודת הממשלה, וכתוצאה מכך גם יותר חקיקה פרטית מיותרת וחסרת תכלית.

מספר רב של משרדים ושרים מחייב גם הרבה לשכות שר ולשכות מנכ"ל, הרבה ראשי מטה, הרבה מנהלות לשכה, הרבה מזכירות, הרבה דוברים ויועצי תקשורת, הרבה נהגים והרבה אנשי ביטחון – עלויות מיותרות לחלוטין שמושתות כולן על הציבור. זהו גם שימוש לא מושכל ולא יעיל בכישוריהם ובזמנם של אנשים מצוינים, שיכולים היו לתרום רבות למשק ולכלל הציבור אילו היו מועסקים במקום עבודה אחר.

דברים ברוח זו כתבתי כבר במארס 2020, לפני הקמת הממשלה האחרונה. ההצדקה שהושמעה בהקשר זה בעת הקמת הממשלה היתה כי יש צורך ביציבות שלטונית (לאחר שלוש מערכות בחירות) - ובמאבק במשבר הקורונה. הצדקה זו נשמעה גם בעת ההיא תמוהה ולא רצינית, אך כיום, בדיעבד, די ברור שגודלה המפלצתי של הממשלה לא סייע ליציבות ולמאבק במשבר, אלא להיפך. גודלה של הממשלה היה אחד הגורמים לסרבול, חוסר תפקוד, חוסר יציבות, ואובדן של אמון הציבור בהחלטות הממשלה ומדיניותה.

השרה עומר ינקלביץ'צילום: אוליבייה פיטוסי

ההגדלה המסיבית של מספר השרים, ובייחוד הקמת המשרדים החדשים בממשלת נתניהו-גנץ תוך פיצול שרירותי של משרדים ותחומי פעילות, נתפסה בעיני הציבור, ובצדק, כמשרתת באופן ציני את העניינים האישיים של הפוליטיקאים ושל המקורבים להם, תוך פגיעה קשה בכלל הציבור.

תחושה זו הייתה כנראה נוצרת גם אילו ניפוח הממשלה היה מתבצע בימים רגילים, אך על אחת כמה וכמה כאשר ניפוח זה בוצע בעיצומו של משבר הקורונה – שגורם לנזקים כבדים במישור של בריאות הציבור, ומוביל למגבלות חסרות תקדים שהממשלה והכנסת נאלצו להטיל על חירויות הפרט. למגבלות אלה יש עלויות כלכליות והן הובילו לאובדן הכנסות של עסקים. בתוך כך, הוצאות הממשלה זינקו על מנת לממן את העלות הנוספת המושתת על מערכת הבריאות, לסייע למגזרים שונים שנפגעו קשות ועקב הגידול העצום בהוצאות הרווחה (דמי אבטלה, הבטחת הכנסה ועוד). בנוסף, הגירעון התקציבי והחוב הציבורי גדלו בחדות. נוצר הכרח לקצץ בשנים הקרובות בהיקף השירותים הממשלתיים לאזרחים (חינוך, בריאות, רווחה, ביטחון וכו'). כתוצאה מכך, שיעורי המס עלולים לעלות.

ברור לכל אזרחי ישראל – כולל לאלה ששמרו על מקום עבודתם בעת המשבר – שהם ירגישו אישית את ההשפעות הכלכליות החריפות של משבר הקורונה. על כן, הניפוח של מספר השרים ומספר משרדי הממשלה נתפס כצורם במיוחד. מדובר בשיקוף לניתוק נבחרי הציבור מתחושות הציבור ולסדר עדיפויות שאומר בפשטות ובבוטות – "פוליטיקה לפני הכל".

בסקירה מקיפה שפירסם באחרונה, פירט פרופסור עופר קניג קשרים שנמצאו במחקרים שונים בין גודל הממשלה (מספר השרים ומספר המשרדים) לבין פגיעה ביעילות, במשילות, ביישום מדיניות ארוכת-טווח, באחריותיות, ובאמון הציבורי במוסדות דמוקרטיים ובנבחרי הציבור.

פרופ' קניג גם מזכיר ועדות שונות, שבחנו בעבר את הגודל האופטימלי של הממשלה והמבנה הרצוי של משרדיה. ועדות אלה המליצו על כך שמספר השרים והמשרדים יהיה נמוך מ-19. גם במדינות אירופיות רבות ישנם פחות מ-19 שרים ומשרדים. על פי סקירתו של קניג, בין 1948 ל-2000 כיהנו בישראל 15 ממשלות. מתוכן, 11 ממשלות מנו 18 שרים או פחות.

אני מקווה שהממשלה שתקום לאחר הבחירות הצפויות במארס 2021 תסתפק ב-19 שרים לכל היותר, וב‑14 משרדים בלבד. ניתן יהיה לנצל הזדמנות זו לסגירת משרדים מיותרים ומלאכותיים שכל תפקידם הוא לייצר סידור עבודה לפוליטיקאים ומקורביהם – גם כאלו שהוקמו בידי הממשלה היוצאת וגם כאלו שהוקמו בידי ממשלות קודמות.

זאב אלקין, שר ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים לשעברצילום: מארק ישראל סלם

המבנה הרצוי בעיניי למשרדי הממשלה הבאה

ראש הממשלה

אוצר

ביטחון

חוץ (כולל תפוצות)

פנים (כולל שירותי דת)

משפטים וביטחון פנים

בריאות

דיור ותחבורה (כולל רמ"י ומינהל התכנון)

הגנת הסביבה

אנרגיה ומים

כלכלה (כולל תיירות, מדע וטכנולוגיה, תקשורת, חקלאות)

עבודה

חינוך (כולל השכלה גבוהה ומשלימה), תרבות וספורט

רווחה (כולל עלייה וקליטה, חיזוק וקידום קהילתי, ושוויון חברתי)

משרדים נוספים שיסופחו למשרדים אחרים

בטיחות בדרכים – יסופח לדיור ותחבורה או למשפטים וביטחון פנים

פריפריה, נגב וגליל – יסופח לפנים או לכלכלה (או יחולק ביניהם)

נושאים אסטרטגיים, ירושלים ומורשת, שיתוף פעולה אזורי, ענייני מודיעין –

יחולקו בין חוץ, ביטחון, ראש הממשלה

התיישבות – יסופח לפנים או לדיור ותחבורה

הדיגיטל הלאומי – יסופח למשרד ראש הממשלה.

כך, הממשלה תורכב מ-14 משרדים (כולל ראש הממשלה). בנוסף, ניתן יהיה למנות חמישה שרים נוספים לתפקידים מיוחדים (אחריות על פרויקטים רוחביים החוצים תחומי אחריות של מספר משרדים, או על פרויקטים זמניים ונקודתיים), או לתפקיד של "שר שני" באחד מ‑14 המשרדים (הסדר שקיים במספר מדינות אירופיות). אפשר, כמובן, גם להסתפק בפחות מ-19 שרים.

יישום מבנה זה ישפר באופן ניכר את תפקוד הממשלה וגם יתקן מעט את הנזק לאמון הציבור במוסדות המדינה ונבחרי הציבור – אמון שנסדק בשנה האחרונה. אני מקווה שכל ראשי המפלגות – כולל אלה החברות בקואליציה כיום – יאמצו יעדים אלה ויתחייבו שלא יצטרפו, לאחר הבחירות, לממשלה המונה יותר מ‑19 שרים.

מיכאל שראל

מיכאל שראל | מיכאל שראל

החל ב-2014 עומד בראש פורום קהלת לכלכלה - המקדם מדיניות תומכת צמיחה, תחרות, וחירות, באמצעות מחקר כלכלי וחברתי. בין 2012 ל-2014 היה הכלכלן הראשי והממונה על הכנסות המדינה, מחקר וקשרים בינלאומיים במשרד האוצר. בין 2006 ל-2012 עמד בראש אגף כלכלה ומחקר בקבוצת הראל ביטוח ופיננסים. לפני כן עבד בקרן המטבע הבינלאומית, בבנק ישראל ובמשרד האוצר.

קיבל דוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת הרווארד (1995). סיים בהצטיינות תואר ראשון במדעי המחשב ובכלכלה באוניברסיטה העברית (1989).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker