איש הקש: האיש שמצא את ייעודו בקליעה

בגיל 17.5, רגע לפני הגיוס לצבא הטורקי, ברח ניסים בכר מטורקיה ובא לארץ, מוחבא באוניית סחר. כמה שנים מאוחר יותר החל לעבוד בבית מלאכה למוצרי קש, ובעבודה הזאת הוא ממשיך עד היום

מיטל כץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניסים בכר
ניסים בכרקרדיט: הדס אלדר

זהו סיפורו של ניסים בכר בן ה-87, שמצא את ייעודו בקליעה. את עיקר הסיפור מספר דווקא הבן אלי, הדור הממשיך, שכן ניסים נחבא אל הכלים והוא גם לא שומע טוב.

ניסים נולד ב-1936 באיסטנבול. בגיל 17.5, ורגע לפני הגיוס לצבא הטורקי, תיכנן ניסים את הבריחה שלו לארץ מכיוון שלא היה מעוניין בגיוס לצבא הטורקי, אף שאביו רצה אותו כבן ממשיך בחנות כלי בית ובנייה שהיה ברשותו. ניסים הסתתר באוניית סחר והוברח בקונטיינר, ולאחר שבועיים בתת תנאים הגיע לישראל.

בישראל חיפש לעצמו מסגרת ומקום חם, ושקל להתגייס לצבא. מכיוון שלא היתה לו כאן משפחה, הוא זייף מסמכים והתגייס לחיל התובלה. לאחר שחרורו, עבר ניסים לגור עם דודתו, ולאחר שנתקל בקשיים בחיפוש אחר עבודה, החל לעבוד במפעל אריזה לתפוזים ובעבודות מזדמנות שונות.

יום אחר הציע לו חבר עבודה במקום שיקומי לנכי צה"ל. באותו מקום התעסקו בקש והיו היבואנים שלו. ניסים התקבל והחל ללמוד את רזי המקצוע. הוא קלע סלי פיקניק, ערסלים לתינוקות, סלי עיתונים וכל מה שקשור לקש ובמבוק - והתאהב במקצוע.

קליעה היא מלאכת יד עתיקה שבה יוצרים חפצים מחומרים גמישים. השימוש הנפוץ הוא ליצירת סלים ומגוון רהיטי קש. במקור השתמשו בחומרים טבעיים מן הצומח, אך כיום משתמשים גם בחומרים פלסטיים.

אחרי תקופה התקבל ניסים לעבוד אצל אהרון גדליהו, איש קש מנוסה. לאהרון היה בית מלאכה למוצרי קש ותיקונים בשדרות בן ציון 13. אהרון טיפח את ניסים, שעבד במקום כ-17 שנה (החנות של אהרון קיימת עד היום במשכנה המקורי, ומוחזקת על ידי הבת גליה, שהחלה לעבוד עם קש כשאביה נפטר).

לאחר מכן יצא ניסים לדרך עצמאית, ופתח את בית המלאכה והחנות שלו ברחוב החשמונאים 2. את החנות רכש בדמי מפתח; בשביל להשיג את הסכום הראשוני הוא נעזר בחברים טובים ומשפחה. "בהתחלה לא היתה כמעט עבודה, אבל לאט לאט העסק התפרסם מפה לאוזן והגיעו יותר ויותר לקוחות", סיפר ניסים.

אחרי מלחמת ששת הימים וימי הצנע, העבודה שוב נמצאת בירידה. ניסים החל להתקשר עם ערבים מעזה והתחיל למכור מוצרים זולים יותר כדי להתפרנס. עם השנים הקושי שוב עולה, פעם נוספת בעקבות היבוא מהמזרח, שגדל והלך ואכל את פרנסתו, שעיקרה תיקון כסאות עתיקים, חידוש וקליעה.

בנו אלי עובד כבר 42 שנים כנהג אוטובוס, וסיפר שמגיל צעיר בחופשות בא לעזור לאביו. עיקר העבודה היתה בקליעה של מושבי נהגים, שהיו מאוד מבוקשים טרום עידן המזגנים ברכבים, משום שמנעו מהנהגים להזיע אל תוך המושב. כיום מגיע אלי אחרי העבודה כמה פעמים בשבוע ל-4-3 שעות על מנת לעזור לאביו, שמעוניין שאלי ירש את העסק וימשיך את דרכו.

הקהל שלהם, לדבריהם, מורכב מאוכלוסייה מבוגרת, בעלת סנטימנטים לריהוט קש, או אנשים שאוהבים את החומר ועבודת היד. עם זאת, קשה כיום להתפרנס מהעסק לבדו. העסק משלם בעיקר את ההוצאות ודמי הביטוח הלאומי. ההכנסות ירדו משמעותית, ויש ימים שניסים יושב בחוסר מעש, מקווה שאולי יגיעו עוד לקוחות שעדיין חשובה להם עבודת היד המושקעת.

העבודה כיום שונה מעט מהעבודה בעבר - פעם כל עבודת הקליעה נעשתה ביד. קש וינאי, למשל, היה נעשה בעבודת יד, אבל כיום הוא מגיע בגיליונות שמחדירים לתוך העץ ומדביקים. הידיים בעבר היו נפצעות יותר, אבל הנפש היתה מלאה ביצירה.

למרות הקשיים של בעל עסק יצרני בישראל, מדובר באנשים חרוצים, חמים מאוד ובמשפחה מלוכדת, שבה ההורים עשו הכל כדי לתת חינוך וערכים לילדים גם בימים קשים. לניסים 3 ילדים, 10 נכדים ו-11 נינים.

מיטל כץ

מיטל כץ | הדינוזאורים האחרונים

נעים מאוד! שמי מיטל כץ ואני שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ב-TheMarker. אז בואו נתחיל: אני בת 44, גרושה וכל חיי הייתי עצמאית, יזמית קטנה שהחלה את דרכה המקצועית כבר בגיל 21. לא יודעת לנוח, מזיזה הרים בכוח הרצון.

מגיל 21 ועד גיל 38 הייתי מעצבת אופנה עצמאית, שיווקתי ל-50 חנויות בישראל. אחרי שרוב חברי לענף סגרו או פשטו רגל, לצד היבוא הזול מסין, נאלצתי לחשב מסלול מחדש, ויצרתי מיזם חברתי שמחבר בין בעלי מלאכה, חנויות ואומנים וותיקים החווים קושי של עולם משתנה, לבין קהל סקרן. למיזם הסיורים שלי קראתי "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם", והוא מפיח חיים בבעלי מלאכה מבוגרים שמלאכתם כמעט ונעלמה מן העולם.

מאז עברו כמעט 6 שנים, ותיעדתי עשרות רבות של עסקים קטנים. את התיעוד הזה, שכולל כתיבת סיפור חיים של עסקים שנשכחו, אני אביא כאן בבלוג. על מרבית הצילומים אחראית הדס אלדר, שהצטרפה אלי ב-2018, ומתעדת יחד אתי עסקים ותיקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker