מיטל כץ
מיטל כץ

הגעגוע לאביו וסבו, לצד הרצון לשמר את העסק המשפחתי ומורשת עבודת הכפיים, גרמו לניר גולדברג לשמר בכל כוחו את העסק המשפחתי. וכך מצאתי את עצמי נוסעת לפגוש בניר, דור שלישי לפורטני מטבעות, שעדיין עובד כדי לשמר את שרידי העסק המשפחתי שהקים סבא שלו.

פורטן המטבעות הנוסטלגי היה זה שפורט כסף באוטובוסים, במוניות, בדוכני מפעל הפיס ובחנויות להמרת כסף. וכל מי שגדל בישראל יזהה את המכשיר הכה פשוט - ועם זאת גאוני - שהומצא על ידי משה גולדברג, סבא של ניר.

משה נולד ב-1908 בפתח תקוה. הוא עבד במיון תפוזים בפרדסים של המושבה, וראה שעבודת מיון התפוזים מעכבת את המשלוחים. מאחר שתמיד חשב איך אפשר לייעל את העבודה, בנה מודל ממקלות מטאטא, שנהפך למכונה הראשונה למיון תפוזים - על ידי שימוש בכוח הכבידה. המכונה עבדה מעולה וקנו אותה מכל העולם.

ב-1948 קטעה המלחמה את לימודי המשפטים של בנו, איתן, שבא לעבוד עם אביו. ב-1950 הקימו יחד את בית המלאכה שנמצא עד היום באותה הכתובת. איתן היה איש טכני בעל ידי זהב, וביחד נהפכו השניים לכוח עולה במדינת ישראל הצעירה.

בהמשך, ובזכות אהבתו הגדולה לרכבים, החל משה לעבוד כנהג בחברת אוטובוסים שלימים נהפכה לחברת הרצון לחסוך זמן ותאונות דרכים הביא את משה ב-1952 להמציא את פורט הכסף לאוטובוסים, ובשלב יותר מאוחר יותר הפורטן אומץ גם על ידי כרטיסני הרכבת והמוניות, דוכני מפעל הפיס ובתי הקולנוע.

משה נהפך לאיש עסקים מצליח ונסע בעולם להיפגש עם לקוחות, שלח חומרי גלם לארץ ואף קיבל אזרחות ותואר דוקטור של כבוד בארה"ב. איתן נהפך לאחראי על הייצור, כשבבית המלאכה הקטן עבדו לצדו 6 אנשים.

החזון והאישיות המיוחדת שלו הביאו את איתן לבחור לעבוד עם ילדים בסיכון, מהשכונות הקשות של תל אביב וחולון. איתן לימד אותם דרך ארץ, דאג שילמדו, שילכו לצבא ושיהיו אזרחים טובים. "עד היום באים אלי אנשים ומספרים לי איך אבי הציל אותם מפשע", מספר ניר בגאווה. "סבי אף היה רשום בספר של 100 אנשים עם התרומה הגדולה ביותר למדינת ישראל". 

משה גולדברג מת ב-1978, ובנו איתן מת ב-2003. בית המלאכה של אז היה כמו חברות הסטארט-אפ של היום. משה ואיתן גולדברג לא היו פרופסורים, אבל כן היו אמנים ויזמים בנשמתם, ולכן כל מכשיר שיצא מבית המלאכה היה יצירת אומנות מוקפדת - שמעולם לא חזרה לתיקון.

מיטל כץ

מיטל כץ | הדינוזאורים האחרונים

נעים מאוד! שמי מיטל כץ ואני שמחה לארח אתכם בבלוג שלי ב-TheMarker. אז בואו נתחיל: אני בת 44, גרושה וכל חיי הייתי עצמאית, יזמית קטנה שהחלה את דרכה המקצועית כבר בגיל 21. לא יודעת לנוח, מזיזה הרים בכוח הרצון.

מגיל 21 ועד גיל 38 הייתי מעצבת אופנה עצמאית, שיווקתי ל-50 חנויות בישראל. אחרי שרוב חברי לענף סגרו או פשטו רגל, לצד היבוא הזול מסין, נאלצתי לחשב מסלול מחדש, ויצרתי מיזם חברתי שמחבר בין בעלי מלאכה, חנויות ואומנים וותיקים החווים קושי של עולם משתנה, לבין קהל סקרן. למיזם הסיורים שלי קראתי "בעקבות המקצועות שנעלמים מן העולם", והוא מפיח חיים בבעלי מלאכה מבוגרים שמלאכתם כמעט ונעלמה מן העולם.

מאז עברו כמעט 6 שנים, ותיעדתי עשרות רבות של עסקים קטנים. את התיעוד הזה, שכולל כתיבת סיפור חיים של עסקים שנשכחו, אני אביא כאן בבלוג. על מרבית הצילומים אחראית הדס אלדר, שהצטרפה אלי ב-2018, ומתעדת יחד אתי עסקים ותיקים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker