כיצד נעלמו מדינות המזרח מכותרות המגפה - ומה אפשר ללמוד מהן?

רותם להט

האם שאלתם את עצמכם לאחרונה לאן נעלמו מדינות המזרח? או יותר נכון - מדוע הן נעלמו מהכותרות? נראה כי הסיבה העיקרית לכך היא שמדינות אלה חוות גל שני (או שלישי אם תרצו) מתון הרבה יותר מאשר הרבה מדינות מערביות.

מדינות רבות - בהן וייטנאם, טייוואן, תאילנד, דרום קוריאה, יפן, סין וסינגפור - רושמות בימים אלה נתוני תחלואה נמוכים למדי, וכן נתוני תמותה נמוכים בצורה מרשימה. המצב הזה מרשים עוד יותר כשמביאים בחשבון שבחלק ממדינות אלה מערכת הבריאות אינה מאוד מפותחת ביחס למדינות המערב.

האם הנתונים המפורסמים במדינות אלה מעוותים את המציאות? אם נשווה את כמות המקרים החדשים בין מדינות המזרח למדינות אחרות באירופה או בארה"ב, אפשר לראות שהרבה ממדינות המזרח (ובפרט וייטנאם, טיוואן, תאילנד וסין), נמצאות משמעותית נמוך יותר על הגרף. כך, למשל, בסין, בטייוואן ובוויטנאם כמות המקרים החדשים לא עלתה על חולה אחד למיליון נפש מאז אפריל. זאת, לעומת מאות חולים מאומתים למיליון נפש בצרפת ובבריטניה בחודש האחרון. מגמה דומה ניתן לראות גם כשבוחנים את כמות המתים מהמחלה.

במבט ראשון אפשר היה לחשוב שאולי כמות הבדיקות המבוצעות במדינות אלה נמוכה, וזוהי הסיבה שנתוני התחלואה כה מרשימים. ואולם לא כך המצב; בהרבה ממדינות המזרח אפשר לראות נתונים מעוררי התפעלות גם במדד הבדיקות למקרה מאומת (כלומר כמה בדיקות בוצעו ביחס למקרים המאומתים), ובמדד אחוז החיובים (כמה בדיקות היו חיוביות מתוך כלל הבדיקות) - שני מדדים המבטאים למעשה את כמות הבדיקות שבוצעו ביחס לתחלואה.

אפשר לראות שבוצעו יחסית הרבה בדיקות על כל חולה מאומת, וששיעור הבדיקות החיוביות הינו נמוך יחסית. כלומר, בהרבה ממדינות המזרח מבוצעת כמות בדיקות גבוהה ביחס לתחלואה.

מהו סוד ההצלחה של מדינות המזרח בהתנהלות עם הקורונה?

התשובה מתחילה בהתנהלותן של מדינות אלה בתחילת המגפה - רוב מדינות המזרח סגרו את גבולותיהן ו/או הטילו סגר בשלב מוקדם מאוד, לצד מדיניות בדיקות נרחבת ומערכת חקירות אפידימיולוגיות מאורגנת ומקיפה (שהייתה כבר קיימת ומוכנה לפעולה בעקבות מגפות עבר). כל אלה, תרמו מאוד לבלימה של המגפה כבר בשלביה הראשונים וניכר כי הדבר תרם גם למיתון התחלואה בהמשך.

עם זאת, כפי שנוכחנו לראות, בלימה של הגל הראשון גרידא אינה מספיקה כדי "לשמור על השקט", וקיימים גורמים נוספים שמשמרים את היעלמותן של מדינות המזרח מהכותרות.

בפוסט זה נציג מספר הסברים בנוגע לגורמים שככה"נ תרמו ועודנם משמרים את הצלחתן של מדינות המזרח, אך נדגיש כבר עכשיו כי אין תשובה חותכת ומוכחת לשאלה, ומדובר למעשה באוסף של דעות והצעות שאספנו ממקורות שונים.

ניסיון עבר בהתמודדות עם מגפות

מדינות המזרח נאלצו להתמודד בשנים עברו עם מגפות שלא הגיעו באותו היקף למחוזות המערב (כמו הסארס והמארס). ניסיון זה גרם להן לפתח ולשמר מערך חקירות אפידימיולוגיות, ציוד ונהלי חירום מותאמים ועוד. אפקט נוסף של התמודדויות העבר הוא מודעות הציבור והמוכנות של האזרחים לשתף פעולה עם המלצות הבידוד, ההיגיינה והריחוק החברתי, וזאת גם מבלי שתהיה אכיפה מחמירה בתחום.

בהרבה ממדינות המזרח ש"נעלמו מהכותרות", ניכר כי המערך האפידימיולוגי תרם משמעותית לקטיעת שרשראות ההדבקה ולמניעת התפרצויות חוזרות גדולות, לאחר שהושגה שליטה מסוימת.

בחלק מהמדינות האלה כלל לא היה צורך בהטלת סגר מחמיר, והצליחו לקטוע את ההדבקה רק באמצעות בדיקות, חקירות אפידימיולוגיות ובידוד תושבים.

תרבות המעודדת היגיינה

נוסף על הניסיון, בהרבה ממדינות המזרח הסכנה במחלות זיהומיות נוכחת הרבה יותר בחיי היומיום, ועל כן התפתחה בהן תרבות שממתנת את סיכוני ההדבקה. כך למשל, עטיית מסכות בעונת השפעת הינה דבר שבשגרה בסין, בתאילנד, בויאטנם וכן במדינות נוספות. ייתכן והדוגמה הקיצונית ביותר לכך היא יפן, בה התרבות משמרת מידה של ריחוק חברתי גם ללא קשר למחלות זיהומיות - כגון ביצוע קידה במקום לחיצת יד או חיבוק, וכן שמירה הדוקה על מרחב אישי והיגיינה באופן כללי. ניכר כי נורמות אלה תרמו לשימור נתוני תחלואה ותמותה נמוכים ביפן, וזאת על אף שמעולם לא הוטלו בה סנקציות מחמירות וקנסות.

הנהגה מלכדת ותחושת אחריות קולקטיבית

יש המשייכים את הצלחת מדינות המזרח לפיתוח תחושת קולקטיב של התושבים, אחדות ודאגה לקבוצה. באופן כוללני, ניתן להגיד שבמדינות המזרח ניכר אמון גדול יותר בשלטון ובגורמי ההנהגה, וכשאלה עודדו נטילת אחריות אישית ודאגה לכלל האוכלוסייה, ניכר כי הדבר איפשר לבלום את התפשטות הנגיף.

יש המשייכים את האמון בגורמי השלטון לכך שהמשטר בחלק ממדינות אלה אינו דמוקרטי. בין אם יש בכך אמת ובין אם לאו, את החשיבות של ההנהגה המלכדת ויצירת אחריות קולקטיבית אפשר לראות גם בהסתכלות על מדינות דמוקרטיות מערביות שפעלו בצורה דומה. כך, ראשת הממשלה בניו זילנד, אחת המדינות עם נתוני התחלואה והתמותה הנמוכים בעולם, השתמשה במסרים מלכדים כמו "צוות של 5 מיליון", במטרה לגייס את התושבים למאמץ ולפתח אחריות קולקטיבית.

בנוסף, אלמנט משמעותי בליכוד התושבים והשגת אמון הציבור הוא שקיפות והצגת מסרים ברורים. חלק ממדינות המזרח, בהן וייאטנאם וסינגפור, היוו דוגמא לתקשורת יעילה, שכללה שקיפות וקמפיין פשוט וברור - צעדים שככל הנראה תרמו גם הם להשתלטות על המגפה וצמצום הנזקים.

תופעה מעניינת נוספת בהקשר זה היא "לכידות אזורית" שאיפיינה את יבשת אסיה בתגובה למגפה. מדינות היבשת חלקו ידע, ייעצו ואף הגישו סיוע זו לזו במהלך שלבים שונים של המגפה. ניתן לראות זאת בפעילותו של ארגון ASEAN (ובשמו המלא Association of Southeast Asian Nation), שכולל 10 מדינות מהיבשת, ומטרתו קידום שיתוף הפעולה והכלכלה האזוריים. כחלק מההתמודדות עם מגפת הקורונה, הארגון דאג לתמריצים, הקמת קרן תמיכה וסיוע, וכן השקיע מאמצים להעברת רעיונות ופתרונות בין הממשלות החברות בו.

"טוטליטריות דיגיטלית"

אלמנט חשוב נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו הוא סמכויות המדינה והאפשרות למעקב אחר האזרחים במדינות המזרח. במרבית המדינות במזרח אסיה המשטר אינו דמוקרטי ומאפשר מעקב דיגיטלי נרחב, ברמה שכלל אינה ניתנת לתפיסה במערב. אמצעים אלה תורמים גם להרתעה וגם לביצוע חקירות אפידימיולוגיות ובידוד באופן יעיל. עם זאת, נדגיש כי ה"טוטליטריות הדיגיטלית" אינה מהווה גורם מכריע, וקיימות גם מדינות מערביות וליברליות מאוד, בהן פינלנד וניו זילנד, שהדגימו התמודדות מרשימה עם המגפה מבלי לפגוע בפרטיות תושביהן בצורה חמורה שכזו.

סגירת גבולות ארוכת טווח

גורם נוסף שייתכן שתרם להצלחת מדינות המזרח, במיוחד מבחינת ההבדלים בין מדינות המערב למזרח כיום, הוא שמירה על גבולות סגורים. בעוד מדינות אירופה מיהרו יחסית בחזרתן לשגרה לאחר סגירת הגבולות בתחילת המגפה ופתחו את המעבר הבין-מדינתי כדי לאפשר לתושביהן לטייל במהלך חופשת הקיץ, מדינות המזרח דבקו באסטרטגיה שמרנית יותר והשאירו את גבולותיהן סגורים לטיסות בין-לאומיות.

צעד זה לא מנע מהן לחזור לשגרה יחסית בתוך כל מדינה, בניסיון לשקם את הכלכלה ולאפשר לתושבים לחזור לשגרת חייהם, אך התנועה הבין-לאומית נשמרה במינימום הנדרש. למעשה גם ניו זילנד פעלה באופן דומה.

לסיום, נסייג כי חשוב לקחת את הדיווחים ממדינות המזרח בערבון מוגבל, בפרט בנוגע לאמינות הדיווחים אודות התמותה. ראשית, באזורים בהם מערכות הבריאות אינן מפותחות, לא כל מקרי המוות מתועדים, ולעתים סיבות המוות המתועדות אינן מדויקות, כך שהדיווחים אודות התמותה מקורונה עלולים לחטוא לאמת.

שנית, חשוב לזכור כי תוחלת החיים הכוללת במדינות אלה נמוכה בממוצע מאשר בהרבה מדינות מערביות אחרות, וייתכן שיש לכך השפעה הן על נתוני ההדבקה והן על נתוני התמותה מהמחלה.

כמו כן, ייתכנו גורמים גנטיים וסביבתיים רבים אחרים שמשפיעים על התחלואה והתמותה, גורמים שכלל לא התייחסנו אליהם בפוסט זה, והם לא פשוטים למדידה או להערכה.

עם זאת, קשה להתעלם מהתמודדותן המרשימה של מדינות המזרח עם מגיפת הקורונה, שמצליחות לשמר את ה"שקט" כבר תקופה מכובדת מאוד, וניכר כי אנו יכולים ללמוד מהם דבר או שניים בנוגע להתנהלות בתקופה מורכבת שכזו.

מקורות:

https://clinowl.com/lessons-learned-from-japans-response-to-the-first-wave-of-covid-19-a-content-analysis/

https://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S2590061720300661

https://ourworldindata.org/coronavirus

https://qz.com/africa/1919785/what-africa-and-asia-teach-rich-countries-on-handling-a-pandemic/

https://www.dw.com/en/how-sri-lanka-successfully-curtailed-the-coronavirus-pandemic/a-53484299

https://english.elpais.com/opinion/2020-10-30/why-asia-is-better-at-beating-the-pandemic-than-europe-the-key-lies-in-civility.html

https://www.ft.com/content/e1d3b23e-ebad-4195-94e9-6cf1c1ee5351

https://www.wsj.com/articles/how-asian-countries-are-keeping-covid-19-under-control-11603229882

https://www.bbc.com/news/world-asia-53420537