היי-טקיסטים? זאת שיטת ההשקעה הטובה ביותר בשבילכם - השקעות עם ערך - הבלוג של מתי אלון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

היי-טקיסטים? זאת שיטת ההשקעה הטובה ביותר בשבילכם

19% - זו התשואה שוורן באפט השיג למשקיעים שלו בסיכום 50 השנים לברקשייר התאוויי. אותם משקיעים לא היו בעלי עושר עצום אלא פשוט בחרו במתכון שבאפט הרכיב, בתקווה שהשף יספק את הסחורה

15תגובות
קופת חיסכון
Getty Images IL

ב-1957, וורן באפט, אז בחור צעיר, החל את דרכו החדשה לאחר שעבד אצל מורו ורבו בנג'מין  גרהאם (אבי שיטת השקעות ערך). דרכו החדשה של באפט היתה הקמת שותפויות (השותפויות הם מה שמכונה היום "קרנות גידור") שבהן הוא כיהן כשותף המנהל והמשקיעים היו השותפים המוגבלים.

המשקיעים הראשונים (מעבר למשפחתו) היו זוג הרופאים ביל וקרול אנג'ל, שדאגו לגבי עתיד ההון הנזיל שלהם. את ההשקעה הראשונה בסך של 10 אלף דולר הם החליטו להשקיע לאחר כיתת השקעה (לימוד על שיטת הערך) שוורן באפט העביר. באותו מפגש השקיעו 20 משתתפים (בעיקר רופאים) אחרים. ב-1960 וורן עשה עוד מפגש ל-11 רופאים שאהבו גם הם את הסיפור והחליטו להשקיע כל אחד 10 אלף דולר.

באפט ריכז את המפגשים שלו עם רופאים מכמה סיבות: רפואה היא עבודה אינטנסיבית המכניסה הון גבוה (לפחות בארה"ב), ולרופאים (או לפחות לרובם) גם כיום אין מספיק זמן להתעסק עם מה שקשור להשקעות. המודל הזה הבטיח הכנסה לאורך שנים. לבאפט זה התאים מאוד, וצריך להבין מה הוא לימד באותן כיתות בכדי להבין את זה.

שיטת הערך תומכת בהשקעה בנייר ערך שנסחר במחיר הנמוך מהערך הפנימי שלו, שמחושב על ידי המנהל על בסיס אנליזה. אם המחיר לעומת הערך (ועוד כמה פרמטרים) מהווים מרווח גדול אז ההשקעה כדאית. הנקודה היא שבשונה משיטות אחרות, ההחלטה להשקיע אומרת גם שעד שהשוק יתקן את העיוות (יעלה את המחיר שיהיה זהה לערך או מעליו) יכול לקחת זמן ולפעמים כמה שנים.

וורן באפט
Bloomberg

לצד כל זה, משקיע הערך גם מבין את המשמעות ששוק ההון תנודתי ולא צפוי, מה שאומר שבטווחים מסוימים התיק יכול לרדת בחדות ללא כל סיבה פרטנית בחברות המוחזקות. באפט גם ריכז את השקעותיו בחברות הכי טובות שלו, ולפעמים הגיע אף לאחזקות של 40% בנייר אחד.

המודל שונה מכל שיטה שהציבור מכיר, ובכדי שהוא יצליח המתכון למשקיע הוא כדלקמן:

1. הבנת השיטה;

2. נכונות להשקיע הון למשך כמה שנים;

3. נודתיות חדה בתוצאות השותפות לעומת השווקים לאור הריכוז בתיק;

4. יהיו הפסדים בוודאות, אולם בממוצע ההצלחות ייצרו ערך;

5. דיווח למשקיעים אחת לחציון, שכן אין שום ערך למה קורה אחת לחודש או רבעון (באפט היה נוקשה אפילו ושינה את הדיווח אחת לשנה);

6. בחינת תוצאות השותפות תהיה על טווחים שנמצאים מעל ל-5-3 שנים.

באפט הציע בתמורה מודל תמריצים לא פחות ממטורף, כשהחלק המהותי בו היה 0 דמי ניהול, דבר שאני מצודד בו בפעילות שלי. המודל התאים כמו כפפה ליד הן לשותף המנהל (באפט) והן לשותפים המוגבלים (המשקיעים).

נשאלת השאלה, מה משך את אותם המשקיעים? לדעתי זאת היתה הגישה של באפט לשיטת הערך כדרך חיים, דרך המצודדת בהתנהגות חכמה בכל היבט כלכלי ולא רק בהשקעות. לצד זה, אין לי ספק שבאפט לימד את כולם את המשמעות של ריבית דריבית, שאותה כינה אלברט איינשטיין כ"פלא תבל ה-8". באפט בנה טבלה שמציגה את אפקט הריבית דריבית המורכב מזמן ותשואה.

הטבלה של באפט

מהטבלה ניתן לראות איך השקעה של כ-10 אלף שקל תיראה בשילובים שונים של זמן ותשואה. לא צריך תואר בכלכלה בכדי להבין שככל שתשקיעו לטווח ארוך יותר וככל שהתשואה תהיה גבוהה יותר כך אפקט הריבית דריבית יהיה משמעותי יותר.

שימו לב שבטבלה שמתי מספר לא עגול של 19%, הסיבה לכך היא שזאת התשואה שבאפט השיג למשקיעים שלו בסיכום 50 השנים לברקשייר התאוויי. אותם רופאים המשיכו לאורך השנים להזרים כסף שנותר להם מעבר להוצאה השוטפת, מה שהפך חלק לא מבוטל מהם לבעלי הון של כמה מאות מיליונים, הון שסידר גם את כל הדורות הבאים שלהם. אותם רופאים לא היו בעלי עושר עצום אלא פשוט בחרו במתכון שבאפט הרכיב, בתקווה שהשף יספק את הסחורה.

אם תקחו את אנשי ההיי-טק תגלו דמיון גדול לרופאים, הם עובדים שעות שהן לא פחות מהזויות, הם מרוויחים סכומים מאוד מכובדים שנהפכים לעוד יותר מכובדים בקבלת בונוס שנתי, בדומה לרופאים גם לאנשי ההיי-טק אין את הידע או הזמן להתעסק בהשקעת הונם, ומאחר שמודל התעשייה של ההיי-טק הוא כזה שבכל שנה השכר רק עולה, יש להם ביטחון ואורך רוח להשקיע כספים לטווחים מאוד ארוכים.

אני מניח שבשלב הזה תגיע הנקודה העיקרית של איפה יש עוד "שפים" כמו באפט שיניבו תשואה ממוצעת של 19% במשך 50 שנה, התשובה היא שיש וצריך לחפש, אבל ניתן גם להיות צנועים ולהשקיע בתעודת סל על מדד S&P500 שהניב במהלך 50 השנים האחרונות ממוצע של 7.5% (לפני דיווידנדים), מה שהיה מניב תשואה נטו טובה יותר ממרבית המנהלים בעולם.

הכרתי לא מעט אנשי היי-טק שרק ביקשו ממנהל ההשקעות שלהם לשמור על ההון, מה שמכונה השקעה סולידית. אני באופן אישי חושב שככל שיש לך יותר שנים אין שום הגיון להשקיע באג"ח או אפיק סולידי אחר קבוע (בטח כשהריבית כל כך נמוכות) על פני מדד המניות; כבר עשרות שנים שמדד S&P500 משאיר אבק לאיגרות החוב הממשלתיות. והכי חשוב זה קצת פרופורציות: אנשי היי-טק, כמו הרופאים, גם אם יפסידו (ימכרו בהפסד) חצי מהשקעתם בבורסה (במקרה קיצון) עדיין לא יהיו בבעיה של כסף. בגיל 30, עם הון ראשוני מכובד ושכר חודשי גבוה, אין מתאים מזה למודל של השקעות ערך.

בסופו של יום הכל עניין של חינוך, ואני מקווה שבמאמר הקצר הזה הצלחתי לתת מעט ממה שבאפט נתן לאותם משתתפי הרצאה בשיעור בשנות ה-60.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב, ג'רום פאואל

אי העקביות בשוק מחייבת עמדת הגנה

לתשואות ומניות קורלציה שלילית: מניות עולות כשהשוק צופה צמיחה, ואילו אג"ח ממשלתיות עולות כשמשקיעים צופים האטה. אז מדוע ביקוש מתמיד לאג"ח ממשלתיות הביא תשואות לרמות הנמוכות מאז 2016, כשטראמפ נבחר לנשיא באותו זמן שהמניות שוברות שיאים פעם אחר פעם?

כתבות שאולי פיספסתם

*#