הצלחה בהשקעות חבויה בהבנה ולא בפיזור - השקעות עם ערך - הבלוג של מתי אלון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצלחה בהשקעות חבויה בהבנה ולא בפיזור

השקעה במניות איננה מדע מדויק. תמיד צריך פיזור מינימלי, אולם התוצאה הסופית לא תלויה בפיזור אלא בממוצע ההצלחות לעומת ממוצע הכישלונות ■ קחו לדוגמה את S&P500, מדד המפוזר על פני 500 המניות המובילות בעולם, ועדיין ב-2009-2007 השלים המדד ירידה של 50%

10תגובות
גרף השקעה
Dreamstime

תיק ההשקעות מרוכז נוטה להיות תנודתי ונתפש בעיני רבים כמסוכן מאוד. הסיבה היא החשש מכישלון של אחת מההשקעות שעשוי להוביל להפסד ניכר מהתיק. כפי שנראה למטה, מדובר על מסקנה הגיונית ומאוד שכיחה אצל מנהלי ההשקעות והלקוחות שלהם, ואולם הבעיה היא שלרוב היא לא מגיעה מהסיבות הנכונות וגם לא לוקחת בחשבון עוד משתנים. 

לצורך הדוגמה ניקח שני משקיעים שונים: הראשון הוא דודו, שמפזר את תיק ההשקעות שלו על פני 30 מניות שונות, והשני הוא ארז, שמרכז את התיק שלו על פני 5 מניות שונות. אם אחת המניות תרד או תעלה בכ-50% התוצאה לדודו תהיה 1.66% +(-) ואילו התוצאה לארז תהיה 10% +(-).

עד כה לא ניתן להתווכח עם העובדה שפוטנציאל ההפסד/רווח שכל מניה תסב לתיק הכללי הוא גדול יותר אצל המשקיע שמחזיק 5 חברות. הצד השני של המשוואה הוא הבנת הממוצע, מאחר שהשקעה במניות איננה מדע מדויק ובטח לא מבטיחה חסינות על טעויות או הפתעות שעשויות להוביל להפסדים. לדעתי תמיד צריך פיזור מינימלי, אולם התוצאה הסופית (לטוב ולרע) איננה תלויה בפיזור אלא בממוצע ההצלחות לעומת ממוצע הכישלונות.

כך זה נראה במספרים: תיק שמפוזר שווה בשווה על 10 חברות שונות שפוטנציאל התשואה בכל אחת מהן היא 100% ב-12 החודשים הבאים, יכול להשיג 20% תשואה אם רק 6 מהחברות יעלו ב-100% והיתר ירדו ל-0 בתקופה. פשוט, אבל זה החלק הקל, כי מה שבאמת משנה את כל המשוואה בכלל לא קשור במספרים, מדובר על הידע וההבנה של המשקיע בכל חברה שבה הוא משקיע, במלים אחרות, ככל שנגדיל את ההבנה והידע שלנו לגבי ההשקעה כך גם נגדיל את פוטנציאל ההצלחה ונקטין את פוטנציאל הכישלון, ואם תאמינו או לא מה שיגדל יהיה גם הביטחון באותן השקעות.

מנהל השקעות טוב הוא אחד שיבצע מחקר עצמי ומעמיק (לא כזה שנשען על מישהו אחר), הכולל בין השאר קריאת דו"חות כספיים היסטוריים, שיחות אנליסטים, קריאת חומר על התעשייה והמתחרים, ולאחר כל זה יבנה גם מודל כלכלי שבסופו של דבר ייתן לו ערך פנימי מסוים בנוגע לאותה השקעה. אם ההחלטה של המנהל תהיה לקנות אז יתחיל החלק השוטף שהוא מעקב קבוע אחר הדיווחים התקופתיים והמידע המפורסם של אותה ההשקעה.

מניסיוני, כשמחברים את כל החומר שתיארתי מדובר בממוצע על קריאה של 2,000 עמודים בתחילה ואחר כך בין 200 ל-500 עמודים אחת לרבעון. תכפילו את זה בכמות החברות שבהן משקיעים וזה נהפך למשימה לבלתי אפשרית כשמדובר על 30 חברות ויותר. ב-20 שנותיי הקצרות בשוק ההון מעטים חסידי הסגולה שהכרתי ושהצליחו להבין 30 חברות כפי שהצליחו להבין 5 חברות. חשוב להבין שקריאה ועיבוד מידע רבעוני של חברה ציבורית זה לא קריאת ספר בחוף הים או לפני השינה... לצד כל זה יש למנהל התעסקות עם רגולציה עצומה שגדלה בכל שנה, התעסקות עם שיווק וכמובן לקוחות.

עולה השאלה איך המנהלים מתמודדים עם זה? מעסיקים עובדים (אנליסטים או מנהלי תיקים משניים) ונותנים להם להיות אחראיים על חלק מהחברות או ההון המנוהל. הבעיה היא שזאת טעות, תפקידו של אנליסט הוא לא יותר מלאגור חומר טכני עבור המנהל ולמצוא לו רעיונות חדשים, אבל לעולם לא לבצע במקום המנהל קריאה של הדו"חות או לקבל במקומו החלטות השקעה, אחרת למה צריך את המנהל? לצערי, זה אפילו יותר גרוע מזה, הרבה מנהלים מקבלים החלטות בהתבסס על מחקרים של גופים חיצוניים שאפילו אין להם שליטה עליהם. תוסיפו לזה עלויות שוטפות גבוהות כמו דמי ניהול קבועים והוצאות גרנדיוזיות של המנהלים על חשבון ההון המנוהל, ומה הפלא שאחוז זעום של מנהלי השקעות באמת מצליח לייצר ערך בממוצע לאורך זמן? זה לא מדע אלא היגיון פשוט, אם כי קצת שונה ממה שרגילים לחשוב.

בשנים האחרונות ציבור המשקיעים נוטה לשכוח מהדברים החשובים כשהשוק עולה לתקופה ממושכת, אבל צריך לזכור שלפעמים גם יורד גשם. המיני-תיקון ה"אלים" שהיה באוקטובר-דצמבר 2018 היה תזכורת קצרה, ולמרות שנראה שאחרי עשור של עליות הגשם הרציני לעולם לא יגיע, זה הזמן לעשות בדק בית בנוגע להבנה שלכם לגבי ההשקעות שלכם.

וורן באפט אמר פעם: "סיכון מגיע מחוסר הבנה של מה שאתם עושים", כתגובה לטיעון של האקדמיה, שסיכון שווה לתנודתיות, מה שאומר שבכדי להקטין את הסיכון נגדיל את הפיזור. טעות! פיזור נועד להגן על מי שאינו מבין מה הוא עושה, כך שאובדן מלא של מניה אחת ישפיע כפי שחישבנו למעלה, אבל זה עדיין לא ימנע מהמכלול את פוטנציאל הירידה החדה של הכלל.

אם ניקח לדוגמה את מדד S&P500, תקבלו את כל הפיזור שרק תרצו - 500 המניות המובילות בעולם - ועדיין ב-2009-2007 השלים המדד ירידה של 50%! ברור שמדובר על מקרה קיצון שאם נבחן את ההיסטוריה לא חוזר כל שנה וגם לא כל חמש שנים, אבל זאת עובדה קיימת שצריך לזכור אותה, כי פיזור הוא לא הפתרון להצלחה אלא הפתרון להרגיע אולי את שנאת התנודתיות וחוסר ההבנה של מה שאתם עושים.

מדד S&P500

המודל שעבד לי במשך שנים הוא שהשקעתי במספר מצומצם של חברות שהבנתי ב-100%, ולא כשהשקעתי בהרבה חברות שהבנתי ב-10%. יש אחרים שהצליחו בשיטות אחרות, אבל כל שיטה שלא תהיה כללה הבנה מעמיקה, דבקות במטרה וחשוב מכל - הפנמה שבשוק ההון התוצאה היא הממוצע ולא אפס כישלונות. הבנה היא לדעתי החלק החשוב ביותר בהשקעות, ועל כל משקיע, בין אם הוא המנהל ובין אם הוא המשקיע הישיר, להבין ולהפנים שפיזור לא יפצה על חוסר הבנה, ולכן מקומו לא בשוק ההון.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

עמיר פרץ

האם עמיר פרץ יצליח להעביר קולות מהימין?

ההבטחה של יו"ר מפלגת העבודה הנבחר, עמיר פרץ, להעביר קולות מהימין למפלגת העבודה, גררה קריאות הטוענות שהקריצה ימינה לא עבדה לעולם, ולא תעבוד גם בעתיד. את העתיד קשה לנבא, אבל את העבר קל לנתח - האם באמת מדובר בצעד שלא עבד מעולם?

כתבות שאולי פיספסתם

*#