ל"דילמת האסיר" של בנט יש פתרון פשוט

ברקע הפלונטר הפוליטי שנוצר, מתלבטים בגוש השינוי בשאלה האסטרטגית, למי עדיף לקבל ראשון את המנדט להרכבת ממשלה מהנשיא. זו התשובה שתורת המשחקים מציעה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נפתלי בנט, בליל הבחירות
נפתלי בנט, בליל הבחירותצילום: עופר וקנין

נכון לרגע זה עדיין לא ברור על מי יטיל הנשיא ראובן ריבלין את הרכבת הממשלה, אבל מה שכן ידוע זה שריבלין אמר שיטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על המועמד בעל הסיכוי הגבוה ביותר. ריבלין מודאג מכך שנתניהו לא הצליח בשלוש ההזדמנויות שקיבל להקים ממשלה, ויש רמזים על כך שאולי הפעם ינקוט הנשיא בגישה שונה.

גישה מתחום הכלכלה ההתנהגותית שנקראת אפקט המסגור (Framing effect) מתארת את הנטייה להגיע לבחירות שונות כתוצאה מהאופן שבו מנוסחת השאלה - במקום לשאול את נציגי המפלגות "על מי תמליצו?", הוא ישאל "את מי אתם לא פוסלים?". אבל ספק אם זה יועיל. 

למי עדיף לקבל ראשון את המנדט להרכבת ממשלה?

ברקע הפלונטר הפוליטי שנוצר, מתלבטים בגוש השינוי בשאלה האסטרטגית, למי עדיף לקבל ראשון את המנדט להרכבת ממשלה מהנשיא. תורת המשחקים קובעת שייטב לגוש השינוי אם הנשיא ייתן לנתניהו להיכשל ואז יעביר את המנדט לגוש השינוי. במצב עניינים כזה, כל מפלגות הימין שהתחייבו ללכת עם נתניהו יבינו שהן עומדות בפני מבוי סתום – או ללכת עם גוש השינוי וכך לקבל את הסיכוי לשבת בממשלה, או ללכת לבחירות חמישיות ולא לקבל כלום.

התיאוריה הכלכלית הקלאסית מגדירה רציונליות כמקסום רווחים. למה ששחקן רציונלי יעדיף כלום על פני ישיבה בממשלה? במלים פשוטות, בהינתן האפשרות לבחור, כל אדם יעדיף לקבל יותר על פני פחות. נשמע הגיוני, לא?

גדעון סערצילום: מוטי מילרוד

מסתבר שלא ככה עובד המוח האנושי. פסיכולוגים מראים שוב ושוב שהשערת הרציונליות לא עומדת במבחן המציאות. אחת הדרכים לבחון זו היא פלטפורמה מתחום תורת המשחקים הנקראת משחק האולטימטום. 

נניח שאני נותנת לכם 100 שקל ומבקשת מכם לחלק את הסכום ביניכם ובין שחקן נוסף, באיזה אופן שתרצו. השחקן השני יכול להסכים לחלוקה שהצעתם או לדחות אותה. אם החליט לדחות, שניכם מקבלים אפס. שחקן רציונלי מפעיל חשיבה אסטרטגית, לכן התנהגות רציונלית תהיה להציע לשחקן השני את הסכום המינימלי שהוא לא ידחה.

אם מפלגות הימין אם ישחקו משחק רציונלי, הן תעדפנה לשבת בממשלת גוש השינוי מאשר לא לשבת בממשלה בכלל, אבל כדי להגיע למצב הזה – יש הכרח שנתניהו יקבל את המנדט להקים ממשלה וייכשל. מאותה סיבה בדיוק גם לבנט עדיף לתת לנתניהו להיכשל. כמו שזה נראה בשלב הזה, נתניהו יגיע לנשיא מחר עם יותר ממליצים מהמתמודדים של גוש השינוי, ולכן יש סיכוי לא מבוטל שנתניהו יקבל את המנדט, מה שיהיה בהכרח טוב יותר לגוש השינוי וגם יקל על בנט לבוא לבייס שלו בסוף התהליך ולומר "רציתי ללכת עם נתניהו אבל הוא נכשל".

בנט מדגים את המקרה הטרגי של דילמת האסיר - יש לו שתי חלופות שאף אחת מהן אינה החלופה המועדפת עליו. דילמת האסיר מתארת שני אסירים שנחקרים ועומדים בפני ההתלבטות האם להודות על פשע שביצעו ולהלשין על חברם, או להכחיש. מכיוון שהם כלואים בנפרד, הם לא יכולים לתקשר זה עם זה, אך הם תלויים בהחלטת חברם: אם שניהם יכחישו את ביצוע הפשע - שניהם ישוחררו לחופשי. אבל אם אסיר אחד יודה ויפליל אותם, השני יישלח למאסר ארוך. אם יודו שניהם, הם יישלחו אמנם למאסר אך קצר בהרבה. לשני האסירים עדיף להכחיש את מעורבותם בפשע כדי להימלט ללא עונש, אך הם אינם מסוגלים לסמוך על חברם שלא יפליל אותם.

כך גם אצל בנט: מצד אחד נתניהו מציע לו רוטציה תוך שנה, אבל בנט לא טיפש, הוא ממשיך להזכיר לעצמו מה שוות ההבטחות של נתניהו, והוא למוד ניסיון ממקרה גנץ. מצד שני, בנט קיבל הצעה מגוש השינוי להיות ראש ממשלה באופן מיידי. מצד שלישי, זה להיות ראש ממשלה של השמאל.

מסע ההמלצות אצל הנשיא יתחיל בשני בבוקר, והזמן דוחק. בנט רוצה לראות קודם כל שלנתניהו יש יכולת להקים ממשלה לפני שהוא מתחיל לדבר איתו על תנאים להצטרפות לממשלה. לנתניהו יש 52 ממליצים - גוש קוהרנטי, אך לא מגיע ל-61, ובגוש השינוי לעומת זאת, יש יותר מ-61, אך הם לא מצליחים להתגבש סביב מנהיג אחד. 

יאיר לפידצילום: מוטי מילרוד

אז למה השמאל לא בממשלה?

ראשי גוש השינוי קיבלו הזדמנות גדולה להרכיב פה ממשלת שינוי חדשה. אבל המציאות הזו, שעשרה ימים הם לא מצליחים להיפגש יחד, לגבש אסטרטגיה, להתגבר על האגו ולהכריז על מועמד שיחליף את נתניהו, היא כישלון טוטאלי. הם מדברים על כך שהם שמים את האגו בצד, אבל נכשלים כל פעם מחדש בגלל חוסר אחדות - וענייני אגו.

הפלונטר שאליו נקלע גוש השינוי מוגדר בספרות כדילמה חברתית. זהו בעצם כל מצב שבו ישנה התנגשות בין הטובה הפרטית של האדם לטובה הכללית של החברה.

בואו ניקח לדוגמה בעיה יומיומית מוכרת כמו פקקי התנועה. מנקודת מבטו של אדם בעל רכב פרטי, הכי נוח לנהוג ברכב לעבודה כל בוקר. התחבורה הציבורית אינה נוחה, לא בא לו להצטופף עם עשרות אנשים ברכבת או אוטובוס והוא יכול לחנות מול מקום העבודה. מנקודת מבט של הפרט, התנהגות זו רציונלית בהחלט. אבל אם כולם ינהגו על פי נוחותם הפרטית בלי להתחשב בטובת הכלל, הכבישים יהיו עמוסים ופקוקים וכולם ייאלצו לסבול מפקקי תנועה ויגיעו באיחור לעבודה.

כמו בכל דילמה חברתית אחרת, גם בדילמה שעל הפרק, לכל אחד מהשחקנים (לפיד, סער וגנץ) משתלם לנהוג בצורה אנוכית ואינטרסנטית (חוסר שיתוף פעולה), קרי לא לוותר על ראשות הממשלה. אבל האינטרס המשותף הוא שהשחקנים ישתפו פעולה כדי לעמוד בהתחייבות שנתנו לבוחר – להחליף את נתניהו. 

לא מדובר בדילמה חברתית קלאסית. בניגוד לכל דילמה חברתית אחרת, נוצר כאן מצב ייחודי שבו לאף אחד מהשחקנים אין אפשרות להצליח להקים קואליציה לבד, כלומר "לדפוק" את הצד השני. יש פה תלות הדדית, כל הצדדים תלויים אחד בשני כדי להחליף את נתניהו, והשאלה המתבקשת היא כיצד כל שחקן צריך לנהוג, כדי שלא נגיע לתרחיש הבלתי נתפש של הליכה בפעם החמישית לבחירות.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker